אביטלו'ש לפעמים חלומות מתגשמים

פרק 1

אביטל היתה בדרכה לבית הוריה בחיפה. ובראשה עברו כל כך הרבה
מחשבות ורצונות שהיא תרצה לשתף אותם ברגשותיה בשנתיים
האחרונות. למה היא התנתקה מהם במשך שנתיים . למרות שהמשפחה שלה
טובה ומכילה אותה.
עם אמונה , אחותה בת השתיים עשרה. היא הרגישה צורך עז להתחמק
מהשאלות החודרניות שלה ולפעמים השאלות שלה הביכו אותה והכניסו
אותה למצב לא נעים.
זה כל כך לא נעים לה לגשת לקראתה ולהגיד לאחותה שהיא חופרת
יותר מדי או שהיא נותנת הרגשה כאילו היא מלאה בכוונות טובות
ובסך הכול היא רוצה לעשות טוב לאנשים.
אמונה לא מבינה איך הראש של אביטל פועל. ומתוך כוונה לפעול
לטובתה , הכול יוצא לה הפוך ממה שתכננה.
ולמרות שהיא השאירה מאחוריה את חורש ואת משפחתו , היא הרגישה
שלמה עם עצמה שהיא תבוא לבשר להם שהיא מתחתנת. למרות שחתונה זה
דבר מאוד מלחיץ ולא מוכר.
היא חייגה את מספר הטלפון של הבית שלה. " הלו? מי מדבר? אמונה
, מה נשמע?" שאלה וניסתה להיות נחמדה איתה .
" בסדר , אביטל! איזה מוזר לשמוע שוב את קולך , לא ראינו אותך
במשך שנתיים. איך המרגש? תשמעי אימא יצאה ואני ואהבה במטבח
אופות עוגיות שוקולד – צ'יפס." הרגישה אמונה צורך עז לומר .
היא לא רצתה להגיד לה שהיא חופרת , " אביטל , את על הקו?!
אביטל , הי מדברים איתך אז תעני!" ניערה אותה אמונה כשהרגישה
שאביטל לא הקשיבה למה שסיפרה.
" מה?! אה כן, סליחה אמונה פשוט שקעתי בחלום, אני.. זאת אומרת
, נתראה בבית. אני עוד חמש דקות בבית. " קיצרה אביטל את השיחה
ונתקה את הקו עוד לפני שאמונה עמדה להגיד עוד מהנאומים הארוכים
שלה.
אמונה הביטה בטלפון בייאוש , והניחה את האפרכסת על מקומה
בעצבנות. היא חזרה למטבח כשבעיניה הצטעפו דמעות של עלבון בגלל
שהיא לא ידעה למה אביטל קיצרה את השיחה. היא הניחה את עוגיות
שוקולד הצ'יפס על נייר האפייה המכסה את תחתית התבנית.
" מה קרה , אמונה?" שאלה אהבה בהתעניינות. אמונה הסתכלה בה
במבט מוזר.
" לא עניינך , לכי לחדר שלך ותסדרי אותו לפני שאימא תבוא ותכעס
עלייך, אני אגיד לה שלא עשית שום דבר מהמשימות שהיא הטילה
עלייך. אחר כך היא תגיד שאני לא בסדר , קדימה אהבה!" פקדה עליה
אמונה. אהבה לא התרשמה והמשיכה להתל בה.
" לא רוצה , מה עם העוגיות שוקולד – צ'יפס? הן עדיין לא
מוכנות?" נדנדה אהבה.
" העוגיות בתנור. אהבה לכי לסדר את המיטה שלך ואת החדר שלך.
עוד מעט אביטל מגיעה." זירזה אותה אמונה. אהבה התקדמה לחדרה
ולקחה את שתי אריזות בובות הבראבי שאמונה קנתה לה מחנות
הצעצועים.
בדיוק שאהבה פרשה לחדרה כדי לסדר אותו מעט. נשמע צלצול בפעמון
הדלת. אמונה נגשה לפתוח את הדלת ובדיוק אהבה פתחה לאביטל את
הדלת.
" היי!" קרנה אביטל מאושר למראה אהבה ואמונה. היא הביטה בהן
והרגישה תחושת הקלה בליבה. " אהבה ואמונה! איזה כיף לראות
אתכן! סוף סוף להגיע הביתה אחרי שנתיים זה מרגש! " ואז
כשהבחינה במבטה הבוחן של אמונה , חיוכה נמוג באחת.
היא התבוננה בה וחלפה על פניה כשבליבה , התחושות הבלתי נעימות
שוב עלו והציפו את כל כולה. היא אחזה בידה את התיק העור התכלת.
היא פתחה את החלון כדי שייכנס קצת אוויר לתוך חדרה.
היא הניחה את התיק העור התכלת על הכיסא. היא נשכבה על המיטה
ובידה היה ירחון אופנה מהחודש שעבר. היא דפדפה ועיינה בו בחוסר
עניין מוחלט. תמונות של דוגמניות עולות נחשפו לפניה , והיא
הוסיפה לקרוא בו. היא העבירה דף אחרי דף , שום בגד שראתה לא
נשא חן בעיניה.
לפעמים חלומות מתגשמים ! כך אומר השיר שכתב והלחין צביקה פיק.
היא לא הבינה את משמעות השיר. היא לא ידעה האם באמת חלומות
מתגשמים , בשבילה היא חוותה כל הזמן אכזבות כל חייה. וטעמה גם
דבש וגם חומץ .
היא ישבה כך שעה שלמה והתבוננה בראי. מה אני ומה המשמעות שלי
כאן בעולם הזה?, באתי למלא איזשהו שליחות קצרה ומתישהו
השליחות שלי פה תסתיים באיזשהו שלב.
היא הפסיקה להתבונן בעצמה בראי , ושבה לרבוץ על מיטתה. היא
הניחה את ירחון האופנה על פינת השידה. " היי , אפשר להפריע לך
רגע?" שאלה מלכיה בחוסר נוחיות. אביטל נתנה בה מבט שואל. "
בוודאי שכן , כנסי." היא ענתה לה בנימוס.
" תודה , טלטול. כמה טוב שחזרת. לא ראיתי אותך כבר שנתיים
שלמות . אייפה היית כל השנתיים האלה? מה , לא התגעגעת למשפחה
שלך כאן בחיפה?" שאלה אותה מלכיה בעדינות.
" בטח שהתגעגעתי , הייתי בבית של האח של הילדים בהם אני מטפלת
, לא הפסקתי לחשוב עליכם במשך השנתיים שלא הייתי. אתם משפחה
אוהבת ומכילה , ואני מודה לכם על הכול. זה כאילו שנולדתי
מחדש." הרגישה אביטל צורך לומר.
" אוקיי , אני לוקחת לך את הספר ואני אחזיר לך אותו כשאסיים
ללמוד באסטרולוגיה , ביי אחותי!" הודיעה מלכיה ויצאה מן החדר
במהירות.
" זה בסדר , אני נותנת לך אותו במתנה , זה שלך!" ויתרה אביטל
.
" תודה אביטלו'ש. אבל זה הספר שלך , אני אחזיר לך אותו בערב
כשאסיים ללמוד , טוב אחותי?" התעקשה מלכיה ושוב פתחה את הדלת
ויצאה מן החדר.
" בסדר . " ענתה אביטל לשאלתה של מלכיה בצעקה.
אביטל קמה מהמיטה והלכה לעבר המטבח. אמונה הוציאה את התבנית מן
התנור . אהבה התרוצצה בין החדרים וחיפשה אחר אחד משחקי המחשב
שלה. היא לא מצאה אותו.
אביטל ניגשה לאמונה וביקשה שהן ישוחחו מעט , " אמונה , אפשר
שנדבר רגע לבד? " שאלה אביטל בהתאמצות.
אמונה התפנתה מעיסוקיה והשתיים התקדמו לעבר הסלון. הן התיישבו
על הספה והביטו זו על זו ברפרוף.
" למה חזרת בעצם? אם במשך שנתיים שלמות לא היה לך טיפה אכפת
מאיתנו ובכל זאת החלטת לחזור לבית אני לא מבינה! עדיף היה אם
תמשיכי בחייך הרגילים ולא היית באה לנו להפריע לנו באמצע."
הרימה אמונה את קולה. אביטל הביטה בה המומה ושוב התחושות הבלתי
נעימות הציפו אותה.
" אמונה , באתי כי התגעגעתי.. אני לא מצליחה להבין מה עשיתי.
להגיד לך למה עזבתי? כי הרגשתי כל הזמן שמשקיפים עליי בלי
לשאול אם אני מסכימה בכלל. ואיך זה שאת באה ואומרת שהיה עדיף
אם לא אחזור בכלל? והאמת זה לא לרוחי איך שאת מתנהגת. אם לא
היה לי אכפת מכם אני לא הייתי חוזרת." החוותה אביטל את דעתה על
התנהגותה של אמונה.
" טוב , סליחה.. זאת אומרת , זה לא שאני לא שמחה שחזרת. אבל כל
החזרה הפתאומית הזאת לבית והקטע שרציתי לקבל את פנייך ולפתוח
לך את הדלת ואהבה הקדימה אותי ופתחה לך את הדלת. קשה לי עם זה.
האמת שאני רוצה אותך רק לעצמי. אהבה מקבלת את כל תשומת הלב ממך
ואני לא . אני רק רוצה שתתייחסי אליי יפה ושנדבר. אני לא מבקשת
הרבה." הבהירה אמונה , שהיתה מלאה בכוונות טובות.
" אני מבינה. אבל זה לא מצדיק את ההתנהגות הבוטה שלך. וזה שאת
מתנהגת אליי כאילו עשיתי משהו רע והאמת לא עשיתי לך כלום. אני
רק מקבלת ממך מבטים על כך שכאילו משהו בהתנהגות שלי לא תקין.
זה לא כך, אני לא צריכה בכל פעם לסבול את ההתנהגות שלך אליי.
לומר לך משהו? אני מרגישה בכל פעם שאנחנו מתקרבות שמשהו מונע
מאיתנו לדבר ולהרגיש נעים אחת עם השנייה." הוסיפה אביטל
בעדינות.
"זה מה שאת מרגישה? יופי לך , באמת אחלה של ניסיון. בשביל מה
שנמשיך לדבר? שאני אקבל ממך עוד הערות על ההתנהגות שלי? לא
תודה! אני מעדיפה לאכול חול מאשר לדבר עם אדם קר שכמוך. " עקצה
אותה אמונה והלכה לה למטבח לבדוק את עוגיות שוקולד – צ'יפס.
אביטל ישבה על הספה וניסתה לעבד את הדברים שאמרה לה אמונה על
מה שהיא מרגישה. והאמת שהיא לא הצליחה להבין על מה היא מדברת.
היא הרגישה מנותקת מהמתרחש בביתה שלה וחשה את הצורך להתחבר
לאחיותיה מחדש.