לשאוף לפסגה – פרק שמיני

פרק ח'
בפניימיה התמשכו הלימודים במתכונת הרגילה בלעדיי , טולי וכל בנות כיתתי ניהלו מאבק פוליטי להשבת הזכויות שלהן כתלמידות וכחברות הוועד התלמידות , היו טולי ונוייה , היו מיוזמי המאבק הפוליטי למול משרדה של רחל , מנהלת הפנימייה. אולם זומנה לטולי אכזבה כי לא היה ניתן להזיז אותה מדעתה. טולי לא ויתרה והמשיכה להיאבק בכל מחיר על זכיותיה הבסיסיות כתלמידה וכחברה פעילה בוועד התלמידים. טולי דרשה זכויות של בוגרים. בעוד חברי הוועד הפעילים ביניהם התאומים אוראל וטום, מנסים לבסס את השקפותיהם להתערב בכל הנעשה בכותלי פנימיית אומנויות.

כמה עצוב, מעצבן ונמאס להמתין ועוד להמתין בפזדורי ההמתנה בבית החולים שעות ארוכות , לא יכולתי לסבול להיות בבית החולים המדכא והאפור. לראות זקנים המובלים בכיסאות גלגלים , מתכנסים ביגון מחלתם . חולים הלבושים חלוקים מפוספסים , עלובים למראה . לא מסוגלים לשבת , לא מסוגלים להתהלך בכוחות עצמם. ובתוך כל האווירה המדכאת הזאת , הרופאים והאחיות מתהלכים בצחוקים מתגלגלים כאילו לא אכפת להם מהמתרחש סביבם. במקום נערות שופעות בריאות ושמחה. תוססות , מלאות מרץ בתנועה מתמדת ושובבות . כאן את רואה רק צרות וחולי.

סוף סוף הכריזה המזכירה את שמי , קמתי ממקומי במהירות , סברתי שאני צריכה ללכת להיבדק עכשיו . אבל בתחילה אני מוכרחה לעבור את בדיקת מיפוי עצמות הלסתות ורק לאחר מכן יעשו לי בדיקות מקיפות כדי לברר מהו המצב הרפואי הנוכחי שלי. אך לא. תחילה צריך לעשות לי צילום לסת וצילומים נוספים. ובכל מקום נשנתה וחזרה אותה תמונה עגומה ואותה צפייה מתמשכת .
רק בשעות הצהריים המאוחרות נכנסתי לרופא המומחה לפה וללסת, זה בדק אותי שעה ארוכה . שיקף באור את הצילום . מדד את סרט הלסתות אחר הציף אותי בשאלות: כיצד הגעתי למצב לכך שהפנים שלי יהיו מאורכות ולא סמטריות?. למה אני לועסת חלקי מזון בצד אחד ולא בשני הצדדים? למה אני מרגישה שאני מדברת אנשים לא מבינים את שאני מתכוונת לומר ,אלא שהרבה אנשים מתפלאים ותוקעים מבטיהם בי כי הם סוברים שיש לי קול ילדותי וצפצפני מפני שכך התרגלתי לדבר זה שלוש עשרה שנה?
למה שאני פוערת את פי לרווחה , מראי לא נראה אסתטי ולא סימפטי אני נראית כאילו אני הולכת לטרוף מישהו אלא שהשיניים לא יכולות להיסגר בעצמן?

למה כולם חושבים שהשיניים שלי עקומות ולא ישרות , כי לא היה לי חיוך יפה כי תמיד התביישתי בכך, השיניים לא רק לא יכלו ללעוס אלא גם לאכול , לדבר , ולצחוק . לפעמים חשתי שאני צריכה להתאמץ בשביל ללעוס את האוכל שאני מכניסה לפה שלי. למה כשהתחלתי למלמל המילים נחתכות ואני מרגישה שאני מתאמצת בכל כוחי כדי להגות כל מילה ומילה , מה שהסתמן , ללא הצלחה. נמאס לי להיות יוצאת דופן מכל הבנות שיש להם חיוכים יפים כי יש להן שיניים ישרות ויפות והשיניים שלהן לא היו עקומות כמו שלי. הבטתי על בואותי בתסכול ובשנאה תמידית והאשמתי את השיניים העקומות ולא ישרות שלי בגלל שנהגתי ללעוס ביום אחד חפיסת מסטיקים בבת אחת.

"רוצה לאכול משהו? שנרד למטה?"
"לא,"
העוויתי כמעין חיוך לעבר אימי

" בכל ניתוח יש סיכון מסויים , נכון? כך גם בניתוח לסתות , יכול לקרות מצב שאחר הניתוח לא תהיה לך תחושה בשפה התחתונה. אל חשש , הבדיקה שעשית היום אינה מספיקה , תוזמני לעוד תור בו תיאלצי לעבור מיפוי עצמות הלסתות , יזריקו לך חומר לוריד. תצטרכי להצטייד בקבוק מיים ולשתות עד שיגיעו התוצאות של בדיקות מיפוי עצמות הלסתות."

" הניתוח הזה מסוכן ? עלול לקרות מצב שאני אהיה לגמרי לא מסוגלת לדבר ? כלומר , אם קיימים סיכויים לקום מהניתוח ולתפקד כרגיל ? מתי אני אוכל לדעת בוודאות שאני אוכל להיות מה שהייתי קודם?"

" כמובן , כמו בכל ניתוח , עליי להחתים את אימך ואף אותך , להסכמתכן. "

" מה זה? זה מסוכן?" שאלתי ליתר ביטחון , " מסוכן אפילו לעבור בכביש ואנשים חוצים בכל זאת !" אמר הרופא המומחה בטון קר. מבלי לחשוב פעמיים חתמתי את שמי על הפיסת נייר הזאת.

הלכתי עם ניצן בשובי לפנימייה , השער היה נעול מבפנים ומבחוץ . לא היתה אפשרות להיכנס לתוך צריף המזכירות. טור של בנות כיתות ז' לבושות בתלבושת האחידה של הבית ספר. לא ידעתי מי אישר את החוק הדביל הזה. לאחר חמש דקות , חששותיי התאמתו כאשר המנהלת הגיעה וביקשה במפגיע שבנות כיתתי יעזבו את המקום. לכן , המצב שבו בנות כיתתי היו שרויות מוכות יגון ותדהמה שלא ידעו כמותה מעולם. מצב רוחן השפיע על מצב רוחי. לא די בכך , שהידיעה על כך שאני מוכרחה לעבור ניתוח עוד שלושה שבועות השרתה עליי רוח נכאה ומצב רוחי ירד לאחרונה. קורין התפלאה מפני שאני הייתי מדוכדכת לחלוטין שמעולם היא לא ראתה אותי במצב מייאש שכזה. כפי שניצן הסבירה לנו על המצב החוקים החדש של פנימיית אומנויות , היא הוסיפה שהמנהלת אסרה עלינו כל אשרת כניסה אפשרית לפעילויות של בית הספר ושל מועצת התלמידות ולהיות שוות כמו הכיתות המקבילות, לקבל את אותן זכויות שהן מקבלות מהמנהלת. קורין ניסתה לעודד את רוחי , לכן ביקשה מניצן , המדריכה של שכבת ז' לארגן לי חדר פרטי משלי ולהביא טלויזיה , נגן מוזיקה , ואף רדיו. בגלל שהיא רצתה לרומם את רוחי.

המאבק הפוליטי להשבת הזכויות שלנו נמשך בראשות חברות ראשות מועצת התלמידות , טולי , נויה , דניאל ותהילה. אני הסתגרתי כל יום בחדר כי הייתי שקועה בדיכאון מוחלט. קורין היתה מביאה לי את הארוחות , לפעמים התאומים , שהתעקשו שאני מוכרחה לעלות במשקל בייחוד כשאני צריכה לעבור ניתוח בלסתות ובפה . נאלצתי להעתיק מקורין ולהשאיל את מחברותיה המסודרות והרהוטות , בכתב יד זעיר ומהפנט , כי נפער פער עמוק בין ידיעותי ובין הציונים במבחנים שלי שצנחו.
ולכן , הצלחתי במבחנים היתה הרמה הנמוכה ביותר בדיוק כמו הציונים המינימליים של בנות הכיתה. אולם ניצן הבחינה בפוטנציאל הלא מומש החבוי בי ורצתה לסייע לי בהצטיינותי בלימודים והן בחיי שלי.
קורין היתה התלמידה המצטיינת ביותר , שהצליחה לקבל מאה במבחנים , היא התברגה בין המקומות הראשונים באליפות-בית ספרית-תחרות בשחייה , הלכה ודרמה. אני לא כל-כך הצטיינתי מכיוון שסדר העדפותיי היה לשבת ליד המחשב ולשיר מאשר ללמוד ולהיות המצטיינת מבין בנות כיתתי.

חשתי תסכול רב מאחר שקורין מקבלת מאיות במבחנים , הצטיינה בתחרות שחייה ,. קורין היתה החברה הטובה שלי , מעולם לא חשבתי לקנא בהצלחתה בלימודים כי היא היתה חדורת מוטיבציה ובעלת משמעת עצמית היא לא ישבה עם אמה על שינון החומר הלימודי. ואצלה , לא נעשה פער בין ידעותיה ובין הציונים במבחנים שהיא היתה מקבלת מאיות ואילו אני קיבלתי שמונים ואחד אך מעולם לא יכולתי לטפס מעל הממוצע הציונים הנמוכים שלי , לקבל ציונים גבוהים יותר

למחרת בבוקר, רחל המנהלת באה לעשות סיור כבכל בוקר כדי לבדוק אם הכול הולך כשורה , והפעם היא גילתה מישהי מן הבנות לובשת חצאית מיני שמגיעה עד לגבול הבעייתי. חמתה בערה בה. לא פעם ולא פעמיים נתפסה טל על חם כאשר היא עוטה פני תמימה . היא הוזהרה על ידי חברותיה, רחל ביקשה באופן די ברור שהעניין הזה לא יעבור על סדר היום הרגיל. היא הסבירה שאנו מוכרחות להבין שאי אפשר לבוא עם חולצה שאחד משוורליה לא עוברת את המרפק , ורצוי להגיע עם חולצות בעלות שרוולים באורך המרפק. העניין כל פעם מכעיס אותה מחדש.
לא די בכך שהיא תיקנה חוקים על מנת שהבנות ידעו אחת ולתמיד שזאת פנימייה דתית למהדרין. היא גם הזהירה שאם לא יצוותו לחוקים הן יענשו במידת החומרה , הן יענשו על כך ואף יסולקו מגבולות הפנימייה. אפילו לטולי, בת כיתתי , זה קרה יותר מפעם, היא שאלה אותה למה היא לא קונה בגדים צנועים והדורים המתאים לסגנון ליבוש המגזר הדתי.
" כמה פעמים הסברתי לך שלא באים לבית הספר בלבוש לא צנוע שכזה? תאמרי לי בבקשה, האזהרות שלי לא היו ברורות מספיק ! כנראה , את לא שמעת כשנכנסתי אל הכיתה שלכן הסברתי לכן שכאן החוקים ברורים ומי שלא מכבד פה את תקנון הבית ספרי . בתוך יום , יומיים אני אישית אדאג לסילוקך מהפנימייה!"
" לא אכפת לי מהפאקינג בית הספר המסריח הזה! למה? מה תעשי לי אם אני אלבש חצאיות וחולצות לא צנועות , תענישי אותי , הא? את לא תגידי לי איפה עלי להיות ועם מי אפילו, את לא תנהלי לי את החיים כפי שאת מכתיבה את אופן התנהלותן של תלמידות מכיתות ז', אפילו הן לא מבחינות שאת מנצלת את התמימות שלנו כילדות קטנות . טיפשות שכמותן , לעולם לא חשתי כזה שנאה ממשהו כפי שאת מפגינה כלפינו! את לא תמרחי אותנו כי ההצגה שאת קוראת לה לעזור לקבוצות הלימוד החלשות לא עובד עלינו."
" תחליטי , מה הכי חשוב עבורך בחיים? ציות לחוקים או לעשות כל העולה כרוחך . זו לא קייטנה , וכדי שתבחיני בזאת במהרה! אחרת אם לא תצייתי לחוקים במלואם , קרוב לוודאי שאת תמצאי את הסוף שלך , בכל מקרה , את תמצאי את עצמך מהר מחוץ לפנימייה , יש בנות שהחיים מאירים להם פנים ! אבל במקרה שלך , אני לא בטוחה שהמזל אכן יאיר לך פנים.!" אמרה ונעצה מבט מלא שנאה בטולי.
" אני לא חשבתי שאת כזאת רשעה ואת שונאת אותנו בגלל שאנחנו כיתה שונה מאשר הכיתות המקבילות , התפקיד שלך כמנהלת זה לקדם אותנו כתלמידות , ככל הנראה הגישה שלך לנהל תלמידות הלקות בבעיות קשב וריכוז שגויה. ייתכן והשקפת העולם שלך עלינו מוטעית .יתכן שטעיתי בך ואת חסרת לב רק את עסוקה כל הזמן באיך לקדם את בנות כיתה ז' המקבילות , בעוד אנחנו סובלות מיחס לא מועדף מפני שנוח לך לחשוב שאנחנו שונות ולא מסוגלות לשומקום . אנחנו נחזיר לך באותו מטבע כפי שאת נוהגת בנו! אנחנו לא נשתוק ונגיב בהתאם , אני מכריזה בזאת זו יריית הפתיחה רק החלה !"
" אני מקווה שתשני כיוון כשתתחילי להבין שאת נמצאת לא בשביל למרוד בי אלא בשביל ללמוד ולקבל כאן חינוך ראוי ותיקני. אחרת את עשוייה למצוא את עצמך מחוץ לפנימייה, ואני מבטיחה שזה עלול לעלות לך ביוקר!"
המנהלת סימנה כי השיחה תמה באווירה עכורה וטעונה שכזו , היא המשיכה לטעון שאנחנו לא מסוגלות להוכיח את יכולתנו כתלמידות ולהוות דוגמה אישית לשכבות הצעירות יותר , כדי למנוע תקריות מסוג כאלו בעתיד .

אוראל ודוד שיחחו בנוגע אליי , דוד לא הבחין בטום שצותת לשיחתם," אתה אוהב את שיר כן? אתה יותר מדלוק עליה , מסתבר שלא רק אתה מתחרה על הבנים שחפצים לזכות בתשומת לבה. " אמר דוד ונעץ מבט ערמומי באוראל , " יש מישהו נוסף שמאוהב בשיר שאני לא יודע אודותיו? דבר כבר , מי הנער שמתחרה על תשומת ליבה , למה אתה שותק? דוד , אם לא תדבר עכשיו , אני אדלה ממך את הפרטים בכוח! " אמר אוראל בתוקף , לפני שדוד הספיק להגיב , הדלת נפתחה בתנועה חדה וטום נתגלה בפתח, הוא נעץ באוראל מבט זועף ," אה , עכשיו אני מבין את כל האמת כולה , שיר שיקרה לי כשהבהירה בפנייי שהיא לא כרוכה אחר אף אחד , עכשיו אני מבחין שהיא פשוט שקרנית מדופלמת , כשהיא אמרה לי שהיא לא מאוהבת באף אחד. אז אתה , אוראל אחי , גנבת לי את שיר! פשוט הלכת איתה כאילו כלום, שניכם שיחקתם בי כאילו הייתי מריונטה." הטיח טום בבוז.