יריבות נצחית – פרק 12 :)

בס"ד

מהפרק הקודם:
"שלום נכנס לביתו בכעס והתיישב על הספה,
"איך היה בוס?" שאל אותו אחד מחייליו,
"איך נראה לך?" אמר בכעס, "אבל זה לא הסוף, יש לי תוכנית חלופית,
מחר הילדה המעצבנת הזה כבר לא תהיה בן החיים" אמר שלום וחיוך מרושע עלה על פניו………."

פרק 12:
"אור חכי" קרא אלעד לאור שעמדה לצאת מהכיתה עם מורן ויפעת,
"מה?" שאלה אור והסתובבה לכיוונו של אלעד,
"חשבתי, אולי תרצי לאכול צהריים איתי?" שאל אלעד בחיוך,
"בטח" אמרה אור בחיוך,
"באמת?" שאל אלעד מופתע,
"בטח, בוא תצטרף אלינו" אמרה אור בחיוך,
"אלינו?" שאל אלעד לא מבין,
"איתי, עם מורן ויפעת" אמרה אור ויצאה אחרי מורן ויפעת מדלת הכיתה ואחריה יצא גם אלעד,
"האמת שחשבתי שנאכל רק שנינו" אמר אלעד מעט מסמיק,
"למה?" שאלה אור לא מבינה,
"סתם, כי אותך הכרתי ראשונה ו….סתם רציתי שנדבר קצת" אמר אלעד,
"מה?" אמרה אור מבולבלת,
"יפעת" קראה מורן לפתע,
"מה?" שאלה יפעת מבולבלת,
"אנחנו צריכות ללכת" אמרה מורן,
"לאן?" שאלה יפעת,
"פשוט בואי" אמרה מורן ומשכה את יפעת איתה ושתיהן הלכו משם,
"מה?" שאלה אור את עצמה בבלבול,
"אז תאכלי איתי צהריים?" שאל אלעד את אור,
"מורן ויפעת נטשו אז שיהיה" אמרה אור והתקדמה לעבר הקפטריה,
"אני אקבל את זה ככן" מלמל אלעד לעצמו והגביר את צעדיו.

"הם זוג כזה חמוד" אמרה מורן בחיוך,
"כן…רק חבל שאור לא קולטת שאלעד הזה מאוהב בה" אמרה יפעת,
"היא עוד תבין" אמרה מורן בחיוך מטופש שנמחק במהירות כאשר ראתה את עומר
נכנס בשקט לכיתה ריקה, "מה הוא זומם?" מלמלה מורן לעצמה,
"מה אמרת?" שאלה יפעת,
"כלום סתם חשבתי בקול, תקשיבי אני צריכה ללכת לאנשהו, אז פשוט תשמרי לנו מקום
בקפטריה, ואם תראי את אור תוודאי שהיא לא אומרת כל מיני דברים מטופשים" אמרה מורן במהירות
ומיהרה לכיוון הכיתה הריקה שאליה עומר נכנס,
"בטח" אמרה יפעת מעט מבולבלת ופנתה לכיוון הקפטריה.
מורן פתחה את הדלת באיטיות ולעיניה נגלתה דמותו של עומר שותה נוזל אדום מבקבוקון קטן,
"עומר?" שאלה מורן בחשש.

"הבאתי לשנינו מקרוני, אני חושב, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך" אמר אלעד והתיישב מול אור,
"זה בסדר, אני אוהבת לאכול מאכלים משונים שלא ברור מהם" אמרה אור בחיוך,
"את כזו יפה" אמר אלעד,
"מה?" שאלה אור בבלבול,
"מצחיקה, כלומר את ממש מצחיקה" אמר אלעד מעט מסמיק,
"אוקיי" אמרה אור באיטיות,
"אז אור רוצה שנלך לאנשהו הערב?" שאל אלעד את אור,
"לא יכולה בביביסיטר לאחי" אמרה אור,
"אז אולי אני אבוא אלייך, אני אוכל לעזור" אמר אלעד,
"בסדר אבל רק שתדע שאם תצא עם טראומות משם, אל תגיד שלא אזהרתי אותך" אמרה אור,
"את מצחיקה" אמר אלעד בחיוך,
"אני לא צוחקת" אמרה אור, והטלפון שלה הודיע על הודעה חדשה,
"אני צריכה ללכת" אמרה אור לאחר שהסתכלה על ההודעה שקיבלה,
"שיהיה" אמר אלעד מעט מאוכזב,
"ניפגש" אמרה אור,
"ניפגש" אמר אלעד, "אני לא מבין אותה" חשב לעצמו.

"היי" אמר יניב ליפעת שישבה לבדה,
"היי" אמרה יפעת מעט עצובה,
"מה קרה?" שאל אותה יניב,
"סתם, הבריזו לי, אתה לא אמור להיות עם חברה שלך?" שאל יפעת,
"היא אמרה שהיא לא רעבה כל כך, אז גם לי הבריזו, אפשר לשבת לידך?" שאל יניב,
"בטח" אמרה יפעת,
"אז…מה את עושה?" שאל יניב,
"אוכלת" אמרה יפעת באיטיות,
"אני מנסה להתחיל שיחה אז תזרמי איתי" אמר יניב בחיוך,
"זה מדבק" אמרה יפעת בחיוך,
"מה?" שאל יניב והתקרב אל יפעת,
"כלום" אמרה יפעת, ושניהם התקרבו אחד אל השני והקריבו את ראשיהם זה לזה,
"יניב!" נשמע לפתע קול כועס מאחוריהם…………….

המשך יבוא………