כתמי קפה-פרק 12

"היי" חגרתי את חגורת הבטיחות במהירות והוא התחיל בנסיעה. "אתה לא שואל לאן נוסעים?"
"הבטחתי לחבר שאני אעבור אצלו קודם" בחנתי אותו בעיניים סקרניות, חיוכו שידר רוגע ונוחות אבל עיניו שידרו לי משהו אחר. "אני מקווה שזה בסדר"
"ברור" מלמלתי והשענתי את ראשי על החלון, ברדיו התנגן עוד שיר ישן על ימי שבת ועל הבית. נאנחתי בציפייה ועצמתי את עיניי, מחכה לשמוע מאלון שכבר הגענו.

"בוקר טוב יפייפיה" אלון צחק כשפקחתי את עיניי. "באמת צריך 100 שנים בשביל להעיר אותך"
"את היפיפייה הנרדמת העירו עם נשיקה לא עם בדיחות גרועות" התמתחתי והסתכלתי סביב. "איפה אנחנו?"
"רבע שעה מהכניסה אל המושב" הוא פתח את הדלת והאוויר הקריר בלגן את שיערו. "אני רוצה להכיר לך חבר."
הסתכלתי עליו בסקרנות והוא הושיט את ידו אליי.
"הוא אמור להיות כאן" אלון קבע אחרי הליכה ארוכה בין עצי התות והקלמנטינות ושרק את אותו השיר ששורק בכל פעם שיוצא לי לשמוע. הבטתי אל האופק בציפייה, אבל לא קרה כלום.
"זה ניסיון לחטיפה?" גיחכתי והוא אפילו לא הסתכל עליי, רק חזר על השריקה המדוייקת וחיכה.
"כתם!" אלון צעק בשמחה והכלב קפץ עליו, גרם לו ליפול בחזקה על האדמה וליקק את כל פניו בהתרגשות. הוא היה גדול ופרוותו החומה כאילו זהרה בשמש. היה לו רק כתם אחד בצבע לבן על פניו.
"גם הוא התגעגע אלייך" נעמד לידנו גבר מרשים, לבוש בבגדי עבודה מלוכלכים וכובע טמבל הסתיר את ראשו. "מי הבחורה?"
"תומר," הם התחבקו וכתם התיישה לידי והתחננה לעוד קצת תשומת לב. "זה אבא שלי יפתח, ואת כתם את כבר הכרת" צחקתי והוא הזיז את רגלו בהנאה כשליטפתי לו את הבטן.
"נעים להכיר" הושטתי את ידי ללחיצת יד והוא משך אותי לחיבוק. כולנו צחקנו
"אנחנו צריכים לנסוע" אלון הניח את ידו על מותניי לאחר כמה דקות של שיחה על הצבא ועיניו של יפתח בחנו אותנו מכף רגל ועד ראש. היה בהם את אותו הניצוץ שבעיניו של אלון. "קפצנו רק להגיד שלום"
"תקטפו קצת תותים בדרך. לא תמצאו כאלה בסופר."

"את רוב הילדות שלי העברתי כאן" אלון קפץ מענפי העץ ונעמד מולי. "הייתי מגיעה לכאן עם כתם כל יום אחרי בית הספר והיינו אוכלים קלמנטינות עד שהבטן הייתה מתפוצצת. אפילו עבדתי פה לפני הגיוס."
"זה נשמע מדהים" עניתי וניסיתי לדמיין את אלון בתור ילד, מטפס על העצים עם אלמוג וחולק פירות עם כתם.
"תטעמי" הוא קירב תות לפניי ונגסתי בו בהנאה. "יש לך פה משהו" הוא צחק והתקרב אליי באיטיות מעביר את האגודל על שפתיי שנצבעו בצבע הפרי. ריח הבושם שלו התערבב עם כל הריחות המתוקים ויכלתי להרגיש את נשימותיו על צווארי. "את יודעת שאלמוג אף פעם לא היה פה?" הוא שבר את השתיקה והסתובב לכיוון הרכב. נאנחתי באכזבה ועצמתי את עיניי מנסה לגרום לרגע להמשך עוד קצת.