הזמן האבוד

אמא ,אבא אני מרגישה את הכאב שלכם, אני מצטערת על זה שגרמתי לכם כייכ הרבה סבל, כואב לי ראות אותכם מתענים מלצופים בי הולכת ומדרדרת הולכת ונעלמת הולכת ומועדת ולא מצליחה לקום, אני רואה אותכם צופים בילדה הקטנה שלכם עם השיער החום ועם שתי הקוקיות עם הפרצוף המחוייך הולכת ומתכנסת בתוך עצמה הולכת ומסתגרת בחדרה בחושך, צועקת ומקללת אותכם כאשר מנסים לדבר איתה ולא מוכנה להקשיב, הולכת ומתבודדת מהעולם בתוך החדר, בוכה כמעט כל יום ורועדת מרוב הבדידות והדיכאון, משקרת ללא הפסקה ומתמודדת בשתיקה , אני בוכה כאשר אני מבינה כמה סבל גרמתי לכם, הלוואי ויכולתי לעשות משהו הלוואי ויכולתי להשתנות ולהיות הילדה שתמיד רציתם שאיהיה ,אני מצטערת בכל ליבי על שהרסתי להם את כל החיים, לא מגיעה להם יחס כזה , אבל הם אומרים שאני לא אשמה ושזה בסדר כי נולדתי מיוחדת נולדתי שונה, אני חולה אני לגמרי לא בריאה אני לא כמו כולם ואף פעם לא אהיה כולם תמיד הבינו את זה אבל לא אני, חשבתי שאני רגילה עד שהבנתי שרצו שאחשוב ככה , היה לי קשה לקבל את האמת. אני לא כמו כולם נולדתי עם בעיות ואת זה הם לא יכלו לצפות, אבל זה לא בסדר מבחינתי. אני זוכרת את החיוך שלהם, שהראה את האושר על פניהם הם היו כל כך יפים שחייכו אלי ונראו כייכ מאושרים, הצחוק שלי היה קליל משמע צליל נעים לאוזן המתנגן לו בשירה שנשמע לרוב, והמבט שלהם שהסתכל עלי נראה כולו דאגה ואהבה, אני זוכרת את הימים בהם היינו יוצאים הרבה מהבית, היינו מטיילים יחדיו וכל פרט שראיתי התלהבתי ממנו, כל יום הייתי מחכה למחר כילדה הצמאה להרפתקאות , לא עבר יום שלא הייתי מחייכת לא היו רגעים שחשבתי על העתיד ונהנתי מכל רגע ורגע, הייתי ילדה שובבה שאהבה להשתולל ,הייתי מקסימה ופתוחה וחברותית וכולם אהבו אותי בכל מקום שבו הייתי, אהבתי לעזור אהבתי לשחק, הייתי בריאה , ראיתי את היופי הפנימי שבתוכי ותמיד הייתי אני עצמי, הייתי מאושרת היו לי חיים רגילים, היה לי הכל. אני נהרסתי כמו מכונה מקולקלת ששכחו לשמן את החלודה, אני כמו ציפור עם כנף פגועה אשר נפלה לה ואינה יכולה לעוף שוב, כל החיים טיפסתי על עץ גבוה להתקדם הלאה להגיע לצמרת לראות את העולם ועכשיו אני נופלת למטה לא מצליחה להאחז בשום דבר כדי למנוע את הנפילה. לאן נעלמה לה הילדה החמודה והמקסימה עם השיער החום ועם שתי הקוקיות עם הפרצוף שכולו חיוך? אני רוצה הכל בחזרה כל מה שהיה לי היה נהדר, אני רוצה לחזור להבין מה קרה לאותה הילדה עם השיער החום ועם שתי הקוקיות עם הפרצוף שכולו חיוך.