השינוי הגדול פרק שני :)

למחרת בבוקר קמתי עם כאב ראש נוראי לכן קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים נשארתי עם הפיגמה ושתיתי אקמול 'איזה חלום מוזר היה לי אתמול' חשבתי לעצמי 'הייתי בטוחה שברגע שנעבור בית הסיוטיום יגמרו כנראה שטעיתי' צלצול פאלפון קטע את מחשבותיי הסתכלתי על המסך זאת הייתי זואי אחותי התאומה "הלו זואי?" שאלתי והיא ענתה "כן שלי אני באה עוד חצי שעה מהבית ספר תכיני משהו לאכול טוב?" מהר העפתי מבט בשעון 'פאק כבר שתיים' חשבתי לעצמי "טוב זואי אני יכין מה באלך?"
שאלתי אותה "פירה ושניצל טירס" "טוב" השבתי לה והלכתי לקלף תפוחי אדמה.
בדרך כלל שיש לי סיוטים בלילה אמא נוהגת להשאיר אותי בבית חוץ ממקרים שיש לי מבחן או משהו
אני גם ביב' ככה שאין כבר מה ללכת לבית חוץ מזה שאני שונאת את הבית ספר החדש אני לא מכירה אף אחד יש לי בקושי שתי חברות שם אבל זה מספיק בשבילי.
עברנו לגור במושב ככה שזה מקום מנותק מהכל אני לא מכירה את הילדים במושב בניגוד לאחותי זואי היא יוצאת מבלה איתם ואני כל הזמן בבית לפעמים אני חושבת שהמקום הזה אפרירי כיאלו השמיים שלו כל הזמן אפוריים איפה השמש פה בכלל?!.
שמתי את התפוחי אדמה המקולפחם בסיר עם חמים ותבלינים הלכתי למקפיא להוציא שניצל טירס ואני מגלה שהם נגמרו אז ירדתי למקולת להביא בעודי יורדת אני קולטת את חבורת הערסים של המושב יובשים בשולחן שמחוץ למכולת אני לא נערה חברותית במיוחד ככה שאני בקושי מכירה אותם אבל הבחנתי שה"מנהיג" שלהם לא שם הייתי ממש קרובה למכולת בתקווה שהם לא יפנו אוליי ולא כלום.
למרבית מזלי הם לא דיברו איתי אפילו מילה נכנסתי למכולת הלכתי לאזור של המוצרים הקפואים לקחתי את השניצל טירס שילמתי ויצאתי כשיצאתי הם עדיין היו שם ולרוע מזלי אחד מהם פנה אליי הוא אמר " היי זואי בואי שניה" התקרבתי והתחלתי לומר " אני ל.." ואז הוא קטע אותי ואמר "אני צריך שתבואי איתי עכשיו" "אבל אני ל.." שוב קטע אותי רק רציתי להגיד לו שאני לא זואי ואני רק אחותה התאומה אבל הוא המשיך ואמר " אם לא תבואי איתי עכשיו יפה זה יהיה בכוח" התחלתי לפחד אז ניסיתי להגיד לו שוב שאני לא זואי והוא פשוט תפס את היד בכוח שלי והרגשי רוח חזקה בתוך שניות ספורות כבר לא היינו ליד המכולת היינו בתוך ביקתה כזאת עם בר של משקאות המקום היה נראה סגור בעודי מחזיקה בשקית עם השניצל טירס הרמתי את ראשי והופחע לנגד עיניי "מנהיג" החבורה שלהם הוא חייך בשיניים חשופות ולפתע יצאו לו ניבים כמו ההוא מהחלום שלי התחלתי לצרוח כמו שלא צרחתי בחיים ההוא שהביא אותי לפה סתם לי אתה ואמר "שתקי כבר עשית לי חור במוח" שתקתי מרוב פחד ואמרתי בגמגום "אנניי ללל ללא זו זו זואי.." מנהיג החבורה היה מופתע ואמר "חתיכת מטומטם הבאת לי את הבחורה הלא נכונה"
ההוא שהביא אותי שאל בקול מאיים " אז מי את???"
עניתי "אני שלי אחותה התאומה"
המנהיג ממש התחיל להתחרפן והוא אמר לזה שהביא אותי להכינס לחדר ממול הוא דיברו במשך חצי שעה בחדר כשהם יצאו הם עדין נראו מבולבלים ואז העזתי להגיד "מה רציתם מזואי?"
המנהיג צחק ושוב חשף את ניביו שזה קצת הרתיע אותי שוב ואמר "את במילא הולכת למות אז מה הבעיה להגיד לך?!" הוא אמר קצת מחוסר ברירה ואני נתקפתי חדרה הולכת למות?? ומאז לא ראיתי כלום…