טורקיז-פרק 3

אני כבר לא יודעת כמה קילומטרים רצתי,וכמה זמן אני רצה,אני רק יודעת שהקיבה שלי מאיימת להוציא את תכולתה.
אני מאטה את הקצב,אך זה לא עוזר,אני תופסת בעץ ומקיאה את כל מה שאכלתי היום.
קצוות שיערי מתלכלכות מהקיא שלי,עיניי דומעות מהמאמץ והריח מדרבן אותי להקיא שוב.
ברגע שאני מפסיקה להקיא,אני בודקת שאף אחד לא ראה את זה וצועדת הביתה.
החושך של הלילה מקיף אותי ואני מתמלאת בתחושה לא טובה,הרחוב אפוף בדממה,ואני מגבירה את צעדיי.
ואז הכל קורה כל כך מהר,יד אחד תופסת במותני,מושכת אותי לאחור,והשנייה מונחת על שפתיי.
אני מנסה להשתחרר ולצעוק לידו, \"תסתמי\", הוא פוקד עלי,אני ישר מזהה את קולו,אריק.
אני נרגעת ברגע,ואז אני נזכרת שאני לא מכירה את הבחור,למה אני מצייתת לו?
\"יש לך ריח של קיא\",אריק אומר בטון נגעל,ידו עדין על שפתיי,אני מנסה לחייך,אך ידו חוסמת את חיוכי,ומריחה,אך במקום להריח קיא,אני מריחה ריח נפלא,ריח של זיעה שמתערבב עם ריח הבושם שנודף ממנו,אם אנחנו מסתתרים ממישהו,יהיה קל למצוא אותנו עם שילובי הריחות שלנו.
ואז שנינו שומעים את זה,זה נשמע כמו קול ירייה,אך שמעתי קולות של ירייה רק בסרטים.
קפצתי במקום,דוחפת אותו אחורה,אך הוא כבר נשען על הקיר ממזמן, \"תרגעי כבר\".
לא נרגעתי עדין,אני עומדת בסמטה חשוכה,עם גבר שאני לא מכירה,שמסתבר שיש לו כל מיני סודות,ואנחנו מקשיבים לנו ליריות,איך לעזאזל אני ארגע.
\"אנחנו נהיה הבאים בתור אם לא תסתמי\",קולו היה מאיים,הפחד שלי ממנו גבר על הפחד שלי מכל המצב הזה.
צללית עברה בדיוק מולנו ונעצרה,אני מיד נצמדתי לאריק יותר ממה שכבר הייתי,זרועו הועברה לרוחב כל בטני ובכך תפסה אותי משתי צדדי,הוא הידק את האחיזה שלו בגופי בזמן שאמר, \"אם את רוצה לשמור על חייך אל תכנסי לפאניקה,בבקשה\".
הוא שלף אקדח וירה שלוש יריות בצללית מולנו,הצללית צעקה ונפלה לרצפה ביבבות,ברגע שהיבבות נפסקו הוא שחרר את אחיזתו בי ואני התקדמתי לעבר הגופה,אחוזת אימה,אך מסוקרנת.
\"טורקיז,תחזרי.לכאן.עכשיו\",אמר אריק והדגיש כל מילה,המשכתי ללכת לעבר הגופה,וככל השתקרבתי התמונה הפכה להיות יותר ברורה,היו לו פנים רעות,שפתיו נכנסו פנימה ועיניו היו פקוחות והביטו בי,מבטן היה קר אטום,כאילו אין בגופו נשמה.
אחר כך ראיתי את היריות,הן פגעו בדיוק בליבו,שלושתן,וכל אחד היה מבין,שהוא ניסה לכוון לליבו,אך ממרחק כזה?אריק חייב להיות מיומן,התכופפתי אל הגופה,בוחנת את כולה,ואז זה עלה לראשי,אריק קייר,משפחת קייר,אחת ממשפחות הפשע הגדולות בעולם,החדשות אפילו לא מדברות עליהם בחדשות מחשש לחייהם.
ההבנה שטפה את פניי,נעמדתי והבטתי היישר לעיניו של אריק,מראה לו שאני יודעת,שאני מבינה מי הוא.
הוא כמובן יודע שהבנתי אך מבטו אטום ועיניו השחורות קרות.
\"מי הוא היה,אריק קייר?\",הטון שלי היה עוקצני,ולמרבה הפלא היה גם מלא בבטחון,חסר פחד.
הוא שמר על ארשת פנים אדישה, \"מישהו שלא היית רוצה להכיר\",אמר והבהיר לי כי סיים את השיחה.
\"שמעתי עליך הרבה אתה יודע,אתה רוצח נכון?אתה הולך לרצוח אותי גם כדי שאשתוק?\",אני מעצבנת,ומתחכמת,והוא מאבד את סבלנותו.
\"אם לא תסתמי זה מה שיקרה\".הוא חדר לתוך עיניי עם עיניו,מראה לי כמה מאיים הוא.
\"אהא! זה לא עובד עלי אדוני היקר,אתה לא מפחיד אותי אדון מסתתר מפושעים,מה?אתה פחדת הא?\".
פתאום אריק פרץ בצחוק,\"כן,אני זה שפחד\",אמר אריק והדגיש את המילה \'אני\'.
ברגע שנכנסנו לדירה ראיתי שהשעה היא לא פחות מ2 בלילה,איבדתי תחושת זמן לחלוטין.
נכנסתי להתקלח,שוטפת מעצמי את ריח הקיא,ואת הקיא עצמו.
ברגע שיצאתי מהמקלחת,עטופה במגבת בלבד,אריק שישב בסלון העביר מבט כה קצר עלי,שחשבתי שהוא אפילו לא שם לב שאני שם עד שאמר, \"טוב ששטפת את הריח הזה,לא היה נעים להריח אותך כשנדבקת אלי ברחוב\".
ניסיתי להבליע את צחוקי בלי הצלחה, \"תשתוק\",אמרתי והלכתי להתלבש בחדרי.