אביטלו'ש 3 – פרק 1
אביטלו'ש 3 – פרק 1
" יש לך שישה עוברים בתוך הבטן, הם מאוד קטנים . אני לא ממליץ
על שום דבר הכרוח במאמץ. תצטרכי לנוח וגם להישמע להוראות
בהיריון. תשמרי מאוד על עצמך , שלא תפלי ותאבדי את התינוקות.
שלום התינוקות חשוב יותר בזמן הזה של ההיריון. אדון כהן , תמנע
מאשתך להתאמץ יותר מידי , את נמצאת בחודש הרביעי להריונך ותהיי
במעקב קבוע אחר התפתחות השישייה שלך." הזהיר אותה רופא הנשים .
אביטל הסתכלה על חורש במבט בוחן ולאחר הביטה ברופא נשים . "
שיהיה לך בהצלחה." אמר הרופא נשים בחיוך ויצא.
" יש לנו שישה עוברים, אתה קולט? וואי איך אני מאושרת! אלוהים
תודה לך על שנתת לי שישייה! " קראה אביטל בהתרגשות.
" איזה קשה, צער גידול שישייה, ירחם השם. ועוד שישה עוברים,
במה חטאתי שהענקת לי שישייה?" זעק חורש בייאוש.
" חשבתי שתשמח על כך שיהיו לנו שישייה ואתה עוד מתלונן ! אתה
מאכזב אותי , חורש! אני לא מצפה שאתה תגיב ביובש ולא תשמח איתי
בבשורה שתהיה לנו שישייה. העיקר שיצאו בריאים ושלמים." העירה
אביטל בעצבנות.
" לא , אני שמח איתך. אל תכעסי. אני רק אומר שזה יהיה קשה.
שישה ילדים בבת אחת. ועוד שישייה כמה אני רוצה להכיר אותם."
ניסה חורש להתלהב , חיוכה של אביטל נמוג למראה פרצופו החמוץ.
" תהיה לנו שישייה! תהיה לנו שישייה !" קראה אביטל בשמחה בעודה
אוחזת בידו של חורש. הם עשו את דרכם לפיג'ו המשפחתית הכחולה של
חורש ואביטל פתחה את הדלת הקדמית וישבה במושב הקדמי.
" אני עדיין לא מאמין שיש לך שישייה, זה הזוי למען האמת. ואני
מתקשה לעכל את הבשורה שתהיה לנו שישייה." הוסיף חורש בכנות.
" גם אני לא מאמינה , תהיה לנו שישייה איזו התרגשות! אף פעם לא
חשבתי שזאת תהיה שישייה." הסבירה אביטל בהתרגשות.
" כן , דווקא נראה שמבין שנינו לקחת את זה באופן טבעי. כאילו
זה מובן מאליו . אני מתרגש, תראי איך אני רועד מרוב שלא יכולתי
להאמין במה שרופא הנשים אמר." אמר חורש בקשיחות. הוא חייך אליה
ואביטל התאמצה לעלות על פניה חיוך .
" אתה מתרגש אותי , אתה יודע? אתה קולט שיהיו לך שישה ילדים
בבת אחת! יא , איזו התרגשות!" חזרה אביטל על דבריה בפעם
החמישית.
" אני מרגש אותך? קשה לי להאמין. אני עדיין קשוח כמו תמיד. "
סיכם חורש בנימה נינוחה. רגלו לחצה על דוושת הדלק והוא נסע
משם.
" כן, תהיה לנו שישייה. ונטפל בהם , אבל גם חשוב לי שאתה תטפל
בהם כי אתה האבא שלהם. הם שישה עוברים בבת אחת . זה לא פשוט
וגם לא קל אבל נצטרך לדעת איך לטפל בהם. " ניסתה אביטל לעודד
את חורש. חורש לא שמע אותה והמשיך להתרכז בנסיעה לעבר ביתו.
חורש נאנח מקרב ליבו והיה קרוב לייאוש יותר מתמיד. שישה עוברים
בבת אחת? יהיה לו קשה לטפל בהם ובייחוד גם באחיו הקטנים. עכשיו
שיהיו לו ילדים משלו. הם יצטרך לעשות את המיטב ולהקדיש את זמנו
אליהם. אחח , איך החיים מסובכים. הוא רגיל להיות עם עצמו
ועכשיו הוא יהיה אבא לשישה ילדים. לא רוצה להיות אבא . לא אוהב
להתחייב ולא רוצה ילדים. אך הוא לא רצה לאכזב את אביטל, שהיתה
כה מאושרת מזה שהיא בהיריון. הוא לא יכול לסגת מהאחריות הכבדה
על כתפיו. יהיו לו שישה ילדים . והוא עדיין מתקשה לעכל את
הבשורה על שיש לו שישייה.
" אביטל , תשמעי.. אני לא רגיל לכך שתהיה לנו שישייה. למה הפלת
עליי את השישייה הזאת? לא יכולת להיות יותר אחראית לגבי
ההיריון מרובה העוברים האלה?! אני לא מבין אותך. ואני לא רוצה
את השישייה הזאת , שמעת?! אני לא מתחייב לשום כלום." הוא הרים
עליה את קולו, אביטל נפגעה ולקחה אישית את דבריו לליבה.
" זה מה שאתה אומר.. וזה מה שתקבל, אני חסרת אחריות אני?!!!
אתה מתחיל לחזור להתנהגות הקודמת שלך. מה אני אשמה מהתסכולים
שלך על העולם?!! מה??? תהיה לנו שישייה , אתה לא האבא האידאלי
שאותו בחרתי לילדים שלי, אף אחד לא צעק עליי וגם אתה לא תצעק
עליי כמו שאתה מתנהג עכשיו. אתה נוראי חורש! " צעקה עליו
אביטל. חורש הביט בה ושתק.
" אביטל , תני לי בבקשה.. סליחה.. יצאתי מכלל שליטה. אני
מצטער. אני לא הייתי בסדר , אני יודע?!!! אבל אני עדיין מנסה
לעכל את הבשורה על שיהיו לנו שישייה . אביטל , תביני אותי .
איבדתי את ההורים שלי בתאונת מטוס מחרידה." ניסה חורש לדבר על
ליבה של אביטל.
" לא , אני לא סולחת לך, תדע שמאוד פגעת בי! אפילו אם לא
התכוונת אז נעלבתי ממך . אני לא הולכת לדבר איתך במשך כל היום.
אני לא מאמינה לשום מילה שלך." השיבה אביטל אש לדבריו של
חורש.
" אביטל! אני אוהב אותך ואני לא רוצה שנריב!!!, אם לא רוצה
לדבר איתי אני מבין אותך ואני אניח לך עד שתסלחי לי על
מילותיי. אני רק בן אדם ואני לא מושלם." הסכים חורש. אביטל
שתקה במשך כל הנסיעה ולא הוסיפה לדבר עם חורש.
כשהם הגיעו לביתו , אביטל עלתה במדרגות היישר לחדרה , וחורש
התקדם לעבר משרדו , הוא פתח את הדלת לרווחה.
" אני לא מאמינה! דווקא עכשיו רבתי עם חורש , כמה מכעיס! שהוא
הטיח בי מילים קשות על התנהגותי הלא אחראית. אולי אני באמת לא
בשלה שתהיה לי שישייה. אוי אלוהים , איזה חיים מסובכים יש לי!
אבל הוא צעק עליי והתפרץ עליי עם הקשיחות הזאת שלו! אני אוהבת
אותו כל כך אבל גם לא מבינה אותו , אני לא קולטת למה הוא אמר
שאני לא אחראית." חשבה אביטל לעצמה ונשכה את שפתה התחתונה
בכאב.
" שלום אביטל! מה קרה לך ? למה את בוכה?" שאל אותה תמיר בבהלה
, אביטל נבהלה מעצמה כאילו תמיר תפס אותה בוכה בפעם הראשונה.
" אני.. תמיר, אתה יודע שתהיה לי שישייה. ואחיך התנהג כאילו
נהגתי בחוסר אחריות, אני לא יודעת מה יש לו, אני לא מבינה
אותו. לפעמים הקשיחות שלו עוברת את הגבול האדום המותר .
ולפעמים תוהה למה אני צריכה להיות עם בן אדם כל כך קשוח ושלא
יודע לבטא את רגשותיו באופן גלוי. ואחיך הוא כזה. הוא יכול
להיות רע מידיי וזה מזכיר לי את הפעם הראשונה שלי כאן בבית
שלכם." אמרה אביטל בבכי.
" אביטל תראי , את לא צריכה לקחת את שהוא אמר אישית אלייך. כזה
הוא חורש. הוא תמיד היה קשוח ולא היה מודע לכך שהוא מוציא
מילים ופוגע באנשים היקרים לו מבלי להתכוון. יש לך שישייה? אני
מאחל לכם הרבה הצלחה. ואל דאגה , אני אעזור לך בבחירת השמות של
השישייה שלך , וגם של חורש." הוסיף תמיר בהתרגשות , אחז בידה
וליטף את שערה השחור כעורב.
" תודה תמיר, אתה תמיד כל כך מתוק ולבבי כלפיי. אני לא יכולה
לשכוח , כל כך נעלבתי ממנו שאני לא אוכל לסלוח לו. ההתנהגות
שלו הפעם עבר כל גבול ואני לא יודעת אם אני אוכל לסלוח לו
עכשיו. זה נמצא עדיין בתוכי." אמרה אביטל בכנות , תמיר נתן לה
נשיקה על המצח ויצא את החדר.
חורש עלה במדרגות לעבר חדה של אביטל , הוא רצה להתפייס איתה. "
שלום אביטל, אני יכול להיכנס לך לחדר? בבקשה , אני מתחנן! אני
מצטער על ההתנהגות שלי , הבנתי שאת צודקת ואין מה לעשות. את
עצמי לא אוכל לשנות." חורש דפק על דלתה של אביטל ואביטל עשתה
את עצמה כחירשת.
" אביטל בבקשה.. אני רוצה שנדבר עלינו ועל השישייה שבדרך. אני
רוצה להתנצל ולבקש את סליחתך. אל תהיי כזאת. אני יודעת שנעלבת
מאוד אך עכשיו מאוד חשוב לי שנהיה ביחד. " דרש חורש מאביטל
שתפתח לו את הדלת.
" עכשיו פתאום אני חשובה בשבילך ?! תבין חורש אני לא יכולה
לשכוח פתאום את מה שאמרת לי , שאני חסרת אחריות ושאתה לא בשל
להיות אבא בעצמך. אין דרך חזרה, הייתי כל כך מאושרת על הבשורה
שתהיה לנו שישייה, ואתה התנהגת כאילו אני אוויר בשבילך. אל
תבוא אליי עם ההתנצלות המוזרה שלך כי אני לא סולחת לך , " קראה
אביטל בציונות פגועה.
" אביטל , תפתחי לי את הדלת ובואי נדבר. מספיק לכעוס. נדבר
עלינו ועל השישייה שעומדת להיות לנו. אסור לנו להיות בריב
טיפשי שכזה. אני יודע שאת פגועה ." התחנן חורש. אביטל פתחה לו
את הדלת ונתנה לו להיכנס.
" חורש , פגע בי מאוד מה שאמרת , אם בשבילך אני לא אחראית
מספיק , אז מה יהיה הלאה? אני לפעמים תוהה למה אני נשארת איתך
למרות כל הריבים והוויכוחים שתמיד יהיו לנו. אני לא יודעת אם
אני אוכל להחזיק מעמד עם הנישואים הכושלים שלנו. אנו צריכים
לתמוך אחד בשני וגם לוותר אחד לשני." העירה אביטל בחריפות.
חורש התיישב לידה וליטף את ידה שהונחה על ברכיו.
" ואני מצטער , אביטלו'ש. לא התנהגתי בסדר אבל אני בן אדם כמו
כולם! כולם עושים טעויות , לא רק אני טועה. אני מצטער על
המילים המביכות שלי ועל הכאב שאני גורם לך. אני אוהב אותך כל
כך." אמר חורש ברגש וחיבק את אביטל בזרועותיו.
"אני סולחת לך , חורש! ולמרות זאת אני אשאר איתך כי אני אוהבת
כל כך. אני לא אוהבת לכעוס ולגרום לאחרים להתרחק ממני. אני לא
רוצה לריב איתך , כי אם נריב כל הזמן לא נבין אחד את השני ,
והכי חשוב שנהיה ביחד, בייחוד בתקופה הרגישה הזאת שאני יותר
רגישה ונעלבת מכל דבר ומכל הערה." אמרה אביטל מחויכת ונשקה
לו.
" אני שמח." אמר חורש.
תגובות (0)