מצוד הפלאות: פרק 21- האסיפה המופלאה ביער

נחשו את מי שחררו היום כדי לחזור מחר בצהריים? אותי *-* אז זכיתם! אתם לא מבינים כמה מתיש זה היה להעביר פרקים כשהזמן מוגבל ;0;
בכל מקרה, תיהנו ^^

אדוארד ביקש מכולם להתקבץ יחד בכדי שיוכלו להקשיב למה שיש לו לומר. לא כריס, לא אנג'י, לא רפאל, לא איב, לא אף אחד מהנוכחים שם היה בטוח שהוא רוצה לשמוע אותו.
הוא הזכיר מלחמה. אף אחד מהם לא ממש רצה מלחמה.
הוא סיפר להם על הנבואה, על מה שאביו סיפר לו. הוא סיפר להם על "היום בו העולמות יתנגשו".
"כן, הוא קרוב." כריס הודה שידעו על כך, אך אף אחד מהם לא ידע שאותו מאורע קשור לנבואה הראשונה. "המלכה בונה עליו בקשר לרצונה."
"מלכת הלבבות?" אדוארד שאל אותו.
"אני, מניח." כריס לא היה בטוח לגמרי. "כן, אני מאמין שכן."
"מה אתם גיליתם?" הוא ביקש לדעת.
"ובכן," כריס בדק מהיכן אפשר להתחיל, כי אחרי הכל, הם גילו הרבה דברים.
"מלכת הלבבות האמיתית כלואה איפשהו. מי שנמצאת בשלטון עכשיו היא כובענית אחת." איב מיהרה להסביר במקומו כאשר ראתה שהוא מתקשה לבחור את העיקר.
"בטח הבת של הכובען המטורף." אדוארד אמר לעצמו דבר שרק הוא הבין את משמעותו.
"אנחנו יודעים משתפת פעולה עם אחד שקורא לעצמו 'הקלף המשוגע'." כריס הוסיף.
"ה- קלף המשוגע?" אדוארד תהה וכיווץ עיניים במחשבה. "מוזר. מעולם לא שמעתי על מישהו כזה."
"אבל זה לא חשוב עכשיו." רפאל הרים את ידו והעיר. הוא התקרב אליהם ומיהר לחזור לנושא העיקרי. "בשביל לחזור אנחנו צריכים להשלים את המשימה שבנבואה, אז… מה צריך לעשות כדי לעצור את שילוב העולמות הזה?"
"להוריד את המלכה מהכס." השיב אדוארד.
"הא, כזה קל?" רפאל התפלא.
"לא, זה אף פעם לא קל כמו שזה נשמע." אדוארד מיהר לאכזב אותו. "שילוב העולמות נבא מכאוס. הכאוס המושלם הוא היפוך התפקידים. אתם… בטח מבינים."
"ברור שאנחנו מבינים." רפאל לא רצה להתעמק במשמעות המסקנה שלו, אך כרגיל, כריס היה חייב לדעת, ולכן גם שאל אותו לגבי זה.
"איזה היפוך תפקידים?" הוא הדאיג את אדוארד.
"אתם, לא יודעים." הוא הבין ונאנח. "אף אחד מכם לא שם לב לשינויים כלשהם?" הוא פנה לכולם. "אין… רגשות מעורבים?"
"אתה חייב לדבר ברור, קוסם קטן." רפאל אמר.
"הלוואי והייתי יכול מבלי לערער אתכם תוך כדי." דבריו ערערו אותם עוד יותר.
"דבר." כריס ביקש ממנו והוא נאנח והסכים בלית ברירה.
הוא התיישב על הקרקע, וסימן לעומדים מבניהם שעדיף להם לעשות כמוהו. זה גרם להם להעביר בניהם מבטים חוששים תוך כדי מעשם. "המורדת הופכת למלכה." הוא תיאר בדוגמא הראשונה, סביר להניח, את קארי הכובענית. "הגיבור הופך לנבל ולהיפך, אנשים יתחילו לעשות את הדבר האחרון שהיו חושבים לעשות בזמנים אחרים." הסביר. "נשמע לכם מוכר?"
"כן." אנג'י אמרה לאחר מחשבה קצרה. "אולי רובנו לא שמנו לה לכך כי העדפנו לחשוב שזה רגעי, או שזה צירוף מקרים מוזר וחדי פעמי, אבל… כשאתה אומר שיכולה להיות לכך סיבה… עכשיו הכל מתחיל להיקשר אחד לשני."
"למה את מתכוונת?" כריס שאל אותה.
"המלכה עשתה את זה בכוונה!" היא הבינה, אך הייתה היחידה.
"את מה?" שאל אותה, למען כולם.
"במסיבה." היא חייכה. "הכישוף של הכובע. זה היה מכוון לפגוע בך."
"מה?" איב מלמלה בשקט באף אחד לא ישמע.
"את בטוחה?" הוא עדיין פקפק ולא נראה מרוצה מהמחשבות שהתרוצצו בראשו בעקבות דבריה.
"כן, לגמרי." אמרה. "היפוך תפקידים, נכון?" היא פנתה בשאלה אל אדוארד, והוא הנהן אליה והיא חזרה לדבר עם כריס. "עוד כאלה יתנו לה עוד כוח. ועם עוד כוח-"
"השערים ייפתחו יותר מהר." אדוארד השלים אותה בהבנה. "זו תובנה מבריקה, אבל…" הוא כיווץ את עיניו במחשבה. "איזה כובע גרם לאיזה כישוף?"
"טוב," אנג'י די היססה לענות. "כישוף אהבה."
אדוארד הרים את מבטו אל עבר כולם ובחן אותם היטב, בוודאי כדי לבדוק במי הכישוף יכול לפגוע. עיניו נפערו בהבנה כשנעצר להביט בכריס ובאיב, שעמדו זה לצד זה, בצורה שכלל לא נתנה סיבה לחשוד דווקא בהם.
"יש לך קרניים." הוא אמר, שוב, דבר שרק הוא היה יכול להבין.
"ולך יש עיניים." איב אמרה את המובן מאליו, כמוהו, והגישה לו מבט מבולבל.
"בבדולח לא היו לא קרניים." הוא הוסיף, אך הפעם לא היה היחיד להבין. כריס תפס בידו והוביל אותו הצידה לשיחה פרטית.
"מה ראית בבדולח שלו?" הוא שאל בשקט ובלחץ. אדוארד השחיל את ידו בקושי מאחיזתו החזקה של כריס, שכלל לא שם לב שהגזים בשימוש בכוחו.
"אותך." השיב בטון שהיה לא פחות כועס מזה של כריס. "ואת הפיה האפלה."
"מתנשקים." כריס לא היה צריך לשאול כדי להבין במה מדובר ושתיקתו של אדוארד אישרה זאת.
"אני יודע מה אתה חושב." הוא הוסיף ואדוארד הגיב בנחירה מזלזלת שמעולם לא שמע ממנו.
"איחרתי." הוא אמר כאילו לעצמו, אך גם נראה היה שלא הייתה לו בעיה שכריס ישמע.
"אני לא טיפש." הוא ידע מה הוא חושב גם עכשיו, ודרש לחלוק עליו. "זו אהבת אמת."
"זו טיפשות אמת." אדוארד אמר.
"אתה באמת מעיז לדבר אליי ככה?" הוא התקשה להבין, ואף נעלב קצת. כל הכבוד שרכז אליו ושהציג לפניו תמיד חמק בין ידיו פתאום. כל זה בגלל נשיקה אחת? "אני נסיך. הבן של המלך שלך."
"אתה תירוץ עלוב לאחד כזה." דבריו הפתיעו אותו לגמרי, ואפילו על פניו של אדוארד היה אפשר להבחין בבהלה משל עצמו.
"ההיפוך מדבר." כריס אמר, מקווה בכל נפשו שזה באמת כל העניין.
"אולי." אדוארד לא פסל זאת. "אולי זה באמת כי נתת לכישוף כזה להשפיע עלייך."
"היא גם אוהבת אותי." כריס הוסיף לומר, וגרם לאדוארד להרים גבה. "והנשיקה, זו הייתה נשיקה של אהבת אמת." אדוארד הרים אליו את מבטו והופתע עוד יותר. "אני בטוח."
"זה לא אמור להיות ככה." אמר לו. "גיבור ונבלת לעולם לא יוכלו לחוות רגשות כאלה זה לזו."
"זו עובדה." השיב.
"ואולי זה בגלל העולם הזה." אדוארד הציע השערה חדשה.
"אולי." כריס לא התנגד לקיום האפשרות. "ואולי זה לא. אי אפשר לדעת באמת."
"ואולי אפשר." אדוארד העלה את ההצעה לאוויר.
"איך?" כריס התעניין.
"האפשרות הראשונה היא לגעת שוב בכובע המכושף," אדוארד הסביר. "השנייה זה לצאת מהעולם הזה ולעולם שלנו."
"בשניהם הכישוף יפוג?" הוא חשש לדעת.
"בשניהם אפשר לשער שכן, אבל… אני לא יכול לדעת בוודאות." אדוארד הסביר.
"ואם הוא לא יפוג?" המחשבה על כך דווקא שימחה אותו, אך הוא השתדל שלא להציג זאת לפניו.
"אז… אני יכול רק לאחל לך בהצלחה."
"אבא שלי ירצה להרוג אותי אם ידע." כריס אמר, ודבריו גרמו לפניו של אדוארד להתכווץ בחוסר נעימות. "הוא… יודע?" כריס פחד לשאול.
"הוא יודע שזה הופיע בבדולח, לא שזה קרה." השיב. "הוא יודע שזה יגרום למלחמה." אדוארד נזכר.
"רגע? זה יגרום למלחמה?" כריס תהה בבלבול. "זה מגוחך!"
"אבא שלי אמר את זה, אבא שלי לעולם לא אומר דברים מגוחכים." אדוארד אמר.
"טוב, מלחמה או לא, הוא ייאלץ לחיות עם זה כש- אם הכישוף לא יופר."
"ומה בקשר לבת של בל?" שאל אדוארד כשחזר לבחון אותה מרחוק כשחיוך מלא תקווה על פניה.
כריס הסתובב והסתכל עליה בחטף. "אני לא יודע." ענה. "אני לא חושב שזה מגיע לה, אני לא חושב שהיא תרצה להיות איתי. היא טובה מדי בשביל אחד כמוני."
"היא אוהבת אותך, אני יכול לראות." אדוארד העיר.
"אבל גם איב." כריס הוסיף. "וכרגע, אני אוהב אותה."
"תבדוק את הכישוף קודם, רק אז תחליט החלטות." אדוארד הציע, וכריס נענה לכך בחוכמה. הוא בחן אותו וראה כי דמותו מתחילה להתעמעם ולהיעלם באוויר.
"אדוארד, מה קורה לך?" הוא הגיד את ידו אליו והיא עברה דרך בבואתו.
"אני מתעורר." הסביר ונעלם עוד יותר תוך כדי שבחן את עצמו. "תעשה מה שהצעתי, ותהיה חכם. אל תשכח מה הודיע על בוא המלחמה." אמר את מילותיו האחרונות. "הנסיך, כריסטופר." הוא נעלם לגמרי, והשאיר את כריס עומד שם לבדו. כריס הפנה את מבטו אל השאר, ופנה לחזור אליהם.
למרות ההרהורים שעברו במוחו שגרמו לו למעט חששות בנוגע למעשיו העתידיים, הוא לפחות ידע כיצד יוכלו לחזור הביתה.