חלומות חדשים מונחים על שולחן העבודה- פרק 4

פרק 4
כשהם הגיעו לחדר ההתאוששות , עברו יותר מעשרים וארבע שעות מאז הלידה. אביטל שכבה על המיטה וחשבה על השינוי הפתאומי שחל בחייה. חורש היה לידה אך הוא היה שקוע במחשבות. " שיהיה בהצלחה, להתראות." אמר הרופא המנתח באדיבות ויצא מן חדר ההתאוששות במהירות.
"שלום להורים הטריים! תראו מה הבאנו לכם , מארז שלם של בונבונים קטנים בקופסה אדומה, שישה דוביי פרווה קטנים לשישייה המתוקה שלכם. מה שלומך , אביטל?" אמרה יובל בקול מתוק וניגשה לחבק את אביטל שהביטה בה בפליאה.
" אביטל לא יכולה לענות לך , יובל, היא מרגישה על הפנים. גם ככה היא עברה לידה קשה. אבל הייתה אמיצה וגדולה מהחיים. הרופא המנתח עשה לה תפרים בכל אזור הבטן. לכן היא כל הזמן מתבכיינת שכואב לה." אמר חורש מבלי לשים לב למבט שחלף על פניה של אביטל. היא נתנה בו מבט צולב.
" היא בסדר?" שאלה יובל בקול מודאג. לאביטל לא היה חשק לראות אף אחד. היא היתה נתונה במצב רוח מאוד רע.
" היא תהיה בסדר אחרי שהיא תצא מבית החולים, נכון אביטל?" אמר חורש בטון מרגיע ואביטל הביטה בו במבט עצבני.
אני אוכל להיות בסדר רק שאחיך יעזבו ונהיה אני ואתה לבד, חשבה אביטל, איך אני אהיה מסוגלת לטפל בשישה תינוקות בבת אחת?
" חורש , אל תדאג. אנחנו נעזור לכם בטיפול התינוקות. רק שאביטל תחזור לעצמה ותהיה עליזה , איפה כל שמחת החיים שיש לה?" אמרה יובל ונפרדה מאביטל ומחורש . היא השאירה את המתנות שקנתה בפינת החדר.
" אביטל , למה את לא מדברת? מה כואב לך? אני מבין שאת סובלת , מתוקה שלי. ואני לא יודע מה לעשות עם כל התסכולים האלה." אמר חורש באנחה עמוקה.
" תגיד לי מה זה אמור להביע? אין לי כוח אפילו לדבר! עדיין אני כולי מדממת. גם הנפש לא יכולה להכיל את כל הכאבים שלי. אחיך באים לבקר אותי בלי הזמנה ובלי כלום. " הטיחה אביטל בפניו.
" נו, מה את עוד רוצה? שאני אשתחווה בפנייך? מתוקה שלי, אני מבין את מה שאת אומרת. עוד מעט נצא מפה." אמר חורש בניסיון להרגיע את אביטל.
" מה אכפת לי אם נצא מפה , הידיעה שאני יוצאת מבית החולים לא מעניינת אותי. אני רוצה לחזור לעצמי מיד, אפילו עכשיו!" התרגזה אביטל.
" את אימא לשישה תינוקות מעכשיו, את לא מבינה? מה איפה הם? אני רוצה לראות אותם כבר!" לחץ עליה חורש. אביטל הביטה בו במבט מוזר.
" שלום , את צריכה להניק את אחד התינוקות , בואי אחריי. חכי אני ארים אותך מהמיטה ואעזור לך להגיע עד לכיסא הגלגלים. וגם אתה בוא איתה לראות את התינוקות שלכם!" האחות עזרה לאביטל לשבת על הכיסא גלגלים ואחר כך היא הסיעה אותה עד לקומה התשיעית, בה ממוקמת התינוקייה והפגייה. אביטל התרגשה כאשר הם הגיעו לשישה העגלות של השישייה שלהם , איי איזו התרגשות! האחות הרימה את התינוק שגודלו היה כגודל האצבע שלה והחזיקה בראשו בעדינות. התינוק התחיל לצרוח ואביטל נלחצה מבכיו מאוד.
" תרמי אותו ותאחזי בראשו בזהירות , כי עדיין הוא לא מפותח מספיק, עכשיו תשבי על הכיסא ותאכלי אותו, בדיוק!" אמרה לה האחות בטון מתנגן. התינוק המשיך לצרוח ואביטל בכתה יחד איתו. חורש הסתכל על התינוק הקטן בדמעות של שמחה ושל התרגשות ביחד.
" איזה יפה הוא, אבל הוא קטן , קטן מאוד. הגודל שלו כגודל אצבע. אוי, בונבון מתוק של אבא. " אמר חורש לאביטל באושר.
" הוא מאוד מזכיר אותך , חורש. מתוק שלי , כמה שאני אוהבת אותך." אמרה אביטל בעליזות ונשקה על מצחו.
התינוק הקטן התחיל לצרוח עוד יותר חזק. חבל שאין לי פה אטמיי אוזניים , חשב חורש לעצמו.
" אפרוח מתוק שלי, אל תבכה! בסדר? מתוק שלי, די אתה רעב והבטן שלך כואבת. " אמרה אביטל ברכות ונשקה לתינוק הקטן.
" למה הוא לא נרדם? אוי, כמה שהוא מתוק. בטח הבטן שלו כואבת כי יש לו גזים. מסכן. תראי איך הוא אדום." ריחם עליו חורש.
" לידיעתך , חורש! התינוק שלי סובל! ואני לא יודעת מה לעשות. כבר הנקתי אותו והוא נרגע. לא יודעת למה הוא צורח. אוי, מתוק שלי! סוף סוף אני מחזיקה אותך , בובי קטן!" אמרה אביטל ונשקה על מצחו של התינוק הקטן.
האחות באה ולקחה את התינוק מאביטל , היא הביאה את התינוקת וורודת הלחיים ואביטל הרימה אותה בפעם הראשונה.
" וואו, איזו מתוקה! היא תהיה דוגמנית, אוי מתוקה של אימא, אני אוהבת אותה, איזו בובה מתוקה וחמודה, אוי היא ממש בובה." אמרה בהחזיקה את התינוקת ורודת הלחיים , ונשקה לה בעדינות על מצחה.
" תראה אותה, חורש! ממש בובה קטנה , איזו מתוקה! אין דברים כאלה! אני מתה על זה שהיא וורודת לחיים, אוי אני אוהבת אותה. היא מאוד מוצאת חן בעיניי." אמרה אביטל במתיקות.
" כן , היא ממש בובה קטנה , שלום חמודה שלי מה שלומך? איזו מתוקה! אני אוהב אותה." אמר חורש בהתלהבות.
" תגידי שלום לאבא שלך כן , מתוקה שלי! זה אבא שלך! חמודה קטנה של אימא. מי הכי מתוקה בעולם? את! מלאך קטן של אימא!" דיברה אליה אביטל והתינוקת הקטנה הזיזה את ידיה בהתלהבות.
" שלום מתוקה שלי , נסיכה קטנה! מי הכי מתוקה בעולם? את הדבר הכי חמוד שראיתי בחיי, כן מלאך קטן ויפה של אבא, כן אני אבא שלך." התלהב חורש מהתינוקת. אביטל הניקה את התינוקת והתינוקת הפסיקה לצרוח. האחות נכנסה כדי להודיע לאביטל ששעת ההנקה הסתיימה.
" תביאי לי אותה , זה מאוד מסוכן שאת ככה לבושה, היית צריכה להצטייד בכובע ובחלוק כי היא מאוד קטנה , לא את לא מחזיקה אותה טוב. לא כך. תאחזי בזהירות בראשה, המוח שלה מאוד עדין. ואני אחזיר אותך לחדר ההתאוששות ואתן לכם הוראות לבית למקרה של מוות בעריסה, אני הולכת לשים אותה באינקובטור לצד אחיה , תחכו לי רגע בבקשה." אמרה האחות ואחזה בראשה של התינוקת בזהירות.
האחות חזרה מהפגייה ועזרה לאביטל להתרומם מן הכיסא , אביטל בקושי זזה כי הגוף שלה היה חלש.
" את עדיין חלשה בגלל הלידה. בואי, לאט לאט. בלי לחץ. אני אוביל אותך לעבר כיסא הגלגלים. " אמרה האחות ברוך והחזיקה את ידה של אביטל.
" אני לא יכולה ללכת , חורש! אלוהים איך הגעתי למצב הזה? הגענו?" התלוננה אביטל אך חורש נותר אדיש לכאביה. אביטל המשיכה ללכת בקושי עד שהאחות סימנה לה שתעצור, היא הצליחה להגיע עד לכיסא הגלגלים.
האחות הושיבה את אביטל על כיסא הגלגלים. אביטל הביטה בה בחוסר עניין.
"גברת כהן, התינוקות נמצאים בסיכון מאוד גבוה. לכן יש סיכוי שהם יישארו פה עוד שבוע עד שהם יגיעו לגודל מתאים של לידה, כרגע הם קטנים גודלם כגודל האצבע שלי בידיים. ואל תלחצי, הם יהיו פה עוד שבועיים מקסימום . ואת תצטרכי גם להישאר פה כדי להניק אותם. בואי ואני אשכיב אותך על המיטה שלך , אני רוצה לעשות לך בדיקות דם כדי לבדוק אם את בריאה, אפשר?" שאלה האחות ובלי לחכות לתשובה , היא לקחה מזרק, היא מרחה שכבת אלכוהול דקה על זרועה והחדירה את המזרק לתוך הוריד, אביטל צרחה מכאבים.
" איי! זה כואב!" היא צעקה. עד שהם הגיעו לחדר האחר שהיא לקחה אותה אליו. היא הביטה סביבה ברפרוף.
" סוף סוף אנחנו הגענו , מה יש , אביטל? את לא מרוצה?" שאל חורש בטון משועמם. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.
" טוב , מזל טוב ושיהיה לכם בכיף," אמרה האחות ויצאה. אביטל הביטה בה בעצבנות.
" היא מעצבנת אותי! עשתה לי בדיקות דם בשביל לראות אם הבריאות שלי תקינה. " אמרה אביטל ונאנחה. היא השתתקה כי לא ידעה אם לומר משהו או האם לשתוק.
חורש הביט בה בהרהור , מנסה בעצמו לעכל את דבריה ונדמה שהוא עדיין לא התרגל לדבר החדש שבא לחייו. השישייה שלהם.