מצוד הפלאות: נאום הכובען: פרק 16- פרק רומנטי להפליא

כריס היה נחוש בדעתו להרשים את איב כמה שיותר. מההיכרות הקצרה יחסית שלו איתה, הוא ידע שהיא אחת שלא מתרשמת בקלות, ובטח שלא מדברים טובים ונחמדים, לכן העבודה שלו הייתה מאתגרת. הוא רצה לעשות משהו מיוחד, משהו שיגרום לה לחשוב עליו בעל יותר מהזדמנות לעשות רע.
הוא לא היה טיפש. למרות הכישוף מהכובע, הוא היה מודע למה שקורה סביב טוב מאוד. הוא היה מודע לכך שפגע באנג'י בצורה גרמה לו לשנוא את עצמו. הוא היה מודע לכך שאיב הסכימה להצעתו רק כדי לראות אותה סובלת. והוא היה מודע לכך שלמרות שהכישוף הוא זה שגרם לו להרגיש אליה משהו שלא חווה מעולם כלפי מישהי כמוה, הוא גם מרגיש משהו אחר כלפי עצמו. הוא עדיין לא ידע אם זה טוב או רע, אבל, למשל, כשרפאל הקניט אותו לפני שהתוודה על רגשותיו החדשים, זה כלל לא הפריע לו, אפילו לא קצת.
כן, זה בהחלט היה מוזר, אבל גם נחמד באיזשהו אופן.
הוא הרגיש משוחרר, הוא הרגיש קלילות בלתי מובנת ורגש של שמחה משונה. בפעם הראשונה בחייו הוא לא מצא סיבה להתעצבן על כל מה שקורה עכשיו. כשנזכר בכך שאביו ואימו מחכים לו שיחזור, הוא הרגיש קצת יותר געגוע מבדרך כלל. הוא אפילו חש געגוע קל לשיעורים המשעממים שהם הכריחו אותו ללכת אליהם כל יום. כן, אפילו להם.
ולא היה לא אכפת.
"אם אני רק אפול בגללך…" איב איימה עלי כשכיסה את עיניה עם ידיו בזמן שהלכו בין עצי היערות לקראת ההפתעה שהכין לה. ברגע שסיפר לה שהוא הכין בשבילה משהו, הוא היה יכול לראות את קמצוץ החרטה שהופיע על פנייה על כך שהסכימה לו מלכתחילה, וזה רק גרם לו לרצות לגרום לה לאהוב את זה יותר.
כך יוכל להוכיח לה שגם היא מסוגלת לשמוח, והפעם בגלל עצמה, ולא בגלל אחרים.
"אל תדאגי," הוא אמר לה בחיוך שלא יכלה לראות אך בוודאות לשמוע מטון הדיבור שלו. "בדיוק- הגענו!" הוא הסיר את אחיזתו מעיניה והיא פקחה אותן בתדהמה.
פניה הראו את ההתפעלות שהכתה אותה, ואם כריס לא היה מחליט להיות פרפקציוניסט ביום הזה, רק המבט שלה היה יכול לספק אותו.
"מה הדבר הזה?" היא התקדמה אל עבר מפת הבד הגדולה שהתפרסה על גבי צוק ירוק ופרחוני שהשקיף אל ימה גדולה. על המפה הונחה סלסילה מלאה בפירות צבעוניים וטריים עד מאוד.
"יכולת להשקיע יותר." איב אמרה כשהתיישבה ובחנה את הסלסילה הנהדרת, ובדקה האם יש בה משהו שתוכל לקרוא לו אוכל.
"אין לי הרבה אמצעים כאן, את יודעת." הוא התיישב על ידה כשהחלה לכרסם בעדינות תפוח זהוב וגדול.
היא משכה בכתפייה כמבינה על מה הוא מדבר. נראה שיכלה לסלוח לו בקשר לכך.
"אבל מה זה אמור להיות?" היא שאלה כשהסתכלה על מה שארגן.
"אני חושב שקוראים לזה פיקניק." ענה בעיניים מכווצות.
"מוזר." איב השיבה.
"הבחור הזה, קארל, סיפר לי שזה משהו שנוהגים לעשות בעולם שלו." כריס הסביר. "והוא גם אמר משהו על כך שמה שאנחנו עושים נקרא… 'דייט'?" הוא לא היה כל כך בטוח.
"דייט? טוב, קארל מוזר." איב המשיכה לאכול מהתפוח ולהסתכל על המים שהשחירו יחד עם השמיים לקראת הלילה. כריס גיחך מדבריה, והיא הסיטה אליו את מבטה. "מה אתה עושה?" היא שאלה לבסוף.
"צוחק?" הוא שאל כלא מבין.
"מה שמוזר בפני עצמו." היא מלמלה. "אבל אני מדברת על מה שקורה כאן."
"מה קורה כאן?"
"אתה לא באמת אוהב אותי." היא הכריזה. "בחייך, אתה נסיך מקסים ומי שתזכה בך תהיה אך ורק נסיכה."
"אני חושב שאת ממעיטה בערכך." הוא אמר והיא החלה לצחוק.
"נסיך, אתה ממש לא בכיוון." היא אמרה והתקרבה אליו. "אין משהו שאני לא רוצה להיות יותר מאשר נסיכה."
"אז?" הוא בחן את מבטה הקרוב אליו.
"אז אני לא רוצה שהלב הקטנטן והמושלם שלך ייפגע אחר כך." היא התרחקה ולקחה עוד ביס מהתפוח. "אני פיה אפלה, אני לא מתעסקת באהבה."
"אין דבר כזה." כריס התעקש בדעתו. "כולם יכולים לחוש אהבה."
"לא אני." איב התעקשה בעצמה.
"את לא אוהבת את אמא שלך?" הוא שאל.
"אני מעריצה אותה. משהו שונה לגמרי."
"או שאת מתכחשת לאהבה שלך כלפיה."
איב נאנחה וגלגלה עיניים. "מה בכלל הקטע שלך ושל אהבה פתאום? אתה לא אוהב אנשים סתם כך. זה הקטע של החסרה שלך."
"את לא סתם מישהי." הוא הזכיר לה.
"הו, נסיך, אתה תמים ופתטי." אמרה. "אבל גם די חמוד, איכשהו."
כריס חייך. "חמוד מספיק בשביל…" הוא התקרב אליה.
"לא." איב חסמה אותו עם ידה. "ועד כמה שכיף לי לראות אנשים סובלים, זה מרגיש לי לא נכון." היא הפסיקה לאכול ובמקום זה התעסקה בתפוח. בזווית מבטה שמה לב למבטו המושפל והעצוב. "תקשיב, אתה בעצמך יודע שזה הכישוף של הכובע שמדבר, לא אתה. אתה טוב מדי בשביל להתאהב במישהי כמוני."
"ומה אם לא?" הוא העלה השערה שגרמה לה לתהות. "מה אם הכישוף גרם לי להבין מה אני באמת מרגיש?"
"אז הייתי אומרת שאתה מטורף." איב גיחכה בזלזול וגלגלה עיניים פעם נוספת.
"בדיוק." הוא אמר. "כל מי שנמצא פה מטורף, זה הופך אותם להגיוניים. אם הייתי הגיוני, הייתי מטורף."
"או-קיי, תפסיק." איב המליצה לו. "אתה מתחיל לדבר בצורה מוזרה."
"אני מנסה לומר ש…" הוא לקח נשימה עמוקה. "אני לא מרגיש מכושף בכלל." גבריו גרמו לה לכווץ עיניים בתהייה.
"זה מה שכישוף עושה." היא הסבירה לבסוף.
"אני באמת אוהב אותך." הוא התקרב אליה. "ומסיבה מסוימת זה מרגיש לי נכון לומר זאת."
"זה מגוחך." היא קמה ומבט לא ברור הופיע על פניה. נראה שהיא חייכה, אבל נראה שהיא לא רצתה לחייך. "אף אחד לא יכול לאהוב אותי באמת." היא הרגישה איך ידו תופסת בידה, והיא נאלצה להסתובב אליו ולהביט בו. היה לו חיוך שאפשר היה להתווכח על אמינותו במשך שעות.
"אז מה אני?" שאל.
"בחור שנכנע לכישוף אכזרי." אמרה. "שיתחרט על כך כשההשפעה תפוג. תסמוך עליי כשאני אומרת את זה."
אז הוא החליט לנשק אותה, כדי להוכיח לה שהוא לא סתם מדבר. זה היה נורא. הוא מעולם לא חשב שירגיש מאושר כל כך מהרגע הזה, ולא חשב שזו תהיה הרגשה יותר טובה מהפעם בה התנשק עם אנג'י לראשונה.
הוא הרגיש מעין הדף קריר ומצמרר בכל גופו, וזה גרם לו להתרחק ממנה.
"מה זה היה?" איב נסוגה לאחור. היא גם הרגישה את זה.
כריס חייך בפליאה. "נשיקה של אהבת אמת!"
"מה?" היא כיווצה עיניים בבלבול, והוא הנהן.
"אבא שלי סיפר לי על כך הרבה פעמים. ככה זה מרגיש." הוא הסביר.
"זה בלתי אפשרי. "איב התעקשה. "אין לנבלים אהבת אמת."
"אם זה היה נכון בוודאי היית זורקת אותי מהצוק עכשיו." כריס אמר ולפי מבטה ידע שצדק.
"אז, אולי כדאי שאעשה את זה." היא הרימה את ידה וגופו התרומם למעלה אל האוויר. הוא צנח למטה כשהגיע לקצה הצוק, וידיו תפסו בקושי באבן שהחזיקה אותו.
"איב." הוא פנה אליה כשהסתכלה עליו מלמעלה. היא תפסה בראשה בכאב, אך המשיכה להסתכל עליו.
"אף אחד לא יכול לאהוב אותי." היא הזכירה לו וחשקה שיניים בעקבות הכאב שהכה במצחה לפתע. "אני לא יודעת מה המשמעות של זה."
"איב." הוא חזר על שמה בתקווה שזה יעורר אצלה משהו. הוא היה בטוח בקשר לנשיקה, לא היה לו אפילו ספק אחד קטנטן. הוא היה בטוח לגבי זה והיה בטוח לגביה.
"להתראות, נסיך." היא דרכה על אצבעות ידיו וגרמה לו להיאנק בכאב תוך כדי שערערה את אחיזתו בצוק. הוא הרגיש איך גופו הופך כבד יותר, ואיך הוא נמשך למטה, אל תוך המים שהפכו לפתע לגועשים.
הוא הרים את עיניו לשמיים וראה את מטר הכוכבים שהתחיל באותו רגע.
הוא ראה את דמותה של איב מתרחקת ממנו ברגע שהתקרב בנפילתו יותר ויותר למטה.