לשאוף לפסגה – פרק שישי

פרק ו'

תחושת הרחמים העצמיים שבה והציפה את כל כולי , בתוכי נרעדתי כעלה נידף.
ניסיתי לדכאם , מה שכמובן הסתמן , ללא הצלחה.
שוב שבה אותה סחרחורת איומה שתקפה אותי , השענתי את ראשי על הקיר . " שיר ? " תהתה קורין וניגשה לעברי בכדי לתמוך בידי למקרה שאשקע בעילפון , קירבתי את ראשי ובחנתי אותה במעורפל , משום שלא ראיתי בבירור לא אותה ולא את הנוכחות בחדר. " למה את חיוורת כל כך ?" שאלה , " סתם , כנראה בגלל המתח. אין סיבה לדאגה , באמת," אמרתי בקול רועד , " את בטוחה שאת בסדר ?" וידאה שוב, " לגמרי , אני לא מסוגלת לספר לך היום ," אמרתי בבכי קורע לב ," היכן היית כל הזמן הזה ? שיר , אנא ממך לא לשקר ," השיבה בפקפוק ," הייתי ב.. שירותים , הייתי מוכרחה לפרוק את דיכאוני במקצת , הרגשתי קצת חנוקה בגלל העוול שהמנהלת גורמת לנו לחוות בפנימייה , משום שזה לא סבל דיחוי," נחפזתי להגיב . " את בטוחה שזה בגלל סיבה כזו, אז למה שתקת אם חשת ברע , מדוע את לא משתפת אותנו במה שעובר עלייך או שניצן הייתה שמחה לעזור לך , למה את רוצה להתמודד עם זה לבד?" שאלה בדאגה , שתקתי .

" כי פחדתי," אמרתי ברחמים עצמיים , לא הפנתי את מבטי אליה. " אין לך סיבה לחשוש , אל תדאגי , את תראי שהכול יהיה בסדר," אמרה קורין בשלווה , " איך הכול יהיה בסדר? " ראיתי שחורות , הנחתי לקורין שהסיבה שהיתה לי סחרחורת מחמת המתח . הארון , השעון חגו סביבי כמטוטלת. הסחרחורת , כמו שהופיעה בפתאומיות , התפוגגה ונעלמה.

חפנתי את ראשי בכפות ידיי , לא יכולתי להתאפק, כבר לא הייתי מסוגלת לבלוע את הגוש שחוסם את גרוני . " מה קרה ?" אמרה קורין בבהלה וניסתה לעודד את רוחי , צנחתי על המיטה בבכי. " קורין , אם את חברה טובה שלי , בבקשה אל תציפי אותי בשאלות ," אמרתי בקול בכי חנוק וכבוש , זה מה שהיה חסר לי עכשיו , שירחמו עליי , " את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?" התעקשה , " לא , כלום לא קרה , סתם זה בגלל שנכנס לי לכלוך לעין, זהו , סתם דיכאון שיחלוף עוד מעט" השבתי . " טוב , לא משנה , נשוחח על כך בהזדמנות אחרת ," ויתרה קורין , אומנם היא לא ירדה לשורש דעתי. נשמתי נשימות עמוקות , אוסי שתקה , " הסיבה העיקרית שבגללה המנהלת לא תוציא אותנו לטיול הגיבוש , משום שנוח לה לחשוב שאנחנו פחות טובות ומעודפות , בעוד היא נהנית מהתקציב שמעניקים לה ממשרד החינוך , בטח שהיא מקבלת הון יותר משתלם לה לפעול למען קידום הכיתות המקבילות מאשר לנתב את האינטרסים שלה למעננו, לכן , אנו המקופחות , אני לא אסכים לה לתמרן אותי , ואני אוכיח לה שאנו בדיוק ההפך ממה שהיא חושבת , בהתחשב בנסיבות , לא כן?" אמרה טולי בנחישות , " ואני סוברת שבגלל שהיא מתעבת אותנו נוח לה לחשוב שאנו לא טובות , אנחנו לא נתקדם בחיים כי אנחנו פחות טובות, מלכתחילה גיליתי את האופי האמיתי שלה . אני לא ארשה שהיא תפלה אותנו לרעה ," חתמה טולי.

"הפסיקו בנות , זה לא הזמן לריב," צווחה אוסי בקול , "
אה לא, אז מה נשב באפס מעשה וניתן למנהלת לעשות כרצונה?!"
השיבה בהיגיון וכיווצה את עפעפיה, " לא , " ענתה אוסי בקול עמום אך נחוש, " אין מה לעשות ,"השיבה . "אין מה לעשות?! , תחשבי, אם אנחנו נרשה לעצמנו להיכנע למחדל הזה, היא לא תחדל להפלות אותנו לטובת הכיתות המקבילות , מצידי תמשיכו להיות המריונטות שמוצגות בחלון הראווה ובזכות אותה הפליה אתן תגיעו רחוק ," הוסיפה. " זה לא יתכן שאנו נהיה בחוץ בעוד בנות אחרות זוכות בזכויות מצד המנהלת , לולא המנהלת לא היתה מאשרת שאנחנו לא נצטרף לפעולת הגיבוש , אז היינו נוסעות בדיוק כמו הכיתות המקבילות." השיבה טולי בהתפרצות זעם , התהלכה ולאחר מכן התיישבה בקצה המיטה .
" אז מה את מתכוונת בדיוק לעשות, למען תוכנית זו?" שאלה אוסי. " לא יודעת , אבל אני אלחם על זכיותיי בכל כוחי , וגם אתן תצטרפו אליי למען ביצוע המבצע הזה " השיבה, " לא נוכל להשפיע עליה ," אמרה קורין בהשלמה. " בגישה זו לא תשיגי שום דבר , בוודאי שנוכל להשפיע עליה ".
בהיתי לעבר הקיר ושקעתי בהרהורים, " שיר כזו אסטרונאוטית , מעניין באיזה מקום היא נוחתת כעת , " תהתה טולי. כמעט נפלתי מהמיטה , " שיר , את איתנו או שאת עסוקה בעניינים אחרים שיותר חשובים מאיתנו, הא?" לא עניתי , שתקתי. " למה את שותקת?" תמהה.
" כי אין לי מה להגיד," השבתי בקצרה , מיהרתי להניח את ראשי על הכר .
נשמעו הקשות רמות על הדלת , היא נקרעה לרווחה , ניצן עמדה על הסף , " מה זה אמור להביע ? עוד שעה כיבויי אורות , אנא כנסו למיטות, " פקדה , " והוסיפה לשאול אותי " מדוע חדרת למגורי הבנים והמרת את פי למרות שידעת מפורשות שהמנהלת אסרה לבוא במגע איתם , את מוכנה להסביר לי בבקשה , בואי שיר עלינו לדבר ביחידות," הוסיפה , מיהרתי למלא את מצוותה והתלוויתי עימה לדירתה.

חמתה בערה בה , רכנתי ראשי בבושה. היא הכניסה את המפתח לחור המנעול , והדליקה אור עמום ששטף את הדירה בסינוור . היא לא החליפה איתי אף מילה , " שיר , ביקשתי ממך להישמע להוראות , לא? למה חדרת למגורי הבנים ללא רשותי היית צריכה לבקש את רשותה של המנהלת או לשוחח איתי על כך,את יודעת שאם יוודע למנהלת היא תעיף אותך מגבולות הפנימייה , אני מקווה כי מקרה זה לא ישנה עוד," אמרה בכעס. " את יכולה לסמוך עליי אני מבטיחה שמקרה לא יקרה שנית ," אמרתי בגמגום קל. היא סימנה כי השיחה תמה. יצאתי את דירתה , סבתי על עקביי במטרה למהר לשוב אל מגורי הבנות.

נכנסתי למגורי הבנות אגף א' במרוצה. פסעתי לעבר הפרוזדור לחדר מס' 1 . קפאתי בעומדי כשראיתי את דוד ואוראל פוסעים לעבר מגורי הבנים שממוקמים ממול . פסעתי חרש בעקבותיהם , והם הפנו את ראשם אליי בהשתהות ," שיר , איזה קטע , מה את עושה כאן? את לא אמורה לשהות ברגע זה בחדרך. עוד שעה כיבוי אורות , מהרי." ירה, " דוד ואוראל , אני פוחדת , אפשר להצטרף אליכם בחדר לארח לכם לחברה. " דוד התקרב אליי , נסוגתי צעד אחד , והבאתי רגל אחת קדימה , " מה קרה , שיר?" נבהל אוראל והתיישב לצדי, " יש לך חברה , לא? , אתה ואני לא יכולים להיות יחד, " הזכרתי לו , " ו מה העניין הזה שהסתרת ממני את האח התאום שלך ? " התרסתי לעומתו , אוראל שתק . " על איזה אח את מדברת ? " התערב דוד , " סתום , זה לא עניין שלך , על מה את מדברת ?" שאל אוראל בהשתהות כהיכול, " אל תעשה את עצמך , אתה יודע למי בדיוק אני מתכוונת , לאח התאום שלך קוראים טום לידיעתך. " הוספתי , "שיר , זה לא מה שאת חושבת , התכוונתי לספר לך מתי שהוא , אני אסביר לך את העניין , " קרא , " מה להסביר לי שאתה שקרן מדופלם , חשבתי שאנו אכן חברים, אני מצטערת שהאמנתי לך בכלל , ולך יש חברה , אני לא רוצה לחלוק אהבה עם עוד מישהי , אני זקוקה למישהו כנה וישיר , שיהיה אמין ואמיתי , לא אחד כמוך , " אמרתי והסתכלתי עליו בתיעוב ," אנא , בואו נשוחח ונסדיר את העניין , תראי , אין לי חברה , ודאי שלא , היחידה שאני רוצה להיות איתה זאת את. אני לא מסוגל לחבב נערה אחרת מלבדך , " הצהיר בכנות , " מבינה? שיר , אני לא רוצה שיהיה בינינו סודות , אני מציע שאת ואני נהיה חברים , את תסכימי להיות חברה שלי?" קרא , " כמה מדהים , שנזכרת להודות בכך רק כעת , תמסור לחברה שלך ד"ש בשמי , " רטנתי בבוז , " שיר , אני לא שיקרתי , אני בסך הכול אומר לך את האמת , או קיי ? אם את לא מאמינה לי את יכולה להיווכח בעצמך שאת טועה. אני רוצה שאת תהיי חברה שלי באמת. בסדר? " אמר, " אני יודעת שיש לך חברה ושמה אגם , טום טרח לספר לי במקומך , מבחינתי אתה ואני לא נוכל להיות אף פעם יחד , אוקיי?" הוספתי , " מאיפה טום מכיר את אגם? " תמה אוראל , " שיר , באמת , אני מצטער שלא נודע לך קודם על חברה שלי , אגם , בסדר?" אמר ברוגז , " שיר , אני אוהב אותך , אני רוצה שתהיי החברה שלי , לולא אגם לא היתה נמצאת בתמונה היינו יכולים להיות ביחד, " חתם אוראל , הדביק נשיקה חטופה בלחיי . הוא ודוד עפו לדרכם . ניצבתי נטועה במקומי , מתקשה לעכל את שהתרחש זה עתה. חשקתי את שפתיי בשיניי בחוזקה , התקדמתי אל מגורי הבנות.

מיהרתי במרוצה אל חלל המסדרון והגחתי אל חדר מס' 1. החלפתי צבעים כזיקית . הדלת נפרצה בתנופה וטולי נתגלתה בפתח, " איפה היית עד עכשיו , עוד עשר דקות לכיבוי אורות ואת ככה מסתובבת לי במסדרונות? " אמרה טולי בכובד ראש , נכנסתי וטולי בעקבותיי , " הייתי אצל ניצן . היא עשתה איתי שיחה על מגורי הבנים ואסרה לחדור לשם, למען האמת , אני מזה פוחדת שיגלו אותי אם אתגנב לשם שנית" שיקרתי , טולי התפרקדה במיטתה לפני שתנום בשינה עמוקה. מיהרתי להתפרקד במיטה ופישלתי את השמיכה . היא תקעה בי מבט חד והיא הסתפקה רק במשיכת כתף החלטית. " אוף , משעמעם," נאנחה אוסי חרש ולא החליפה אף מילה. " רוצה שאני אעשה לך קולות של אס- אמ –אס ?"קראה. " ביפ , ביפ , ביפ," צייצה . אוסי צחקה. קורין הרצינה מיד וחייכה אל אוסי וטולי. וכעבור דקה , ארבעתנו נרדמנו.