מה שנשאר

הציור היה הדבר האחרון שנשאר בביתי אחריי ששברת את ליבי ופיזרת את השברים מסביב.
אותו,לא באת לקחת.
אך לא התלוננתי כלל.
אהבתי את הציור הזה.
הציור היה צבעוני ושמח,רק להביט בו לשנייה,גרם לחיוך לעלות על פניי.
היו אף ימים שהייתי מזיזה את המסך הטלווזיה שלי ומניחה במקומו את הציור,
מביטה במשך ימים בציור.
אך חלפו השנים,
חלפו תקופות והכרתי מישהו,
אדם קראו לו,
זאת הייתה אהבה אמיתית,
או כך חשבתי…
אדם שכנע אותי לזרוק את הציור,הוא אמר שזה יגרום לי לבגוד בו ואני בטיפשותי האמנתי לו.
הדבר האחרון שהשארת בביתי מצא את עצמו בתחתית פח הזבל.
ליבי נצבט מכך אך רציתי לשמח את אדם.
היינו אוהבים ושמחים,
עד שמצאתי אותו במיטה עם בחורה אחרת.
היית שבורה מזה ורציתי להביט בציור שהשארת לי,
ואז נזכרתי שהוא כנראה כבר לא קיים,כנראה כבר גרסו אותו…
דמעות נקוו בעיניי ולא הצלחתי לדבר,
עכשיו לא נשאר דבר שהשארת לי,
לא נשאר דבר