foreverandalwaysm.y
כל דמיון למציאות מקרי בהחלט

כמה עמודים עוד יהיו לנו?

foreverandalwaysm.y 02/02/2016 767 צפיות אין תגובות
כל דמיון למציאות מקרי בהחלט

בדף הראשון בשורה הראשונה שלנו הכרנו כבדרך אגב אפילו בלי שלום וביי, רק משחקים וצחקוקים נכללו במערכת היחסים שלנו. כל השבוע כל יום מחדש. תמימים, לא יודעים מה מצפה לנו בעוד כמה שנים. בינתיים שהתעסקתי לי במישהו אחר- הוא היה האחד שרצה אותי, אבל הוא לא חשף זאת. איבדנו מגע וקשר, כבר אין שום סיבה לדבר.
הדף השני נפתח כשנכנסנו שנינו לפרוייקט ההוא עם המוזיקה. הדף הזה התחיל כאילו לא היה דף ראשון. שתקנו בהליכה מביכה 20 דקות. בראשי רק "תגידי משהו, תהיי קול, הוא חנון, אם תפשלי זה לא ישנה כלום." ורק שתקתי. בדפים הבאים הוא סיפר לי שמה שהוא חשב זה רק "איך אני גורם לה להידלק עליי?". אבל בינתיים בדף השני, נקשר בינינו חוט בלתי נראה שלא שמנו לב שנקשרנו אליו. השתיקה הייתה משהו שלא היינו מזכירים אותה. לא לפני אנשים ולא אחד מול השני.
הדף השלישי נפתח ואיתו הגישה של תחלמי תעזי תעשי. רק חלמתי כל חיי שיהיו לי חברים בנים, שיהיה לי את האחד הזה שאוכל להתייעץ איתו על הכל. אחד, לא אחת, כי אחד יראה הכל וירצה הכל לטובתי. האחד שרציתי היה שונה מהאחד שאתם חושבים. רציתי אחד שיהיה לי לכתף ולא ללב. חלמתי על אחד כזה.
בדף הרביעי כבר ביצעתי, התקרבתי בצעדים קטנטנים שעשו את העבודה. מצדי הייתה ידידות נהדרת בינינו. כבר שם הוא התחיל לפתח אליי קנאה. קנאה בכל אדם שמסתובב איתי, ורצון לקרבה איתי. הוא ידע זאת, כולם ידעו זאת, גם אני ידעתי זאת. אני לא האמנתי. הייתי מוכנה להאמין אם זה היה יוצא מפיו. היו לי כמה סיבות להאמין שהוא אוהב אותי, אבל לא הייתי מוכנה להאמין.
בדף החמישי אנחנו חברים טובים, והפעם לי יש אחד מהסוג האחר. יש לי אחד חם ואוהב שמחבק ומנשק אותי, אחד ללב, ומצד שני יש לי אחד שתומך בדיוק כמו שרציתי, לכתף. הדף החמישי היה די מסובך. הוא קינא בו יותר מדי, עד כדי שנאה. לשניהם היו תחומי עניין רבים משותפים. אחד מהם היה אני. אהבתו אליי גלשה לתחום הידידות שלנו ושם הבנתי לקחת צעד קדימה בידידות. הראתי לו בצורה די ברורה שבינינו לא עומד לקרות שום דבר. בינתיים שאני עם האחר, וגם כי אני לא נמשכת אליו ורוצה לשמר את החברות המופלאה שנבנתה בינינו, זה לא משהו שהייתי רוצה להחליף או לשנות. זה היה מושלם בשבילי.
שם נפתח הדף השישי. הדף בו אני חושבת שהוא בחן אותי. הוא גרם לי לפתוח בפניו עוד צד בי. צד כנה ואמיתי, גם אם זה כואב. נפתח בפניו הרובד היפה שבי. עזרתי ותמכתי כמו שהוא עשה בכל הזדמנות, ואני החזרתי את החוב. עזרתי לו להשיג אחת אחרת. שם הבנתי שהוא העמיד אותי במבחן, האם אני הולכת להבין שאני לא רוצה שהוא יהיה עם אחת אחרת או שאני הולכת לעזור לו עד הסוף להשיג את האחת? ושם הבנתי שזו ההזדמנות שלי לנער אותו ממני ולמצוא לו מישהי שבה הוא יתעסק ולא ייפגע ממני.
בדף השביעי שנינו מרוצים ומאושרים כל אחד עם בן זוגו, ובקשר חברי מדהים בינינו. ניצלנו את התקופה הזו להיפתח ולחזק את עצמנו עוד יותר והצלחנו להגיע לרמה קרובה יותר בחברות.
הדף השמיני היה לי נורא קשה. איבדתי חלק יקר מאוד מלבי. הייתי בודדה ומאוהבת. כרגיל היה שם בשבילי כמו חבר טוב. ניחם ואהב וחיבק.
הדף התשיעי הולך ומסתבך. הוא נשאר מאושר לו עם בת זוגו, ובינתיים אני מתאהבת. התאהבתי במישהו שאני לא יכולה לספר לחבר הכי טוב שלי עליו. בו. הייתה תקופה של הסתרה והתרחקות מצדי. איך יכלתי להגיד לו שהתאהבתי בו? ולסכן את מעמדי כחברה טובה? להסתכן בלהיות סכסכנית? לקבל דחייה כואבת ועוקצנית? לסובב את הגלגל בעצמי? לא יכלתי לספר לו, היה קשה לשמור בבטן.
בדף העשירי הוא גילה על כך. הוא גילה על רגשותיי אליו. בלי שום כוונה תחילה, זה נחת עליי, וזה היה באשמתי. בטעות שלחתי לו ולא למישהי אחרת שאני מכוונת על החבר הכי טוב שלי. שם חרב עליי עולמי. לא ידעתי איך הוא יגיב, האם נתרחק? האם הוא ייזכר באהבתו אליי? מה יקרה בינינו? חוסר אונים מוחלט ואני בוכה בלי הפסקה, בלילה שלפני יום ההולדת שלי, בלילה שהרגשתי שהכל כל כך מושלם אך משהו היה חייב להזכיר לי שיש מציאות בחוץ. לאחר שהוא גילה הוא הראה נכונות לעזור לי ולתמוך בי. הוא היה כל כך מושלם, לא יכלתי לבקש חבר טוב יותר. פתחתי בפניו הכל והוא החליט גם לספר לי מה שעל לבו. הוא סיפר לי שהוא תמיד חלם שנהיה ביחד, שתמיד אהב אותי. שם האמנתי, כי זה יצא מפיו. הוא הוסיף שזה עדיין החלום שלו שנהיה ביחד. הוא כל כך אוהב אותי, הוא מעריך אותי בכל כך הרבה רמות ויודע שאני טובה לו. הוא יודע שאני אהיה שם בשבילו בכל עת ויודע שכשהוא יצטרך אותי הוא יוכל לבוא ואני אמצא לו פתרון. אני לא אלך לישון עד שהוא יהיה מאושר. הוא ידע שאני יכולה להסב לו אושר שאף אחד אחר- או יותר נכון אף אחת אחרת לא יכולה להסב לו. הוא יודע שכשאני אוהבת אני אוהבת עד הסוף, ואני מעניקה חום ואהבה בדיוק כמו שהוא צריך. אני יכולה להיות איתו בכל שעה בכל יום בניגוד לבת זוגו שגרה רחוק. הוא ידע את כל הדברים האלה, הוא היה מודע גם לרגשותיו, אך הוא בחר להתעלם מהם.
הדף האחד עשר היה תקופה די ארוכה שבה התקרבנו, נפשית, ופיזית. לא יכלתי שלא לבכות כל לילה עליו, זה שאני יודעת מה אני מפסידה. כמה שהוא טוב לי ואני לו אך הוא פשוט לא קולט את זה. כל התקופה הזו הוא סוג של שיחק בי. הגענו להמון מצבים אינטימיים והוא העמיד אותי בסיטואציות לא נעימות. הוא דיבר אליי מילים יפות, נגע בי ובלב שלי. אך מה שהיה חשוב זה ששפתינו לא נגעו. זה לא היה נחשב "בגידה". מבחינתי כל רגע שהוא היה איתי או רק חשב עליי הייתה בגידה. הוא בגד בה כל כך הרבה פעמים שאם היא הייתה יודעת מה הוא עשה איתי היא לא הייתה בחייו כבר מזמן. אבל הקטע הרע הוא שגם היא כזו. היא גם "בוגדת" בו עם בנים אחרים. היא גם קרובה פיזית לבנים אחרים. אני לא אבין את האישור שלהם אחד לשני, אם היא עושה את זה אז גם לו מותר, ואם הוא עושה את זה אז גם לה מותר. זה שזה הדדי לא הופך את זה לבסדר, זה רק הופך את זה לגרוע יותר. מבחינתי אם הם חיפשו משהו מחוץ למערכת היחסים שלהם, משהו שם לא מתנהל כראוי. או שהם צריכים לשנות משהו או שהם צריכים לחתוך משם. כל התקופה הזו הייתה תקופה שבה הוא היה צריך להחליט מה הוא עושה עם עצמו ואיתה. הוא טען שכל מערכת היחסים שלהם נחלשה ובכלל לא הייתי קשורה לתחושה הזו.
הדף השנים עשר היה הדף האהוב עליי. הדף שבו הוא הודיע לי שמערכת היחסים שלהם נגמרה. הוא הרשה לעצמו לזנק עליי ולנשק אותי, כי עכשיו זה בסדר, זה לא נחשב בגידה. עכשיו כשהוא רווק הוא יכול לבוא אליי כל יום, ונתמזמז כאילו אין מחר. הוא יכול לבוא אליי ולהעניק לי יחס אפילו חם יותר ממה שהוא העניק לי עד עכשיו. הוא יכל להישאר אצלי עד אור הבוקר והיינו מתרכבלים יחד ורואים סרטים, ממש כמו זוג, אך לא היינו רשמית זוג. הוא היה צריך זמן. זה היה המשפט הקבוע שלו. אני צריך זמן. אני חושבת שאם היית צריך זמן כמו שאתה טוען, לא היית דורש ממני את הנשיקות האלה, ולא היית "מזרים" אותי. לא היית מדבר אליי ככה ומסתכל אליי ככה. אני מבינה שרצית לבדוק את האפשרות שיש לך, אם אתה בכלל רוצה מערכת יחסים חדשה- ואם בכלל אתה רוצה אותי. זו הייתה התקופה שבה היה לי הכי קשה, אבל התקופה שהכי אהבתי להימצא בה. הוא ידע שלא משנה מה יקרה אני אתן לו, אני אשחרר. אני אתן לו לשלוט בי כמו בובה על חוטים, וככה קרה. אני נתתי לו כל פעם מחדש, כל פעם אפילו יותר. נחשפתי יותר מדי, היינו עמוק בפנים. זה הוביל אותנו לדף השלושה עשר.
הדף הבא היה כואב אפילו יותר. בדף הזה הוא החליט. הוא החליט לחזור אליה ולשכוח את כל מה שהיה בינינו. הייתי כל כך כועסת ופגועה. הרגשתי נבגדת. הרגשתי כאילו כל מה שבניתי לעצמי בחודשים האחרונים הלכו לפח. כל הביטחון העצמי שלי התקמט, וכל האומץ שלי ליזום ולהיפתח נעלם. הרגשתי כל כך מיותרת. התחלתי לחשוב מה לא נכון בי? חיפשתי מה הייתה הסיבה שהוא בחר בה אחרי כל התקופה הארוכה הזו שהוא שיחק בי? אני לא כועסת שהוא חזר אליה. זכותו המלאה, אני רק כועסת שהוא הכניס אותי למעגל של סבל. והוא לא נגמר. הוא ידע להתנצל, הוא ידע להתנצל שגיליתי את זה מחברים שלו ולא ממנו. הוא חשב שידעתי, הוא דיבר על זה בפומבי. אבל לא, הייתי צריכה לגלות את זה אחרי שבועיים שהם חזרו להיות ביחד, ולהבין שהוא לא באמת מספר לי הכל. כל החיים שלי התנפצו לרגע. הוא שיחק בי, הוא כבר לא מספר לי דברים, אני מאבדת אותו לגמרי. אולי אני צריכה לרדת ממנו?
דף אחר כך, דף מספר ארבע עשרה. הדף האחרון לבינתיים. התקופה העכשיוית. בה אני עדיין מאוהבת בו והוא עדיין איתה. רק שהפעם הוא לא יודע שאני עדיין אוהבת אותו. הוא יכול לנסות להבין לבד אבל תשובה חד משמעית הוא לא יקבל בקרוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם אני אוהבת אותו. ומה שאני עונה לו זה שזה לא משנה. כי תכל'ס, אם אני עונה לו שלא אז הוא נעלב עליי, ואומר לי כל מיני דברים על הידידים הטובים שלי, הוא אומר לי ללכת אליהם, מקנא בהם, מתגרה בי. ואם אני עונה לו שכן- מה שהמצב האמיתי- הוא מתנהג אליי ביחס מיוחד, כמו ילדה נכה. מתייחס אליי כמו אחת שחייבת לו משהו. הוא תמיד מוסיף לאחר שהוא שואל אותי אם אני עדיין אוהבת אותו שעדיף לי לא לאהוב אותו, אבל מי כמוהו יודע שאי אפשר לבחור את מי לאהוב?


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך