מה שקסם יכול לעשות בעולם האגדות- פרק 5- הבריחה הגדולה

איימי ואיב הלכו יחד באחד ממסדרונות המבוך במבצר, ויותר דיברו מאשר חיפשו משהו לעשות, כמו שאר הילדים שהתרוצצו שם. בעצם, יותר נכון לומר שאיימי דיברה ואיב חצי הקשיבה לה.
"אז, עכשיו, בגלל שאני באמת הבוגרת מבנינו, תצטרכי לדעת שלי יש כמה כללים שאת תתחייבי לפעול לפיהם." היא אמרה בגאווה.
"כן, תמשיכי לחלום." איב הקטנה גלגלה עיניים ופנתה הצידה בין המון הילדים הסוחף.
"חכי, איב!" איימי מיהרה לתפוס אותה ולהחזיר אותה אליה, אבל איב הייתה קטנה מדי בשביל שתוכל לעקוב אחריה ולהבין לאן נעלמה. "אוי לא." איימי הבינה שהיא בצרה צרורה. "אמא שלה תהרוג אותי! או גרוע, תגרש אותי מהטירה, ואז אצטרך לבלות עם אנג'י את שארית חיי!" היא החלה לפחד רק מהמחשבות על כך. "איב!" היא רצה במהירות לחפש אחריה.

אנג'י ורג'י ישבו מאחורי הדלפק ואכלו את ארוחת הצהריים שלהם, כשעוד כמה ילדים ישבו בשולחנות המפוזרים שם ואכלו בעצמם. אנג'י בחנה את רג'י, ולפתע תהתה לגבי משהו שקשור אליו.
"אתה לא אמור לשים כובע בגלל השיער שלך?" שאלה, ובתזמון מושלם עוד ילד קרא בגועל בגלל שערה שהייתה לו באוכל.
שניהם הקשיבו לו, ואז רג'י השיב. "כן." הוא משך בכתפיו בחוסר עניין וחזר לאכול. אנג'י משכה בכתפיה כמוהו וחזרה גם היא לאכול.
בתוך המזנון, באחד השולחנות הפינתיים הצמודים לקיר, קארל תכנן יחד עם רפאל את תוכנית הבריחה. הוא פרס את המפה על השולחן והראה לו את הדרך.
"לפי המחקר שלי, בכל יום מגיעה אספקה של אוכל לכאן, והכרכרות מגיעות מאזור סגור בצד האחורי של ה'מבצר'. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתגנב לאחת הכרכרות לפני שהן עוזבות, ו-בום! אנחנו בחוץ, חופשיים, כמו כלבים בפארק."
"או שיתפסו אותנו ואז- בום! נקבל ריטוש." רפאל אמר.
"ריתוק." קארל תיקן אותו.
"אם זה תלוי בפיות, אנחנו לגמרי נקבל ריטוש." רפאל אמר ולא רצה לחשוב על האפשרות.
"מה אתם עושים?" אנג'י פנתה אליהם בהפתעה כשחיוך על פניה.
"כלום! כלום!" קארל מיהר לתפוס במפה ולהעיף אותה מעל השולחן באגרסיביות.
"או-קיי…" אנג'י השיבה וניסתה להתעלם מהתגובה המוזרה של קארל. "הבאתי לכם את זה." היא הגישה לשניהם שתי עוגיות שוקולד.
"יש!" – "איזה יופי!" שניהם קראו ביחד.
"ומה אומרים?" אנג'י שאלה.
"אהה…" שניהם פערו את פיהם בשהייה ולא ידעו את התשובה. הם הסתכלו עליה במבט מכווץ והיא נאנחה.
"תו-" היא עזרה להם להגיע לשם. "דה."
"דה." רפאל אמר כחוזר עליה.
"יופי, ועכשיו ביחד." היא נתנה להם לעשות את זה בעצמם.
הם שתקו.
"תודה." היא הדגימה להם.
"הו, אין בעד מה." רפאל חייך אליה, והיא נאנחה שוב.
"לא חשוב." היא ויתרה לעת עתה. "אנחנו נעבוד על זה אחר כך." היא חזרה לעמדתה מאחורי הדלפק.
"אני אומר לך, היא רוצה אותי." רפאל אמר לקארל בביטחון לאחר שהלכה, ולקח ביס גדול מהעוגייה שהביאה לו.
"ברור," קארל התקשה להאמין. "אבל אם הייתי אתה, הייתי בודק שהיא לא שמה לב חומר משלשל בעוגייה." קארל אמר, ורפאל עצר את לעיסתו והוציא את כל תכולת הפה שלו על השולחן. קארל הסתכל עליו בגועל, העביר מבט קצר על העוגייה שהוא החזיק, והניח אותה בעדינות על השולחן.
במקום כזה, עדיף לא להסתכן. שלא לדבר על כך שרפאל לגמרי הרס את התיאבון שבערך היה לו.

"איב!" איימי קראה לה כשחיפשה אחריה במסדרונות ה'מבצר'. "איב, קדימה, זה לא מצחיק!"
"אני דווקא חושבת שכן!" היא שמעה אותה מצחקקת ממקום קרוב ומיהרה לבדוק מהיכן הקול הגיע. היא תפסה אותה בזווית מבטה על יד דלת עץ חצי פתוחה וצפתה בה כשהיא מנופפת לה לשלום ונכנסת אל תוך החדר.
איימי רצה בזהירות בניסיון שלא לעורר חשד, וניגשה אל הדלת. היא הייתה נכנסת לתוך החדר, אלמלא הפיה הכחולה הייתה יוצאת משם. מבטה של איימי קפא, יחד עם גופה, והיא חששה לומר משהו כשהפיה תפסה אותה.
"רצית משהו?" היא שאלה אותה. "איימי, נכון?"
"כן, כן, לא." איימי השיבה במהירות. "זאת אומרת, כן, איימי, לא, אני לא צריכה כלום."
"אז מה הסיבה שאת עומדת מחוץ לחדר שלי?" שאלה הפיה.
"ה-חדר שלך?" איימי בלעה רוק בפחד.
"כן." הפיה השיבה. "ועדיף שלא תיכנסי אליו אם אני לא נמצאת." היא הזהירה אותה.
"הו, תהיי בטוחה שזה לא יקרה." איימי הרימה שני אגודלים כמבטיחה לה.
"טוב מאוד." הפיה אמרה והתרחקה ממנה. איימי חייכה אליה כדי להסוות את מחשבתה האמיתית. ברגע שנעלמה מזווית מבטה הציצה אל תוך הדלת, וראתה את איב מחטטת בארונות החדר.
"איב!" היא קראה אליה בלחישה חזקה. "בואי הנה!"
"תכריחי אותי!" איב הוציאה לה לשון והמשיכה בשלה.
"בסדר." איימי פוקקה את אגרופיה והתכוננה להיכנס לחדר.
"אפ, אפ, אפ," איב גרמה לה להיעצר. "אסור לך להיכנס." היא הזכירה לה. "וכמוני, את יודעת שלא כדאי להרגיז פיות."
"אה, את צודקת!" איימי נאנחה בעצבנות והתרגזה שעליה להקשיב לחוקים המעצבנים של המקום הזה. היא נאנחה בחוזקה וחשבה מה עליה לעשות. "חכי פה, אני אגרום לך לצאת." היא הבטיחה לה והלכה.
"טוב, שיהיה בהצלחה." איב גיחכה וחזרה לחטט במגירות. "הו, סוכרייה!" היא שמה אותה בפיה וחייכה בעונג.

"אנג'י! אנג'י!" איימי נכנסה בקריאות אל תוך המזנון, ומיד כשראתה אותה הסתובבה והסתירה את פניה.
"כן, איימי? מה קרה?" אנג'י מעט נבהלה מהתגובה שלה. "את בסדר?" היא לא הבינה למה היא לא מסתובבת אליה.
"תסתובבי אליי." איימי לחשה לה מבלי לזוז.
"למה את לוחשת?" אנג'י שאלה בלחש.
"מה הוא עושה כאן?" היא הצביעה לאחור.
"הוא?" אנג'י בחנה את הנמצאים במקום. "הו, את מתכוונת לרג'י?"
"ששש!" איימי השתיקה אותה מיד. "שלא ידע שאנחנו מדברות עליו!"
"הוא עובד כאן." אנג'י השיבה לשאלתה. "אני מניחה שכל אפשרות להשיג כסף באה בחשבון." הסבירה. "אבל, רגע, למה את לא רוצה שיראה… אהה…" חיוך מבין עלה על פניה.
"שקט!" איימי תפסה בה והוציאה אותה החוצה. רק כשנעמדו במסדרון, הרחק מטווח הראייה והשמיעה של הנמצאים במזנון, איימי חזרה לדבר בטון רגיל. "שקט."
"מישהי… מאוהבת?" אנג'י ציירה לב מדומה שמסגר את ראשה וגיחכה בקלות.
"שקט! את לא מבינה את המשמעות?" איימי התעצבנה. "זה ממש מביך שיראה אותי ככה. אסור שידע בכלל!"
"הו… אופס." אנג'י אמרה בשקט.
"מה עשית?" איימי הבינה והתכוננה לפרץ הזעם שיגיע אליה בקרוב.
"זה לא חשוב, תגידי לי למה הגעת הנה." אנג'י מיהרה לשנות את נושא השיחה.
"לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין מה את מנסה להסתיר." איימי יידעה אותה ולא ידעה האם להיות מתוסכלת או כועסת.
"נו, אז למה באת?" אנג'י מיהרה לומר.
איימי נאנחה, ואז נזכרה בחומרת המצב האמיתית בה נתקעה. "איב!" היא קראה.
"קרה לה משהו?" אנג'י שאלה בדאגה. אפילו אם זו איב שהסתבכה, היא עדיין לא יכולה להיות אדישה.
"עוד לא." איימי הסבירה. "אבל עלול לקרות לה משהו בקרוב אם לא נוציא אותה מהחדר של הפיה הכחולה."
"למה היא שם?" אנג'י שאלה בבהלה.
"היא איב! למה היא עושה כל דבר?!" כך איימי ענתה לה. "את חייבת לעזור לי להוציא אותה משם, אחרת הפיה הכחולה תגרש אותך! ואם היא תגרש אותך, אני אאלץ להשגיח על הילדים האלה, ואם אני אשגיח עליהם, אמא שלי ואופליה יהרגו אותי, כי אני אפשל, כי לא אכפת לי מה יקרה להם!"
"וואו, זה די עצוב." אנג'י אמרה בחוסר נעימות.
"בואי כבר!" איימי משכה אותה לרוץ בכיוון החדר של הפיה הכחולה, בתקווה ששום דבר גרוע מדי לא קרה.