'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 35

נ.מ של אוצר
התיישבתי על הספה בשקט,מביטה ברפאל שהיה שקוע בעבודתו בעיניים מהופנטות,הוא פשוט הגבר הכי יפה שקיים עלי אדמות,
חייכתי לעצמי חיוך קטן והמשכתי לבהות בפניו המושלמות,באפו הסולד ובשפתיו המשורטטות שגרמו לי לרצות לנשק אותן כל פעם מחדש.
"את בוהה" הוא אמר לפתע והעביר את מבטו המשועשע לעברי,
"ממש לא" מלמלתי,מרגישה את פניי שנהיות סמוקות ממבוכה וממהרת להזיז את מבטי ממנו
"אני אוהב את איך שהעיניים שלך מביטות בי" הוא חייך ואחז בסנטרי בעזרת אגודלו,גורם לי להחזיר את מבטי לעברו פעם נוספת
"העיניים המיוחדות האלה גורמות לכל פינה בגוף שלי לרעוד" אמר והצמיד את מצחו למצחי באיטיות,
"יש לי עיניים פשוטות,מה כל כך מיוחד בהן?" גיחכתי בזלזול,הוא נענע בראשו
"הכל אצלך מיוחד,את מושלמת" הוא חייך ונשק לאפי,
"אני רחוקה מלהיות כזאת" מלמלתי,הוא הביט בעיניי כמה שניות ולאחר מכן הצמיד את שפתיו לשפתיי במהירות,מנשק אותי בתשוקה ובחוזק שלא הכרתי לפניו.
הוא השכיב אותי על הספה בעדינות והחל לרדת לכיוון צווארי,מנשק נשיקות קטנות שגורמות לי לפלוט אנחות מפי.
התרוממתי קצת והורדתי את חולצתי,גורמת לו להעביר את מבטו על גופי העליון שהיה חשוף כמעט לגמרי,
"כמו שאמרתי,את מושלמת" הוא לחש לאוזני ומיהר להוריד את חולצתו,גורם לי לחייך.הוא החל לרדת לכיוון בטני,גורם לאנחות שלי להתחזק.
"רפאל" אמרתי כמעט בלחש והתקפלתי מעט תחת מגעו,הוא העביר את מבטו לעברי ונעצר לפתע,מתרחק ממני במהירות
"מה קרה?" שאלתי בבלבול,מכווצת את עיניי
"אני…אני לא יכול" אמר והביט בי במבט מתנצל,גורר את צחוקי
"למה?" שאלתי והנחתי את ידי על פניו,גופו רעד והוא התרחק ממני שוב
"את חיילת שלי ואני לא יכול לאבד שליטה איתך" הוא אמר בפנים רציניות.
הנדתי בראשי לשלילה ובזאת קמתי מהספה,מתקדמת לכיוון החדר שלו ולוקחת את התיק שלי מהמיטה
"חכי שנייה" הוא תפס בכתפיי אך מיהרתי להעיף את ידיו ממני,
"אף אחד בחיים לא העליב אותי ככה" הרמתי את קולי והבטתי בו במבט פגוע,
"החום קור שלך פוגע בי כל פעם מחדש ואני כמו מטומטמת…" התחלתי לדבר אך הוא קטע אותי
"את לא מבינה שאני לא יכול לשכב עם חיילת שלי?" הוא צעק,גורם לי להביט בו בבהלה
"זוז,אני לא נשארת כאן!" אמרתי וניסיתי לדחוף אותו,ללא הצלחה.
"את מוכנה להירגע?" הוא תפס בזרועותיי בחוזקה,מצמיד אותי לגופו
"את מתנהגת כל פעם כמו ילדה קטנה" הוא התעצבן וחיזק את אחיזתו,
"אם אני ילדה אז תעזוב אותי ותחפש לך אישה" צעקתי והשתחררתי מאחיזתו בפראות,
"את נשארת כאן" הוא הצמיד את שפתיי לשלו בכוח רב,גורם לי להיכנע ולהיסחף אחריו.
*********
הערב ירד.ישבתי על הספה בסלון,מביטה בטלויזיה בחוסר עיניין.
"..שטרית" רפאל נאנח והתיישב על השולחן הקטן שניצב מול הספה,העברתי אליו את מבטי לרגע קצר ולאחר מכן החזרתי אותו לטלויזיה.
"תסתכלי עליי שנייה" הוא ביקש והניח את ידו על רגלי אך מיהרתי לזוז,
"דיי,פשוט תיקח אותי לבית שלי" מלמלתי,מרגישה בדמעות שהחלו להציף את עיניי
"את מוכנה להקשיב לי רק לרגע אחד?!" הוא הגביר מעט את קולו,
"אני לא רוצה להקשיב לך" התפרצתי בזעם וקמתי מהספה,הוא הרים את גבותיו בהפתעה וקם גם הוא
"נמאס לי מהפיצול אישיות שלך!" שידרתי לעברו אש,
"ולי נמאס מחוסר ההבנה שלך למצב,אכפת לך אך ורק מהרצונות שלך" הוא הביט בי בזעם,
"את הבן אדם הכי אגואיסט שהכרתי" הוא הדגיש אל מולי באכזריות,בלעתי את רוקי בכבדות ועקפתי אותו,מתקדמת לעבר חדרו וטורקת אותה בחזקה.
"תפתחי" הוא צעק מעבר לדלת ודפק עליה,גורם לליבי להלום במהירות מעוצמת הדפיקות
"תעזוב אותי כבר!" צעקתי בבכי והתיישבתי על הריצפה הקרה,קוברת את פניי בין ידיי.
לאחר כמה רגעים של שקט הדלת נפתחה בסערה ומיהרתי לקום מהריצפה,מביטה בו בהלם מוחלט.
"אל תתקרב אליי" הנפתי את ידי והתרחקתי לאחור עד שנתקעתי בקיר,הוא נצמד לגופי והניח את ידיו על הקיר שמאחוריי.עמדנו ככה כמה דקות בשקט,מביטים אחד בשנייה.
"אני לא אגואיסטית" מלמלתי בקול שבור ומחיתי את דמעותיי,
"אני מבינה שהתפקיד חשוב לך אבל אין לך שום זכות להתנהג אליי ככה,אמרתי לך שאני לא משחק של אף אחד" אמרתי.
הוא הביט בי והנהן באיטיות,בזאת הוא תפס בפניי והצמיד את שפתינו לנשיקה עדינה ורכה
"אני כל כך אוהב אותך..לעזאזל" הוא אמר קרוב לפניי ועצם את עיניו לרגע,פערתי את עיניי בהפתעה
"מ..מה אמרת?" שאלתי בבלבול,מסרבת להאמין למה ששמעתי הרגע.