בחיפוש אחר האם האובדת- חלק 1
ליאן דפדפה באלבום התמונות שלה בקטנותה , ולא מצאה שום מענה לשאלותיה. מי זאת האישה ההיא בתמונה האוחזת בתינוקת והאם היא מפלצת כפי שאביה נהג לספר לה כל הזמן .
האם היא נטשה אותה מפני שלא יכלה לקחת אחריות עליה. כפי שידוע לה , אמה התגוררה במינכן זה מכבר עשרים וארבע שנים. אומנם לא ידוע לה מה עלה בגורל אחותה מאז אמה עזבה את הבית בהיותה בת שנתיים בלבד. לאחותה , ורוניק שמה, היא הברירה היחידה שנותרה לה בחיים.
" מי זאת האישה המסתורית ההיא שחובקת בתינוקת ומי אותה אחות אבודה שלא ראיתיה זה מכבר עשרים ושלוש שנים?" תהתה ליאן במבט בוחן. היא ישבה לצד אביה הזקן , דוד והתבוננה באישה במבט שוטם וחסר הבעה. היא תהתה מדוע היא נטשה אותה בגיל צעיר . היא התבוננה בתמונה ולאחר מכן באביה כאילו ביקשה ממנו סיוע. אבל מהתמונה הזאת לא תבוא כל ישועה וכל טובה לא תצמח מכך.
נותרו רק תמונות וזיכרונות מאמה , אמה החליטה לקחת אתה את ורוניק למסע ומאז , אביה וליאן לא קיבלו שום אות חיים מאמה שהתגוררה אז בצרפת.
ליאן נעמדה מול הראי בהסתכלה על בואותה הנשקפת מתוכה במבט בוחן. הדמעות טיפסו אט אט במעלה גרונה , היא בלעה אותן בכורח משום שחסרה לה דמות אימהית בחיים.
והאם המסע יניע אותה לגלות את האמת הכאובה מנקודת ההתחלה . האם החיפוש אכן יניב תוצאות . היא הקדישה לכך מחשבה יתרה . התוצאה יכולה להיות הפוכה ואף מאכזבת , או שתלמד לנווט עצמה בדרכים לא דרכים. היא פרצה בבכי תמרורים , אביה נעמד לפנייה , הוא גידל אותה לבדו והעניק לה את כל חיבתו . דוד אביה , לאחר שאמה עזבה אותו לאנחות , והותירה אותו שבור ונתוץ ,בתוכו הכל מנופץ לשברים , פגיע ופצוע , היא זרקה אותו כאילו היה כלי לא רצוי.
היא הרי יודעת לנהוג באיפוק בפניהם , ולא להראות שכלפיי פנים היא הפכה לאדם מריר ואדיש. זה מכבר זמן רב שהשאלות נוקבות בקרבה , שאלות לא ברורות שתשובתן אינן ניתנות לפתרון ברור וחד. וחרדת הנטישה חקוקה בתוכה כאבן , החלל הוא כל כך עמוק מחווית הנטישה שהיא עברה בקטנותה.
היא עצמה לא ידעה מראש עד כמה החיפוש עלול להביא לפתרון בעיותיה , ביחוד שהיא רעבה למישהי שתעניק לה חיבה ואהבה עד בלי סוף. ליאן הלכה בעיניים עצומות אחר מטרתה שאותה סימנה לעצמה בתחילת החיפוש. אותו תעלומת האם הנכספת שאותה לא ראתה זה עשרים ושלוש שנים.
אביה אסף אותה אל זרועותיו וחיבק אותה חיבוק אוהב וחם. ליאן לא ידעה נפשה מרוב חשש. גל של פחד חלף בה . היא נתקה מידיו והסירה את כובעה מעל שערה.
" אני ממש מפחדת ," היא הצהירה בגילוי לב. היא לא ידעה את מי תפגוש.
" אני אגיד לך את האמת , אני לא רוצה לפתוח את הפצעים האלה מחדש , היא לא רצתה בי וזהו." אמר האב בכאב.
" מגשימים בשבילך את החלום , זה הכול." אמר האב בלא חיוך , כי היה קרוע בפנים.
" ומה אם הפגישה בכלל לא תהיה? אני תוהה מי היא המפלצת הזאת? " אמרה ליאן בעצב , כי היא ידעה שאולי הפגישה לא תתקיים.
דבר זה שבר את ליבה בגלל שהיא חשבה שהיא לא תרצה לפגוש בה.
" כבר לא נשארו ממחטות בשביל שאמחה את הדמעות שלי, אה ליאני?" אמר וחיבק אותה בזרועותיו.
" כן , אני לא יודעת אם היא תרצה בי , אין לך מושג עד כמה הנשמה בוערת לי בתוכי." קראה ליאן בחשש.
דוד לא רצה בפגישה הזאת , הוא קיווה בכל ליבו שליאן , בתו תגשים את חלומה היתה חסרה לה דמות אם בחייה.
הוא לא ציפה לשמוע ממנה דבר, כמו שהיא זרקה אותו כאילו היה לא רצוי בעבורה. הוא נותר מלא סדקים ופצעים שאינם מגלידים עד עצם היום הזה. הוא הקדיש את כל חיוו , ביטל את עצמו למען טובתה ורווחתה של ליאן , מקור התקווה היחיד שיש לו לאחוז בו זאת היא.
ליאן אהבה בשעות הפנאי לעלות את הסוס ולרכוב עליו שעות ארוכות. היא התאהבה בסוסים ובמרוצים.
היא זוכרת כשהיתה בת שנה וחצי, איך היא ואימה לראשונה בחייה רכבה על סוס . מאז שהיא התחברה לסוסים , להם היא נתנה את כל אמונתה וחיבתה.
כשהיתה בכפר נוער , היא תלתה בחדר בפנימייה תמונות של אמה ושל סוסים….
איך תיראה הפגישה של ליאן עם ורוניק? והאם באמת אימא שלה תרצה בה?
תגובות (0)