האהבה שהיתה ואיננה

אני מסתכלת על התמונות, אותם תמונות שהיו שלי בזמן שהכרתי אותך, כשידעתי מזו אהבה ,איך חווים אותה ,את הצד היפה והטהור שבה (למראית עין),את ההרגשה והתחושה ששום דבר לא יכול להיהרס, אופוריה מוחלטת, הנאה מקסימלית ,מתי שכל העולם נראה באור שונה ,קסום , ורוד ויפה.
איזו מאושרת הייתי ,איזו ניחוחות ,שלווה ,מוכנות לקבל את כל הצעות החיים ,את הרצון העז לחיות ,להיות חלק מכולם, לראות הכל באור שונה ,אופטימי, ייחודי.
הוא היה המיוחד שלי, שונה ממה שהכרתי ,הוא היה כל אושרי ,עצם קיומי .כל הנתיבים שלי ,
כל הדרכים ,התרכזו רק בו.
עצוב לי, רע לי,
ההרגשה בכל יום שחולף היא צער, יגון, קדרות, עצב בלתי יתואר.
כל יום אני מסתכלת על יום קודם, חוזרת קצת לאחור, ובצעד קדימה בוחנת הכל , רואה ששום דבר לא התקדם מאז ,הייאוש הם מנת חלקי כרגע ,העצב ,התקיעות בחיים ,החוסר חשק לפעול, לחיות ,להרגיש ,האי יכולת לשמוח , שמחה אמיתית, מהלב.
אני בודדה כרגע, לא טוב לי ,משהו חסר לי בחיים ,הכל נראה טפל, חסר טעם, ריק מתוכן.
אני מפחדת שהכל ייגמר ,בלי יכולת לחוות את מה שהייתי רוצה לחוות, בעודני קיימת , בלי להתנסות ,בלי להתרגש ולשמוח שוב.
אני משתוקקת לחיים אחרים ,חיים מאירים ומזמינים ,חיים של שמחה ,העצמה אישית, חוזק נפשי , שלווה , הרפתקאות , ושלל דברים טובים.
אני מייחלת שפרק זה בחיי ,התנודות בחיי , הפחדים ,הלחץ ,הקושי , ימתנו מעט, ויאפשרו לדברים טובים להיכנס , להפתיע, ולתת מקום לאור חדש וטוב להשתחל בליבי ונשמתי.