התיכון למתים פרק 4: מבלי למצמץ

פרק 4: מבלי למצמץ

המשתתפים כולם היו מסוקרנים לדעת על התיכון שאליהם קיבלו את ההזמנות, הם אחזו בדפים השחורים שבאותם רגעים לא היה ניתן בכלל לראות את השלד בגלל החושך הכבד. הרצפה הייתה מחוספסת, וונד יכלה להרגיש בזה בגלל היותה עם רגליים יחפות. היו הרבה לחישות מגיעים מהם, שאלות שהסיקו את ראשם.
"למישהו יש פנס?" קרא קליי בקול חביב, "אני רוצה לראות מי הבנאדם שעבד עלינו." פתאום הנחמדות שלו נעלמה.
"יש לי משהו דומה." השיב ג'ורדן וסיבב את כף ידו לאחור עד שלהבת אש כתומה וחמה התפשטה על כל כף ידו והאירה את המקום הקרוב אליו. הוא הופתע לגלות את שניים עשר האנשים מחזיקים באותם דפי הזמנה.
עיניו של לוק האירו בצבע כתום בהיר והשתנו חזרה לצבעם הטבעי.
"תשליך לכאן את האש," אמר מני וקירב כמה ענפים שהיו במקום 'דיי מוזר שבמקום חשוך כל כך יהיה ענפים' חשב מני. ג'ורדן עשה כדבריה והאש נזרקה לכיוון הענפים והמדורה התחילה לבעור,
כולם הביטו בכולם, סקרנים למראם וחשדניים. מלאים בשאלות.
"אני מניח שאני אהיה זה שישבור את הקרח," אמר מאט ביין בחיוך מלחיץ, "אני רואה שיש כאן כמה יצורים ואני דיי בטוח שכולנו כאלה. הרי לא קיבלנו את ההזמנות לתיכון אם אנחנו לא מתים." הוא צחק לעצמו אך שקט שרר ברחבי החדר, ניביו התחדדו מעט. "בואו נעשה סבב של שמות ואיזה יצור אתם, אני אתחיל. אני מאט ביין ואני ערפד." כעת ניביו התחדדו לגמרי ונראו כמו שני מחטים בוהקים.

הם התיישבו כולם סביב המדורה, כשמסביבם הכול חשוך וקודר. חלקם היו יותר קרובים למדורה בגלל הקור שעטף את המקום וחלקם דווקא היו רחוקים, מלבד וונד שישבה רחוק מכולם, מתבודדת כהרגלה.
"השם שלי הוא לורן, אני איש-זאב." אמר לורן בפנים חמוצות, הוא לא שכח שלפני כמה שעות הוא רצח מישהי. מאט עשה קולות של יללה וצחק לעצמו כמו ילד קטן.
וונד רק חיכתה לרגע שבו תוכל לשפד אותו בחנית או אפילו סכין קטנה. היא שנאה אותו, וכנראה יותר מהשד שפגשה לפני כשעה. כשהביטה בפניהם של כולם היא הופתעה לגלות שהשד שם.
"ג'ורדן לייטס, אני סוג של איש-דרקון, אני מניח." הוא אמר,
"אתה יכול להשתנות לדרקון?" שאל מאט בהתלהבות,
"במקום הקטן הזה דווקא לא, אבל בחוץ כן." הוא אמר בשקט.
"יא אללה איזה מגניב, בוא נצא החוצה ל –" התלהב מאט וקיפץ במקומו, אך קוטע לפתע על ידי טריקס או בשמו האמיתי, גרין.
"אם אתה לא תסתום את הקול המעצבן-המדומה-לציפור שלך אני נשבע שאני ארסק לך את הגולגולת עם האגרוף שלי ואזרוק אותך למדורה." הוא אמר בקרות, באכזריות ובחוסר סבלנות בעוד שהוא מסדר מעט את שיערו הלבן בחוסר אכפתיות, בנוסף לכול.
"אתה מאיים עליי, לבנָי?" מאט קם על רגליו ורץ במהירות לעבר טריקס, הוא הניח את כף ידו על גרונו והפיל אותו אל הרצפה.
"עזוב אותו, מאט!" קלאוס אמר וקם ממקומו, טריקס שלא הראה אפילו סימן לרגש כלשהו שלח את כפות ידיו במהירות אל אמתו של מאט הוא שבר אותה בסיבוב פשוט והוא צרח, טריקס חייך מאוזן לאוזן וקם באיטיות, הוא סיבב את מפרק כף ידו והכה עם מרפקו בגבו של מאט שהתרסק על הרצפה בכאב.
"השם שלי הוא טריקס, ערפד." הוא ירק לעברו, כל שניים עשר האנשים היו מבוהלים ממנו ומפוחדים. מאט קם מיד במהירות ונעמד מול טריקס הוא תקע את כף ידו בחזהו של טריקס, לפחות התכוון, כף ידו עברה דרך הצד השני, "אז שלום לכולם, אני טריקס אנדר דד, או טריקס מה שתחליטו, ואני רוח." הוא פנה לכולם, מתעלם ממאט. שסיים את דבריו הוא שבר למאט את המפרקת, תלש את ראשו והשליך אותה למדורה וכל זה עשה מבלי למצמץ. "אני רואה שאין פה מה לעשות ו"התיכון" הזה הוא תחבולה של אנשים משועממים. אז אני הולך." הוא אמר בקול לא משועשע,
"שלום לכולם," לפתע קול נשמע מן החשכה והאור נדלק, רוב היצורים סגרו מיד את עיניהם בכדי לתת להם להתרגל לאור המפתיע. האנה הביטה בשני האנשים שהיו מולה, נערה בעלת שיער שחור אסוף לקוקו ועיניים שחורות מפוחדות האדם המבוגר בעל החליפה המחויטת והשיער השחור בעל הבלורית הביט בכולם בחיוך. הנערה התקרבה אליהם והביטה באדם.
"איפה התיכון?" שאלה אנה בשקט, הדבר היחיד שהם יכלו לראות הוא את האולם הגדול בו הם היו נמצאים, זה היה אולם ריק לגמרי עם מרצפות שחורות ומחוספסות. כולם נעמדו והתרחקו מהמדורה.
"אין באמת תיכון, חברים. התיכון הוא בעצם מבוך." הוא חייך בעליזות,
"א', אני ממש לא חבר שלך." אמר טריקס והתקרב אליו, "ב', אני באתי לכאן משעמום מוחלט. אם אין לך מה להציע לי אני הולך."
"אני שמח שאמרת את זה, טריקס." הוא חייך, "אז, כולם, אני עקבתי אחריכם ויצרתי בשבילכם כלי נשק שיעזרו לכם במבוך." הוא אמר, הוא השליך לעבר כל אחד שעון שחור וקטן.
"למה שאנחנו נלך במבוך הזה ונשתתף?" אמרה וונד,
"תראו, מי שלא יענוד את השעונים האלה ויעבור דרך הדלת הזו," הוא הצביע עם אגודלו על הדלת השחורה שהייתה במרחק של כמה מטרים ממנו, "יישאר בחדר הזה. החדר מתחיל להתכווץ ברגע שעוזבים אותו, כשאני אעזוב הוא יתחיל להתכווץ באיטיות שאפילו לא תשימו לב אליה. אתם אפילו לא שמתם לב שהוא התחיל להתכווץ בשנייה שטריקס הרג את מאט? על הקירות מרוח רעל מיוחד שמיועד להרוג יצורים."
"אתה לא יכול להרוג אנשים מתים כבר, בוודאי שלא בני אלמוות." אמר קלאוס בכעס, הוא אחז בגופתו של אחיו ודמעות עמדו על עיניו.
"אני דווקא כן יכול. הנערה הזו שמה, היא ג'ינית ואני ביקשתי משאלה." הוא חייך בשמחה, עיניו החומות התכווצו מעט. כולם הביטו בה במבט חסר רחמים ומדוכא. ליליאן השפילה את מבטה בבושה. "ביקשתי שיהיה לי הכוח להרוג כל יצור אפשרי."
"מה עשית?!" קרא קלאוס בזעם הוא רץ לעברה ולורן עצר בעדו,
"אל תתקרב אליה." אמר לורן ונהם לכיוונו,
"אתה מגן על הנערה שהביאה את המוות של כולנו?!" צעק,
"כנראה הוא רימה אותה או משהו, תפסיק לפרוק את הזעם שלך עלינו." אמר לורן,
"יש לכם שעה להחליט, מי עובר דרך הדלת ונכנס למבוך שם הוא יקבל הדרכות עליו ומי שלא עובר דרך הדלת הזו. ומחליט למות לפני שהמשחק מתחיל." האדם חייך, "אני הייתי רייקו ואני מקווה מאוד לראות את כולכם עוברים דרך הדלת הזו." אמר והלך לכיוון הדלת הוא פתח אותה, עבר דרכה והיא נטרקה במהירות.
"אין יותר מדיי ברירות," אמרה אנה, "לעבור ולהגיע למבוך שכנראה נמות בו או למות עכשיו."
"ממש בחירתה של סופי." אמר טריקס בגלגול עיניים, הוא ענד את השעון והתקרב אל אנה. וונד התקרבה אליהם גם וענדה את השעון, כך כולם מלבד קלאוס הזועם.
"אני מצטערת." לחשה לילאן לאנה בקול רועד, "אבל מה שיש במבוך הזה זה מוות ודאי." היא הוסיפה כפרט חשוב שכדאי שכולם ידעו,
"יותר מרגש." אמר לוק, הוא שלף את טפריו.
"אני אמות פה אם תעזבו!" קרא קלאוס בעיניים דומעות, לא בגלל הפחד מהמוות אלא בגלל אחיו המת.
"ממש קשה לנו לעזוב עכשיו." אמר טריקס בקול מזלזל ופנה להתקדם אל הדלת השחורה.
"ניפגש שם, פחדני." הוא פנה אל קלאוס. קליי הריץ תסריטים גרועים בראשו כיצד הוא יכול להתיידד עם טריקס, הוא מעדיף אותו כחבר ולא כאויב. בשנייה שטריקס הלך כולם החלו לדבר עליו, הדבר הכעיס את קלאוס עד מאוד והוא מיד התקדם לעבר החבורה.
"אם אנחנו נאחד כולנו כוחות נגדו, נוכל לחסל אותו. לא משנה כמה חזק הוא או כמה אכזרי הוא." אמר, לוק הסכים עם דבריו, הוא שלף את טפריו הכהים וצבע הקשתית שלו נצבע בכתום בוער.
"אני לא מפחד מרוח." אמר לוק, "ולכן אני אהיה השני שאעבור דרך הדלת הזו." אמר וצעד לעברה, אנה הלכה אחריו ואחריה וונד. ג'ורדן כמעט רץ בכדי להשיג את לוק, כנראה החבר היחידי שהוא ירכוש.
האנה צעדה לכיוון קליי וחייכה אליו בחיוך דק. "היי, אני האנה."
"קליי, קליי ג'יימס." הוא אמר במהירות והושיט את כף ידו לעברה, השניים צעדו לכיוון הדלת כשמני אחריהם. כולם עברו דרך הדלת מלבד קלאוס, הוא הביט בקירות האולם שמתחילים להתקרב זה אל זה. הוא צעד לכיוון הגופה של אחיו וחיבק אותה בחוזקה.
"אני אהרוג אותו בשבילך. אני מבטיח." לחש קלאוס, הוא ניסה לראות את תווי פניו של אחיו הצעיר שוב אך הם כבר נשכחו ממנו.
הוא רץ במהירות לכיוון הדלת וכשפתח אותה ראה את כולם עומדים מול רייקו כשמאחוריו נמצא התיכון. הו, זה ממש לא היה תיכון.
היו שם קירות שלמים ודרכים שמובילות למוצאים שונים, פניות ויצורים שמחכים שם, לבואם של הנערים. אנה כבר ידעה עם מי היא הולכת, האדם היחיד שעוד יכול לעזור לה מפני שהוא דומה לה, וכבר היו שמועות על כך שהוא שד.
קליי.