חלומות חדשים מונחים על שולחן העבודה–פרק 2

פרק 2
חורש ישב לו על המיטה הזוגית והרהר לעצמו מה יקרה אם אביטל תלד. מה יקרה אם אביטל תשקע בטיפול עם השישייה ותשכח ממנו? זה דבר שיכול לקרות לו במידה ואביטל לא תתעניין בו. הוא שמע קול הבוקע מן המטבח.
" חורש, ירדו לי המים, בוא מהר איתי לבית החולים!" אמרה אביטל בלחץ. הוא לא חשב פעמיים והלך לעזור לה . יובל הכינה תיק מהר והכניסה לתוכו בגדים כי אביטל תצטרך בגדים אחרי הלידה.
" חורש , אני מפחדת פחד מוות , אני לא רוצה. אני ממש ממש דואגת להם ." אמרה אביטל בקול מודאג.
" הכול יהיה טוב , תפסיקי לדאוג. הלידה קרובה לקרות מתמיד. את צריכה להיות חזקה למען עצמך. זה לא יהיה קל." ניסה חורש להרגיע את עצמו ואותה ביחד.
" מה יהיה אם אני לא אלד? והתינוקות שלי יצאו קטנים כי הם נולדו לפני הזמן? אני לא יודעת מה יהיה." אביטל פרצה בבכי סוער וחורש ניחם אותה.
" הכול יהיה טוב ! קצת אופטימיות תעזור לך . אני לא אומר שזה יהיה קל. לפחות תקווי שהכול יהיה בסדר והתינוקות יצאו בריאים ושלמים." ענה חורש בתקווה כי הוא רצה שאביטל תתעודד. אביטל לא התעודדה והמשיכה לקטר שכואב לה.
" אח, שאלוהים יעזור לי! כואב לי מאוד." אמרה אביטל ונשכה את שפתה התחתונה בכאב.
" אביטל , תשכבי ותהיי רגועה בבקשה. התינוקות ממש קרובים להיוולד, אל תשכחי שזאת שישייה. זה עוד יותר מסובך." אמר הרופא ומישש את בטנה התפוחה של אביטל.
אביטל פישקה את רגליה וזעקה בקול מכאבים עזים. היא לא יכלה לסבול את הצירים החזקים שבאו כל הזמן בתדירות גבוהה.
" קדימה , חמודה! הנה זה בא! תדחפי חזק ככל יכולתך , קדימה את יכולה הנה אני רואה את הראש שלו אני מחזיק בו בעדינות כי הוא עדין מאוד, עוד כמה אחדים והתינוק בחוץ . קדימה! כן יופי בדיוק, את רואה שאת מצליחה! הנה , את רואה שזה בן? איזה חמוד הוא! איזה תינוק יפה!" אמר הרופא בעידוד והרים את התינוק הקטנטן מעל לראשו והביט בו בגאווה.
" רגע , למה אתה לוקח אותו , תן לי לפחות להחזיק אותו! יא, איזה חמוד הוא, אני בשוק! הוא דומה לך , חורש!" אמרה אביטל כשבעינייה עמדו דוק של דמעות מהתרגשות.
" כי הוא נולד לפני הזמן , הוא נולד פחות משניי קילוגרמים. הנה אנחנו כבר בבית החולים! אביטל תחזיקי מעמד. קחו את התינוק לחדר מיוחד כי הוא נולד במשקל קטן מאוד. הוא נמצא בסיכון גבוה. תירגעי אביטל , מתוקה שלי! הכול יהיה טוב!" ניסה הרופא להרגיע אותה ואביטל זעקה מרוב כאבים והתינוק השני היה בדרך להיוולד, אחרי התינוק ראשון , היו לה צירים ממושכים ומאוד כואבים שגרמו לה להתפתל מכאבים.
" אביטל , עכשיו התינוק השני בדרך, תדחפי כמה שאת יכולה! את לא יכולה יותר חזק ? קדימה הנה את עוד מעט יולדת והנה אני מחזיק בראש הקטן שלו. הנה קדימה עוד מאמץ נוסף תתני לי עוד דחיפה אחת , יופי מתוקה הצלחת! הנה הוצאתי את התינוק , את רואה שהתינוק כבר בחוץ?" הכריז הרופא בחגיגיות.
" יא , איזה חמוד הוא , אני לא יכולה כבר. מתי תורו של שלישי! מה למה אתה לוקח אותי ממני? חורש , הוא לוקח לי את התינוק!" ייבבה אביטל וחורש נשק על מצחה. אביטל זעקה כי נמאס לה מהכאבים.
" אביטל תירגעי ! נעשה הפסקה של כמה דקות ואחר כך נמשיך בלידה של השישייה! זה עוד יותר מסובך. את צריכה להתאזר בהרבה סבלנות על מנת שזה יקרה! בסדר, מתוקה שלי? בינתיים קחו את התינוק השני גם לחדר מיוחד כי הוא נולד קטן מאוד. " ציווה הרופא בקשיחות והוא דאג שהאחיות יקחו את התינוק הקטן לחדר המיוחד שחייבים להיכנס בו עם חלוקים ועם מחסום לפה סטרילי על מנת שהתינוקות לא ימותו כי הם נמצאים בסיכון גבוה מאוד.
" איך את מתרגישה, אביטלו'ש? " ניסה חורש לפתח איתה שיחה . אבל אביטל לא היתה מוכנה לענות לו בשום צורה.
" אני מרגישה רע מאוד , רע מאוד. הכול כואב לי, אני לא יודעת אם אני מסוגלת להמשיך ככה." אמרה אביטל בבכי כי היא לא הבינה מה היא רוצה בעצמה. " אני לא יודעת אם עצוב לי או שאני שמחה , אני שונאת לראות את עצמי במצב הזה של הסבל והנפש שלי לא תוכל לשאת זאת יותר." אמרה אביטל בתסכול עצמי והתחילה לצרוח.
" מה זה כואב לך? את מוכנה להסביר לי איך את מרגישה? כי לא הבנתי כל כך מה שאמרת ." שאל חורש בעקשנות.
" אתה לא תהיה מסוגל להבין כי אתה גבר, אבל אני מרגישה מאוד לא טוב עם עצמי , תראה אותי, כבר אני לא אהיה מסוגלת לטפל בשש תינוקות. תטפל בהם אתה! " אמרה אביטל בעצב.
לפתע הרופא נכנס והכריז שחייבים להמשיך את הלידה של השישייה. הוא מישש את בטנה התפוחה של אביטל בעדינות. " מה העניינים אצלך , מתוקה שלי? את מוכנה להמשיך בלידה ולתת לי לעבוד בבקשה! אביטל תשכבי על הצד ותדחפי כמה שיותר חזק! כן! בדיוק, יפה מאוד! לא את לא נחה עכשיו. קדימה! יותר חזק! יופי, יופי! תנשמי כמו שצריך , לא את לא נושמת טוב. " עודד הרופא את אביטל.
" בוא , לא! אני לא מסוגלת מתי הכאב הנצחי הזה ייגמר. לא! זה כואב , אני לא יכולה יותר! אפשר לעשות הפסקה קטנה ואז נמשיך?" ניסתה אביטל לחמוק כי היא פחדה שיכאב לה יותר. הרופא לא התכוון לוותר.
" תשכבי בחזרה בבקשה! תנוחה עוברית על הצד! קדימה את יכולה, הנה את יכולה יותר חזק בשבילי? בדיוק מתוקה את מצליחה! לנשום! תנשמי רגע, יופי! תדחפי חזק מאמץ נוסף והראש של התינוק כבר יהיה בחוץ. הנה , את רואה? הנה אני מחזיק בראש שלו , עוד כמה דחיפות ! תנשפי ותנשמי אוויר פנימה. בדיוק!" הרופא המנתח החזיק בראשו של התינוק וכבר התינוק היה בחוץ.
" הנה , התינוק השלישי כבר נולד, ברכותיי! יש לכם עוד בן. בבקשה תיקחו אותו לחדר המיוחד. הוא נולד במשקל קטן מאוד, אביטל קדימה! עכשיו הגיע הזמן הלידה של הבנות. קדימה אביטל! תדחפי חזק ככל יכולתך , יותר חזק בבקשה , קדימה מתוקה שלי! את צריכה להתאמץ בשביל שזה יקרה!" ניסה לעודד את אביטל ואביטל התחילה לצרוח מכאבים חזקים.
" קדימה! הנה את יכולה , כמה שיותר חזק! תנשמי ותנשפי אוויר החוצה! מתוקה שלי , הנה עוד מעט היא יוצאת! תנשפי ותנשמי ! תנשפי ותנשמי אוויר, לא אביטל את לא נחה לי עכשיו. עכשיו את צריכה ללדת! קדימה מאמצים אחרונים תדחפי חזק כמה שאת מסוגלת! הנה הראש שלה כמעט בחוץ. נו קדימה!" התעקש הרופא וגרם לכך שאביטל תצרח עוד יותר חזק.
" אני לא יכולה! תסלח לי! אני לא מסוגלת להתמודד עוד עם הכאבים העזים." אמרה אביטל בכאב והמשיכה לצרוח.
" אני מבין שכואב לך! קדימה , אני מחזיק בראש הקטן שלה , נו קדימה! אני רוצה שאת תתאמצי ותאגרי כוחות! מתוקה שלי , איך הצלחת ללדת שלושת בנים ? קדימה את יכולה! תדחפי יותר חזק! הנה , כמעט סיימנו עם הלידה , נו קדימה! הנה כבר התינוקת בחוץ! איזה יופיי ברכותיי! נולדה לכם בת ראשונה אחרי שלושת הבנים הראשונים." אמר הרופא בגאווה והחזיק בראשה של התינוקת הקטנה.
" ידעתי שזאת בת! ידעתי שתהיה לנו בת! אין אני מתרגשת!" אמרה אביטל בהתרגשות והביטה בתינוקת הקטנה בעיניים דומעות.
" כן! ונולדה לכם תינוקת יפהפייה! קחו גם אותה בבקשה לחדר המיוחד, היא נולדה במשקל קטן מאוד. קדימה , אביטל בואי ונמשיך בלידה. יש לנו עוד שתי נסיכות קטנות!" אמר הרופא ומשש את בטנה התפוחה של אביטל.
" אביטל תשכבי על הצד , אני רוצה שתשכבי בתנוחה עוברית. יופי, את מצוינת! ועכשיו , מתוקה שלי! תנשמי עמוק כי אנחנו ממשיכים!" הרופא המשיך למשש את בטנה התפוחה של אביטל ואביטל זעקה בקול שהיא רוצה שהלידה כבר תסתיים.
" אביטל תפסיקי! את מזכירה לי את אחותי הקטנה עונג. תפסיקי להתלונן כל הזמן שכואב לך. את צריכה להיות חזקה למען עצמך." התרגז עליה חורש.
" שמעתי טוב, אני לא חירשת? מה אמרת? שמעתי טוב ? מה אמרת? את מי אני מזכירה לך?" התווכחה איתו אביטל.
" את מזכירה לי את אחותי עונג הקטנה. את כל הזמן מתבכיינת! נשארו עוד שתיי תינוקות. למה את בלחץ? אני צריך להיות בלחץ , למען השם!" התעצבן עליה חורש.
" מה, למען השם?! מה יש לך אתה? אתה לא מבין! אני לא יכולה שתיגע בי ככה. פעם אהבתי שאתה נגעת בי ולטפת אותי בשיער. עכשיו זה שונה . יהיו לי שישה תינוקות לטפל בהן ואתה מרוכז בעצמך , זה לא יכול להמשיך ככה עוד. תבין , אני לא מסוגלת!" התעצבנה עליו ולא רצתה שהוא יגע בה יותר.
" אביטל.. תשמעי, אני יודע שכואב לך ואני מבין לליבך. תביני שאני רוצה רק בטובתך ואני רוצה שהשישייה תהיה בריאה ושלמה. אני אוהב אותך, מאמי שלי." ניסה חורש לנחם אותה. אביטל לא יכלה להתנחם והתחילה לפרוץ בבכי.
" אני לא יכולה , חורש! שום דבר לא יהיה כמו פעם. הכול השתנה אצלי. מה , הלידה ממשיכה או לא? איפה הרופא נעלם? אתה יודע היכן הוא, חורש?" שאלה אותו אביטל ברצינות תהומית. חורש הביט בה במבט מוזר ולא אמר דבר.
" לא יודע, אולי הוא נבהל מהצעקות שלך מרוב הלחץ שיש לך לגביי הלידה? אה , הנה הוא. אביטל , הוא מאחורייך." אמר חורש ואז שוב שתק.
הוא קם ממקומו וליטף את שערה השחור כעורב. אביטל זעקה מרוב כאבים עזים בגב עקב הלידה מרובת התינוקות.
" קדימה אביטל! יש לנו עוד שתיי תינוקות , תשכבי על הצד, לא על הצד מתוקה שלי , כן בדיוק! תמשיכי להיות מצוינת! אני רוצה שתהיי חזקה בשביל שנמשיך!" עודד הרופא את אביטל שזעקה לו. הוא משש את בטנה חזור ושוב , בדק שאין שום פגם בשני העוברים האחרונים.
" למה אתה ממשמש את הבטן שלי? איי! זה כואב! כל פעם יש לי צירים ממש כואבים ואני סובלת , בוא פשוט נעשה הסכם. נפסיק כל פעם כי אני מרגישה שכבר כואבת לי הבטן!" התלוננה אביטל. חורש שם את כף את ידו בידו וניסה לנחם אותה.
" אביטל , הכול יהיה בסדר אם את תשתפי פעולה עם הרופא ותנסי לנשום כמו שצריך. אחרת לא תצליחי ככה עם הלחץ שלך ." הסביר חורש.