שעלת

שמעון כל היום השתעל. בכל מקום, בכל זמן, הוא תמיד השתעל. מרוב שהוא השתעל כל כך הרבה זמן, הגרון שלו כאב והיה יבש תמידית. השיעול לא היה נחמד. הוא הפריע לו בזמנים ובמקומות הכי לא מתאימים. פעם אחת הוא התחיל עם מישהי, ובום! תקפה אותו השעלת. זה היה כל כך מביך.
שמעון ניסה לטפל בשעלת. הוא הלך למומחים הכי טובים, לקח כדורים, סירופים, תרופות סבתא. פעם אחת הוא אפילו הלך למרפאה במיסטיקה. רק לאחר מכן הבין שהיא לא עשתה כלום אלא סחטה ממנו כסף. כלום לא עזר.
אולם ביום אחד יחיד ומיוחד, הוא לא השתעל. שמעון לא השתעל כ-ל היום. הוא סוף סוף יכל לדבר בלי הפסקות, לעבוד בלי הפרעות, לאכול את כל האוכל בלי שיצאו חתיכות מפיו. אף לא שיעול אחד.
הוא היה כל כך שמח. הרגיש ש-זהו. נגמר. הוא לא יצטרך יותר לסבול את השיעול המעצבן שיצא לו תמיד מהגרון. שמעון הרגיש התעלות. הרגיש שעבר פרק כלשהו (פרק גדול ביותר) בחיים שלו. הוא הרגיש שמפולת אבנים צנחה לו מהלב. הוא הרגיש משוחרר.
אולם לקראת ערב, בשעות הערביים, הגיע הדבר. הוא דיבר עם עמיתה שלו לעבודה ולפתע נמלט מפיו שיעול קטן. החשש עלה בו מהמקומות האסורים והמסוכנים ביותר מליבו והתחיל לאכול אותו. בנגיסת קטנות, אך מורגשות. אולי היום הזה היה רק השקט שלפני הסערה? אולי טעה?
החשש התגשם. השיעול השני והשלישי הגיעו, וברביעי כבר תפסו תאוצה. השיעול תפס אותו מכל הצדדים, טילטל אותו ואת עולמו. שמעון פירכס וגופו התעוות מרוב השיעולים. הוא הרגיש שכל פיסת אוויר אצלו בגוף מתרוקנת ומותירה אותו חלול. זה היה המקרה הכי גרוע ונורא בחיים שלו.
הוא השתעל
והשתעל
והשתעל
והשתעל
והשתעל
אופס, יצאה לו הנשמה.