סולמות ונחשים סיפורו של מתנאל קורן מסדרת הספרים לנוער קרוסלת גיל ההתבגרות

time machine123 10/02/2016 631 צפיות אין תגובות

סולמות ונחשים –מאת מתנאל קורן כיתה יב'3

סולמות ונחשים,
אל עולמות עליונים.

מראשי הנחשים
מתגלשים ויורדים
ונקודות בדרך לא מרוויחים.
ממרומי הסולמות
עולים היישר לשלבים הבאים.

זורקים הקובייה
והמשחק מתחיל שוב.

אחת ,שתיים ושלוש
תנו חזק בראש.
לא לחשוש
ובשביל לצעוד חמישה צעדים
לעולם לא מפחדים,
ואת הנחשים אנו מנצחים.

" עכשיו תורך , מתנאל קדימה! זרוק את הקובייה! כמה יצא לך?" עורר אותי טֹום ממחשבותיי.
" יָצָא לי שש בדיוק, וואו זהו מספר המזל שלי. צעדתי שישה צעדים והגעתי לקצה הסולם . מה אני צריך לעשות?" שאלתי ליתר ביטחון.
" מה זאת אומרת מה אתה צריך לעשות? אתה יודע את הכללים טוב מאוד אפילו יותר טוב ממני!" ענה טום בקצרה.
" אוקיי, תודה טום . עליתי על הסולם . עכשיו תורך לזרוק את הקובייה! נו קדימה! איזה מספר יצא לך?" שאלתי אותו אך הוא לא ענה לי. " יצא לך מספר לא טוב? למה אתה לא ממשיך?" ניסיתי ללכוד את תשומת ליבו אך לא בדיוק הצלחתי.
" יצא לי המספר שאני הכי שונא! אוף! איזה מספר מעצבן יצא לי. הנה צעדתי והגעתי לתחתית הסולם. אוי, אין לי מזל בכלום." השיב טום בעצבנות.
" למה אין לך מזל? פשוט תחכה לרגע הנכון. מה קורה לך בזמן האחרון, טום-טום?" ניסיתי לעודד את רוחו טום התייאש והפסיק לשחק.
"לא, אין לי מזל! אין לי מזל! אתה יודע מה? בוא נפסיק את המשחק. יש לי בעוד רבע שעה שיעור בגמרא, אתה בא?" שאל טום כי הרגיש שהזמן מתבזבז לו. הבטתי בו בחצי מבט והחזרתי את הלוח לתוך קופסת המשחק.
" כן , אני בא! טום? אתה יכול לחכות לי דקה עד שאני אסיים לארגן פה? " פניתי אליו בנימוס. טום התבונן בי בחיוך שובב שמחפה על כוונותיו האמיתיות.
" בטח שכן! אתה יודע, פשוט חשוב לי להגיע בזמן לשיעור. יש לנו שעתיים בהן אנו לומדים גמרא." הסביר טום.
" ומתי נשחק? כשהלימודים שלנו יסתיימו בשעה אחת בדיוק? נעלה לחדר שלנו בפנימייה ונשחק , בסדר?" התקרבתי אליו והנחתי יד על כתפו.
" בסדר גמור, אנחנו נעלה ונעשה קודם כול שיעורים ואחר כך נשחק בסולמות ונחשים , " ענה טום בחיוך.
" אוקיי , בוא , טום!." חתמתי בחגיגיות ולקחתי איתי את קופסת המשחק . טום ואני הלכנו לעבר בניין הכיתות של יא' ויב'.
" אתה יודע מה קורה עם טום?" ניסה אוראל להתעניין האם לטום קורה איזשהו משבר עם העניין לעבור ללמוד בפנימייה רחוקה בארגנטינה.
"האמת שלא, אני לא יודע מה יש לו. אולי הוא מפחד מהעניין הזה של המעבר ללמוד בפנימייה רחוקה בארגנטינה. טום ניסה לשוחח עם אבא שלכם על כך שהוא לא רוצה לעבור לפנימייה בארגנטינה?" שאלתי ברצינות תהומית את אוראל , הוא הסתכל במבט חטוף ולא ענה על שאלתי בכלל. ישבתי והנחתי את קופסת המשחק בפינת השולחן. אחכה עד ששני השיעורים יסתיימו ורק אחר כך אדבר עם טום. חשבתי לעצמי וניסיתי להיות רגוע יותר.
כל הזמן פחדתי לדמיין את טום עובר לפנימייה הרחוקה בארגנטינה ועוזב את חבריו כאן בפנימיית אומנויות. ולא רציתי שהוא יעזוב למקום אחר העדפתי שהוא יישאר כאן ללמוד עד סוף השנה.
אולי אוראל לא הרגיש בנוח עם זה ששאלתי אותו מה קרה לטום בזמן האחרון. " זה בגלל הלימודים." הוא אמר לי אז באחת משיחות הנפש שהייתה לנו בערב שלפני ההופעה של טום. בחרתי לא להאמין למה שהוא אמר לי שמה שקורה לטום קשור ללימודים. עכשיו אני מאמין שקורה לטום משהו יותר רציני שגרם לו להתערער ושאולי היה משהו בדבריו של אוראל.
העתקתי את כל הכתוב מן הלוח ואימצתי את עיניי. הרגשתי שבזמן האחרון טום התרחק מחברתי וכבר לא נעים לו להיות לידי. ניסיתי להתעלם מהתחושה הזאת במשך חודש וחצי .
אם לומר בכנות , שלא ממש הצלחתי כי כל הזמן בשיעור מחשבותיי התרכזו סביב טום. לא הייתי קשוב למה שהמורה אמר. ועוד כשהוא ביקש ממני לקרוא כמה שורות מהגמרא בפני כיתה שלמה.
איך אני אמור להקריא קטע כשאני יודע בוודאות שיש לי פחד במה מאז אותו טראומה שקרתה לי בגיל חמש? איך? זאת פשוט משימה בלתי אפשרית לביצוע.
אני לא יודע לקרוא כמו שצריך. ובכל פעם שאני מקריא משהו, צוחקים עליי ומעליבים אותי. האמת שזה לא כיף בכלל. ואם כבר לקרוא איזשהו דבר , אני מעדיף שזה יהיה שיר או משהו שקשור למשחק.
אני לא יכול להסתכל על כיתה שלמה ולהגיד: אני יכול לקרוא, אני אעשה מאמץ. השתתקתי מרוב פחד והלם. לקחתי צעד אחד לאחור ואמרתי שאני לא מסוגל לקרוא בשום אופן. אני פשוט לא אצליח לעשות זאת כי אני מפחד. שמישהו יציל אותי , חשבתי. שמישהו יקרא את זה במקומי . אני לא עושה את זה כי אני אבייש את עצמי. ואני לא רוצה לעשות ממני צחוק בפני כיתה שלמה. הסתובבתי לאיטי כדי לתת למחשבות ליבי מנוח. אך בכל צעד התאמצתי להסתיר את מה שהרגשתי עמוק בפנים.
המשכתי לעמוד אך רגליי לא הפסיקו לרעוד לדקה אחת , אין מצב שאני קורא את הקטע מהגמרא. כי אני לא הולך לעשות את זה גם אם יתנו לי אלף שקלים ויבקשו ממני לעשות לא אעשה את זה בשום צורה.
כמו ששמי מתנאל קורן, אני מבטיח לכם. שאני לא הולך לקרוא וזהו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך