לא יציבה

עצרתי והעולם ממשיך להסתובב,
מסתחרר לו,
מפיל אותי חזק,
זה כואב.
הוא מושיט לי יד
אך אני מסרבת,
רציתי להיות גדולה,
רציתי להיות בוגרת.
רציתי להיראות חזקה
אבל בפנים הנשמה נגררת.
מטלטלת מצד לצד,
כל רגע כל דקה,
זה לא עוצר,
גם לא לשנייה.
היא אף פעם לא נרגעת,
רק מחכה לעוד מכה,
עוד אחת, קטנה.
אפילו ממשב רוח,
שיעיף אותי
שלא יתן לנוח.
וביני לבין עצמי אני עוצרת,
מנסה להבין לאן אני כל כך ממהרת.
אין לי תשובה,
רק אלפי סימני שאלה.
נמאס לי למעוד,
לתת לעולם לסחרר אותי,
עוד ועוד.
במציאות כמו שלי הכל מסתובב,
שום דבר לא על מקומו
לא מרגישה כבר את הכאב.
אז נופלת,
בתקווה שאף אחד לא ישים לב.
או שהאיש הנכון יושיט לי את ידו
ולא יתן לי לסרב.