הגיבור שלי..-פרק 4

התעוררתי לקול צחקוקיהן של צילי וגילי {נטלי ואמה} כנראה שסאם הצחיק אותם ואני לא אתפלא אם הוא רק חייך אליהן. התרוממתי וגיליתי ששכבתי על כתפו של סאם [נוו..אתן מבינות ת'כוונה].
הסתכלתי מהר לעבר החלון כדי שנטלי ואמה לא יתחילו לדבר איתי *שוב*. אבל במקום זה..סאם שם לב שהתעוררתי ואמר "הו..התעוררת" וחייך חיוך קל שבוא יכולתי לראות גומה קטנה. "כן"מלמלתי וחייכתי חיוך מזוייף. "אז רגע..איך אתם מכירים בעצם?" שאלה נטלי אותי ואת סאם. היה כ"כ באלי להגיד לה את האמת ושכל העניין ה'סודי' הזה ילך לעזאזל,לא רציתי שישמרו עליי,לא שיגנו עליי,פשוט להגיע כבר לניו יורק -לבד!
אבל לפני שהצלחתי להגיד משהו סאם אמר לה "אנחנו ידידים ממש טובים מאז שהיינו ילדים, האבות שלנו חברים ממש טובים". ונטלי ואמה חייכו בקנאה. "אז אתם הולכים לגור ביחד?בניו יורק?" שאלה אמה. וסאם הנהן. "יופי אז אולי נבוא לבקר אותכם איפה אתם גרים?או תגורו??" היא שאלה. "את רוצה שניתן לך את הכתובת שלנו?!"התפרצתי. "אממ..מה..לא..? ,טוב אז נסתפק במספר פלאפון של סאם"היא אמרה בפחד. ואני נאנחתי. ויכולתי לראות את סאם נאנח בהקלה..אך גם מגחח קלות. "אז..מה המספר שלך?"הן שאלו ביחד באופן מפתיע ,והוציאו את הפלאפוני הנוקיה המשודרגים יחסית שלהם על מנת לרשות את המספר. סאם סימן להן עם היד באנחה להביא להן את הפלאפונים ונדמה לי שמרוב שהן שמחו כ"כ הן אפילו לא שמו לב לכך שהוא נאנח.הוא רשם להן בזריזות את המספר ובדיוק אז המטוס נחת.
ירדתי מהמטוס במהירות רבה וסאם ניסה להשיג אותי..טוב נוו ברור שהוא הצליח!
"נוו..מתרגשת?"הוא שאל.
"ממה אני אמורה להתרגש??"שאלתי.
"את בניו יורק,כמו שתמיד חלמת.."הוא השיב.
"הדבר היחיד שחלמתי עליו,הוא להיות בניו יורק לבד…אבל אז אבא שלי הביא אותך" אמרתי לו בכעס.
"אויי נו באמת את סתם מפונקת..את צריכה להגיד בכלל תודה שאבא שלך ככה דואג לך,אם אני הייתי ראש ממשלה לא היה לי זמן אפילו להגיד לבת שלי שלום ואם הוא כבר עושה את המאמצים האלה פשוט תגידי תודה וזהו."הוא אמר. ואני חייכתי בגיחוח.
"מה?!" הוא שאל כלא מבין.
"כלום,אני פשוט חושבת שזה המשפט הכי ארוך שאמרת מאז שהכרתי אותך" אמרתי חיוך מתגרה.
"טוב אל תבלבלי לי בשכל,בואי נלך לקחת את המזוודות" הוא אמר ויכולתי לראות שהוא מעט מחייך.
לקחנו את המזוודות והגענו אחרי הרבה,הרבה,הרבהההה ניסיונות של בנות להתחיל ולפלרטט עם סאם לתחנת המוניות.
הגענו לבית,הוא היה נורמלי..בדיוק כמו שרציתי. היה בוא סלון,מטבח,אמבטיה,שירותים ,שני חדרי שינה וגינה-בית נורמלי הדבר היחיד שלא היה 'נורמלי' בבית זאתי הבריכה הענקית שהתמקמה בחצר האחורית של הבית.
"מה השעה?" צעקתי לסאם מהחדר שלי כשסיימתי לפרק את המזוודות.
"2:45 אני חושב שתלכי לישון יש לך מחר ביצפר" הוא צעק מחדרו שהיה ליד חדרי.
"באנה אל תבוא להטיף לי מוסר..וחוץ מזה גם לך יש מחר ביצפר!"צעקתי בהתגרות
"מה הקשר להטיף מוסר?!וחוץ מזה כיתה יב' מתחילה ללמוד ב-10 לעומת כיתה *י* שמתחילה בשמונה..וחוץ מזה שאני יותר גדול ממך בשנתיים ובינתיים אני מחליף את אבא שלך אז עופי כבר למיטה!!!!" הוא צעק ויכולתי לשמוע אותו גם צוחק.
החלפתי לפיג'מה אבל לפני שהלכתי לישון הלכתי למטבח. ובדרך ראיתי את סאם בסלון רואה טלוויזיה "עוד לא הלכת לישון?" הוא שאל בהתגרות. ואני רק צחקתי והתקדמתי למטבח להכין לי שוקו חם.
"אז מה רואים?" שאלתי אחרי שהנחתי את הספל על השולחן וקפצתי לספה על יד סאם. סאם חייך ואז אמר. "אז אני רואה שלא גרוע לך עד כדי כך" "אוי עדיף לך לסתום למה אתה חייב לי הרבה מאוד על כל הזמן שבזבזת לי עם כל הבנות האלה"אמרתי בהתגרות {אנחנו מתגרים הרבה אחד בשני}..והוא חייך.
"אוליי תזוז קצת"אמרתי והוא זז הצידה. עכשיו שכבתי על הספה ושמתי את רגליי על ברכיו. "את לא חושבת שאת קצת חצופה?" הוא שאל. "כן אמרו לי את זה פעם"השבתי. "טוב ניראלי שעדיף שתלכי לישון..את מתחילה לדבר שטויות" הוא אמר והניח את ידיו על רגליי כך שהבנתי שהוא מתכוון שאני אשאר לישון על הספה. "אבל אני לא עייפה בכלל" אמרתי אך פיהוק הסגיר אותי. "כן שמענו עלייך" הוא אמר בחיוך ואני פשוט נרדמתי מיד.