עיוורון קשרים ומגדלים

אז זהו? כאן זה נגמר?
נשיקה פשוטה על הלחי שהייתי חייבת לך שבועות, וחיבוק אחד שכבר לא מנחם אותי. שיחה רדודה על כמה שאני לא רוצה לאבד אותך. ואתה רק מתחמק לי. הלוואי שהיית יודע שאני עדיין אוהבת אותך. כי מאז שאמרתי לך אתה רק התקרבת אליי, רק היה לנו כיף יותר ויותר. אבל עכשיו מאז שנדמה לך שעבר לי ממך לגמרי אתה מרשה לעצמך לקחת ממני צעד אחורה גם בחברות שלנו. אתה רוצה להגיד לי שכל השנה הזו של החברות שלנו הייתה שקר? שחודשים שבנינו אותה נהרסים בגלל שהחלטת להשקיע בבת זוג שלך יותר? איפה אני כאן? איפה כל המילים והעצות שנתתי לך? איפה הכתף שידעת שהייתה שם בשבילך? אתה פשוט זורק את כל זה לפח. אתה תראה, יום יבוא ותיפרדו, ואתה תרצה מישהו לפנות אליו ולשפוך לו את הלב אבל לא יהיה לך. כי אתה סוג של סוציומט, אתה לא מקרב אליך אף אחד, וגם אני סוג של כזאת. אבל בנוסף לזאת אתה אנטיפת ואני לא. אתה היית האחד משנינו שניסה להתקרב וליצור קשר, ואני זרמתי, ראיתי את הפוטנציאל הטמון בנו והוא אשכרה התממש. אבל זה היה זמני לגמרי. איך לא ראיתי את זה? ברגע שאתה מוצא עניין במשהו אחד אתה נתפס עליו ולא עוזב. לא עזבת אותי חודשים ואני הייתי איתך לגמרי. אבל ברגע שראית שבצד השני עומד להתפרק אתה פשוט עזבת את כל מה שהיה לנו והמגדל שבנינו קרס. עכשיו יותר חשוב לך לטפח את הצד השני. למה אתה לא יכול להיות כמו ממקודם? להחזיק את שני המגדלים? זה לא כזה קשה לנהל מערכת יחסים ושתהיה לך חברה טובה. אבל איכשהו תמיד יש תחרות בין השתיים. כל התקופה שלהם ביחד אני הייתי המובילה, ועכשיו נזרקתי לתחתית הטבלה, כשהוא היה אצלי תמיד בראש ובראשונה. איך זה תמיד קורה לי? איך אני נשארת בסופו של דבר בחוץ? האם הבעיה בי? מה קורה כאן? לא. הבעיה היא לא בי. זה דווקא אתה. אתה החלטת שיותר חשוב לך להגיד שיש לך חברה מאשר שיהיה לך גב. את הבחירה שלך אתה עשית, ואולי, רוב הסיכויים שתשלם על זה ביוקר. אני מודיעה בזאת, שנגמרו לך ההזדמנויות. כל הדברים שאמרנו שנעשה כבר ירד לי החשק מהם. כל הדיבורים על זה שנהיה יום אחד ביחד ונאהב בלי תנאים וגבולות, ונגשים אחד אחד מהמטרות שלנו מרשימת ה"יום אחד". יום אחד יהיה לי חדר משלי ושם נשכב בפעם הראשונה אחד עם השני, ושם תצליח לפתוח לי את החזיה ביד אחת בלבד. זה לא מוזר? שיש לך מישהי וזה מה שאתה אומר לי? זה מה שהסכמנו עליו ביחד? לאן זה הלך? למה אתה מעלים לי את כל הדברים הטובים שיש לי בחיים? ולמה לעזאזל אני לא שואלת אותך את כל השאלות האלה? אה.. כן… אתה רק תעביר נושא ותגיד לי באסה ולא יודע. אז בנימה אופטימית זו, אני בחיים לא אהבתי משחק משיכה בחבל. איתך זה היה ככה כל הזמן. קח את החבל לעצמך ותמצא לך מישהו אחר להתמודד מולו כי איתי אין לך כבר מה. מעכשיו זה יהיה רק משחקי אגו. רק אני מסתובבת עם עוד בנים ועוד בנים, ואתה מעלה תמונות איתה, ועוד, ומדבר עליה בלי סוף. ואני רק מנסה להראות שלא אכפת לי כשבעצם זה בוער לי בעצמות. ואני הכי קול. למה? כי חשוב לי להראות לך שאני אובייקטיבית, אני אעזור לך לא משנה מה, אבל… אתה פאקינג לא מבין… אתה די טיפש הייתי אומרת, ואולי גם קצת עיוור.