האדם הוא כמו הטבע
זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי קשת מבעד לעננים.
אני תמיד מסתכלת למטה לנחל ומפספסת עניינים.
פעם הסיח את דעתי מסך ענן שחור
לא יכלתי להסתכל, אלא רק לחפש את החור.
בפעם הזאת זה השתלם
כדאי שאמהר לפני שזה ייעלם.
תמיד כשאני מסתכלת על הנוף אני משווה את המצב הנפשי שלי.
אם השמש זורחת או אם היום אפלולי.
מיד כשיש גשם אני אדע שזה ייגמר
כי דמעות רק יורדות כשהוא לא מדבר
וכאשר הרוח נושבת אין מנוח
היא לא מפסיקה לנוע ממקום למקום, כמוני, כבר אין כוח.
וכשחם מידי בשביל לשבת בחוץ
ואי אפשר יותר להתרוצץ ולרוץ
או כשהקשת מופיעה לה בין החריצים
והעננים לה חום מפיצים
אני מרגישה טהורה
אני מרגישה לא נורא
ותמיד חושבת שאם המצב בחוץ ישתפר
אז גם מצב רוחי יכול להיות אחר
תגובות (0)