גבריאל&אביטל פרק 1ׁׁ ׁ-דמעות של אהבה אסורה
גבריאל & אביטל- דמעות של אהבה אסורה-פרק 1
. מתוך עינייה זלגו דמעות של אש, דמעות של אהבה אסורה בין בת דודה לבן דוד. כי הרי זאת הייתה אחת ממפגשים הסודיים שלהם. היא לא יכלה לשתף את אהבתה בציבור ולדבר על זה באופן חופשי כי בבית היא הייתה רגילה לקרוא לו " בן דוד שלי גבריאל!" היא לא יכלה לבוא ולספר לאביה שהיא אוהבת את בן דוד שלה.
היא הרגישה שהיא עוד מעט התפוצצה מרוב אהבה ושנאה גם יחד. היא הרגישה עצמה כמעט ונחנקת מרוב דמעות.
" אביטל! אביטל! למה את בורחת ממני? האם זה בגלל אביך? " שאל גבריאל בבלבול. אביטל לא ענתה לו והמשיכה לרוץ במהירות. הוא רדף אחריה , עד שהוא הצליח לאחוז בידה.
" עזוב אותי בבקשה , גבריאל! גם ככה קשה לי רגשית. אני לא מוכנה לזה. אתה לא קולט שאני הבת דודה שלך? אסור לנו לשחק במשחקים הילדותיים האלה יותר. אנחנו בני דודים ומבחינתי אהבתנו לא יכולה להתקיים כל עוד כתוב בתעודת זהות שיש לנו את אותו קשר דם. " אמרה אביטל בבכי. היא לא ידעה מה לעשות , לצחוק או לבכות. אולי עדיף לה לבכות ולצחוק . היא כבר לא מסוגלת לבחור במה יותר טוב.
" לא , אביטל! זה נכון שאנחנו בני דודים , אולי אפשר אחרת . להילחם על האהבה שלנו , את לא חושבת כמוני? קדימה , בואי ונילחם נגד המשפחה שלנו. " הוא אמר זאת והניח את ידה בתוך ידו. אביטל לא הרגישה נוח לדבר על מה שהיא הרגישה והיא התנתקה מידו . היא ברחה בחזרה אל ביתה.
" גבריאל , תפסיק ללכת אחרי וכדאי שתתרגל לרעיון הזה. אנחנו בני דודים. אהבתנו בלתי אפשרית. אל תפגע בי יותר עמוק ממה שכבר גרמת. די!! מתי תבין שהמציאות יותר כואבת לי מהידיעה שאנחנו עושים דברים אסורים ולא מותרים. לא , גבריאל. תשכח אותי בבקשה ותתן לי לחיות את חיי." אמרה אביטל בהחלטיות למרות שבלבה היא רצתה יותר מכול להיות איתו. היא רצה מהר כל כך , עד שלא שמה לב היא נפלה על אבן שהושלכה בצד הרחוב.
" אביטל , אל תגידי לי לשכוח אותך . בבקשה לא. את מאוד ביישנית ושקטה אבל אני יודע שבתוכך את פשוט מפחדת מהדעות של אחרים. לא כולם מכירים אותך , כמו שאני מכיר." אמר גבריאל בקולו העדין והמלטף. הוא התקרב אליה והם כמעט התנשקו. אבל אביטל כל כך רעדה מפחד שמישהו יבוא וימצא אותם ביחד.
אז שהיא ברחה סופית מגבריאל , הדמעות באו בעיתוי לא טוב. למה הדמעות האלו יורדות? היא הניחה להן לרדת מאליהן. לא היה אכפת לה שאנשים יראו אותה בוכה. הרי העולם שמסביבה לא צודק ולא הוגן. שכך היא סבלה מפצעי אהבה בלתי אפשרית , והכי גרוע שהיא התאהבה בקרוב משפחה שלה. היא חשבה בעוד נסה לנפשה אל ביתה. עוד כמה צעדים , הנה היא הגיעה אל פתח החצר.
היא נכנסה כרוח סערה לתוך הבית , אפילו לא צלצלה בפעמון הדלת עוד לפני שנכנסה הביתה. היא בכתה בקול ואיננה יכולה להבין למה היא בכתה. הרי היא וגבריאל אף פעם לא יכלו להיות ביחד.
היא עלתה לחדרה , שחלקה עם אחותה התאומה משאלה. היא בכתה היישר לתוך הכרית , בלי להבחין אפילו כמה דמעות ירדו לה. היא כל כך בכתה. משאלה קמה ממקומה ועברה לשבת על הכיסא שניצב לצד המיטה ששכבה בה אביטל. אביטל לא הפנתה את מבטה כלפי אחותה התאומה.
" קרה לך משהו שאת כל כך בכית ממנו? אני יודעת, מדובר בגבריאל. את אוהבת אותו , נכון?" ניחשה משאלה בחיוך. אביטל המשיכה לבכות על מר גורלה.
" איך ידעת?! הרי אף אחד מהמשפחה לא יודעת עדיין שישנו קשר רומנטי ביני לבין גבריאל. תבטיחי לי שלא תספרי לאף אחד את מה שאת יודעת." קראה אביטל בחצי לחש.
" מבטיחה. מילה של אחות. עכשיו בואי תבטיחי לי שתפסיקי לבכות. בואי , קוראים לנו לרדת. יש מסיבה." אמרה משאלה במסתוריות.
"איזו מסיבה? סתם מזמנים את בני המשפחה הקרובים ביותר. נראה לי שאני אוותר על התענוג. אני אשאר בחדר." אמרה אביטל בחיוך עצוב. אך אחותה התאומה לא התכוונה לוותר לה הפעם. היא גררה אותה מהמיטה עד למטה , עד שלא היה לה חשק לסרב. אביטל העצובה נראתה מדי עייפה להגיד לאחותה התאומה " לא" מוחלט ולנסות לברוח בתירוצים הרגילים שהיא השתמשה בהם להתחמקות מושלמת.
" לאן את לוקחת אותי?" שאלה אביטל בבלבול. אחותה התאומה לא ענתה. היא פשוט מיהרה לקחת אותה. עד שהן הבחינו שמשפחתו של גבריאל באה לבקר. אביטל תרגלה נשימות קצובות כדי להתגבר על הלחץ שהופעל על ליבה.
היא הרגישה שעוד מעט שעת ההתוודות שלה תגיע. אבל זה לא נראה כך. היא לא הצליחה להוציא שום מילה מפיה.
" צריכה עזרה? את נראית לי מבולבלת." חייך גבריאל כאשר הוא ראה שאביטל נהייתה נבוכה. היא לא הבינה למה הוא חייך.
" לא נראה לי. אני כבר ילדה גדולה. וכמו שאמרתי אז שנפגשנו. אני לא יובל מבולבל." קראה אביטל בכעס. אביטל הרגישה איך לחייה פתאום מאדימות כסלק אדום. כולם הביטו בה. היא שנאה שמביטים בה כך. כלומר במבט הזה של גבריאל שהיא התקשתה להסביר לעצמה מה היה בו, כאילו היא קפאה במקומה כאשר הוא הופיע. היא הסתובבה על מנת ללכת לדרכה , גבריאל הספיק לתפוס אותה וגרר אותה לעבר הבריכה.
" די, גבריאל. אני מתחננת בפנייך. כבר הסברתי לך שאין בינינו שום קשר רומנטי מההתחלה. אני לא מרגישה נעים שאני צריכה לשקר ועוד להורים שלי! מה הם יחשבו עליי?" אמרה אביטל בכעס. גבריאל אחז בידה ונשק לשפתיה.
" אני חושב ששנינו יודעים מה התשובה האמיתית לכל הבעיה המשפחתית: האהבה שלנו יותר חזקה מהכול, ועוד היא תנצח. אני מאמין שנוכל להיות ביחד." אמר גבריאל וחייך אל אביטל.
אביטל עוד פעם רצתה לבכות. היא הייתה עצובה פתאום. איך השמחה שהייתה נטועה בתוכה נעלמה כלא הייתה. היא ניתקה מידו של גבריאל ורצתה להיעלם. " אתה יודע מה הבעיה שלנו? שאנחנו לא מבחנים שאנחנו בני דודים. יותר כמו חברים ואחים. כך גם אנחנו. אסור שתהרס בינינו החברות העמוקה . אנחנו צריכים להישאר בני דודים." אמרה אביטל והתחילה לבכות שוב.
" אביטל , אני אוהב אותך. את תמיד תהיי האישה של חיי." הוסיף גבריאל בצער כאשר עיניו צפו באביטל ההולכת ומתרחקת ממנו.
" אני כזאת טיפשה , למה אני צריכה לסבול בגלל האהבה האסורה הזאת? הייתה יכולה להיות לי אהבה טהורה ונקייה ללא דאגות וללא סבל. אוי, גבריאל. אילו ידעת כמה אני אוהבת אותך. " אמרה אביטל לעצמה בעת שעלתה במדרגות. היא לא יכולה להגיד זאת בקול מפני שפחדה שמא מישהו ישמע אותה.
" אביטל , מה אמרת?" היא שמעה את קולו של אביה, היא נותרה קפואה בעומדה . היא כמעט שכחה איך נושמים. שמישהו יציל אותי, חשבה אביטל בפחד.
" אבא , אני התכוונתי לחזור לחדר ולהיות שם לבד. גם ככה אין לי עם מי לדבר. להתראות." אמרה אביטל בעצב והלכה לה לדרכה. היא סגרה את הדלת אחריה בטריקה מחרישת אוזניים. היא נטלה את הנגן המולטימדיה שלה ושמה את האוזניות. היא שקעה עמוק בתוך המוזיקה. היא לא הבחינה במישהי שפתחה את הדלת ונכנסה לתוך חדרה ללא רשות.
"שלום, אני ליאל. את יודעת במקרה איפה גבריאל?" שאלה הבחורה כחולת העיניים. אביטל לא הבינה למה היא נכנסה כך מבלי לדפוק בדלת קודם כול.
" אני החברה שלו , את יכולה רק לעשות טובה גדולה בשבילי? לסגור את הפה שלך , אל תאכלי אותי לארוחת הצהריים כי אני לא טעימה." אמרה ליאל בשעשוע. היא חשבה שהיא לא שמעה טוב.
"את מה? את החברה שלו? מזל טוב , אני יכולה לעטוף אותו בסרט מתנה ולהגיד בפה מלא שאני מאחלת לשניכם מזל טוב." קראה אביטל בשמחה מלאכותית בגלל שבתוכה הייתה שבורה ומרוסקת.
" אז איפה אני יכולה למצוא אותו? תוכלי להגיד לי , בבקשה! טוב להכיר. אם את לא עונה. סימן שאת ביישנית. להתראות. איך אמרת שקוראים לך , אביטל או ליאל?" שאלה ליאל בצחוק רע. היא הלכה ועכשיו אביטל הייתה לבדה. לא שהיה אכפת לה מכך. אבל הידיעה שהייתה לגבריאל חברה מאוד הפריע לה.
גם גבריאל הופתע מכך שליאל הופיעה כך בבית דודו.
" מה את עושה פה? ליאל, שנתיים כבר לא ראיתי אותך. ממתי את בארץ? זאת אומרת מתי נחתת?" שאל גבריאל בהפתעה. היא לא ענתה , התקרבה אליו ונישקה אותו בלי שאפילו רצה. כולם הסתכלו עליה ועל גבריאל במבטים המומים…
המשך יבוא!
תגובות (3)
זה ממש לא לעניין שאת מוחקת את הסיפורים שפרסמת מוקדם יותר ומפרסמת מחדש.
הכל כדי לקדם את הסיפורים שלך וכך לדרוך על סיפורים אחרים שאנשים מפרסמים.
בגלל ההתנהגות הזו, אני לא מתכוון לקרוא את הסיפורים שלך יותר!
טוב. זאת ההחלטה שלך. לא שלי
אני מצטערת להגיד, זה לא האופי שלי לדרוך על סיפורים אחרים