המלחמה על אברספוט – פרק III
טארק הביט בבקתה בה גר בעשר השנים האחרונות- בוערת. הוא עמד במקום והביט בה נשרפת. הוא ידע שהוא לא יכול לעשות דבר. אם ינסה להציל אותם ימות גם הוא. זהו. זה עדיין לא נקלט במוחו. הסנסיי ומייק… מתים. כל קסם שלימד אותו הסנסיי לא יכל לעזור לו. וגם אם כן, זה לא יעזור. טארק תמיד היה חזק מבין שניהם, אבל הסנסיי היה חזק פי כמה וכמה. הוא היה בטוח שהסנסיי היה מצליח לכבות את האש בסיבוב כף ידו. לצערו הוא לא היה הסנסיי. ועכשיו הם מתים. שניהם.
כמה שעות לפני כן
הצרחה הפכה את טארק לחרש באוזנו הימנית.
הסנסיי הסתכל על מייק ולא עשה שום דבר. הבעת פניו לא השתנתה.
טארק הבין כי עליו לעשות משהו, במהירות.
אז הוא החליט לעצום עיניים ולקוות שיקרה משהו טוב.
כאשר טארק התעורר, הוא היה בבית החולים. תחבושת הייתה על ראשו. מייק היה במיטה לידו. הוא התיישב.
"הו, אני רואה שהתעוררת," אמר קול לא מוכר. לאחר כמה שניות התברר שזהו קולו של אחד המכשפים המרפאים שנכנס לחדר. "אז עכשיו, כששניכם ערים, אתם מוכנים להסביר לי מה לעזאזל עשיתם באזור הבין-ממלכתי?" שאל בכעס.
טארק ומייק החליפו מבטים. הם הבינו שעדיף לא לספר למכשף על הסנסיי, או על מה שבאמת קרה.
"יצאנו לסביבה. לא ידענו שיצאנו מהאזור הממלכתי," אמר מייק. "אנח…"
אחרי ששאל המכשף כמה שאלות נוספות- שהם (כמובן) לא ענו עליהן, קרה משהו בלת צפוי.
"הם היו אצלי." אמר קול. מייק וטארק הכירו את הקול הזה. זה היה הקול של הסנסיי.
"מה בדיוק הם עשו אצלך?" שאל הרופא. הסנסיי לא ענה לו. הוא רק אמר "בואו." ויצא מהחדר.
טארק ומייק קמו ויצאו. המכשף לא רדף אחריהם, רק עמד במקום, מביט בדלת בחשד.
***
האימונים המשיכו לאחר שהשלושה יצאו מלייבט. הסנסיי לא התייחס אל פציעתם. הוא התעלם לגמרי מאוזנו של טארק ומאיפה שידו של מייק הייתה מכוסה בתחבושות. הרופאים ציפו לגרוע ביותר בנוגע לידו של מייק. השלושה לא דיברו על מה שקרה. הדבר היחיד שאמר הסנסיי זה שמפלצות שבאזור הבין-ממלכתי כבר לא יפריעו לאימונים.
אחרי כמה זמן, כשהסנסיי הלך לבקתה להביא משהו נוסף לאימונים, מייק התחיל לדבר.
"אתה באמת רוצה שהוא ימשיך לאמן אותנו?" שאל בכעס מייק.
טארק המהם. "למה לא?"
"אתה לא חושב שהוא אמור להביא לנו כסף או משהו ושנעוף מכאן?" מייק שאל בשיא הרצינות.
"מה פתאום! אין לנו מקום אחר ללכת אליו! והוא מנסה לעזור לנו. הוא לא לימד רק אותי להשתמש בקסם."
גם טארק הכעיס עכשיו את מייק והוא נכנס בעצבים לבקתה. לרגע טארק חשב שמייק עומד לעשות משהו נורא לסנסיי. הוא לא צדק… בדיוק.
***
מייק פתח את הדלת בשקט ועלה לקומה העליונה. הכעס השתלט עליו. זה כבר לא היה משנה. שום דבר לא יכל לעצור את מייק מלעשות את זה.
הוא שמע רעשים מהחדר שבצד השמאלי ופתח את הדלת. הסנסיי ישב שם. על כיסא שהופנה לכיוונו של מייק. ליד הכיסא היה מוח ברשלנות חבל ארוך.
"ידעת שאני בא." אמר מייק.
"ברור." ענה ברוגע.
"אתה לא עומד לנסות לעצור אותי?"
הסנסיי לא ענה. רק קם מהכיסא ולפתע שיגר לעבר מייק את החבל שהיה מונח לידו כמה שניות קודם לכן. מייק הועף לאחור והתנגש בקיר בחוזקה. מייק התעצבן וקם על רגליו בחזרה. הסנסיי שוב חבט עם החבל בגופו.
"אם אתה עושה את זה, אז לא כדאי שתלך כבר עד הסוף?" התגרה בו הסנסיי.
"אם אתה מכריח אותי." התעצבן מייק וזינק לצדו השני של הקיר בעודו בורא מהאוויר כדורי אש. כשהגיע לצד השני שיגר אותם לעברו של הסנסיי, שכמובן, התחמק מהם בקלילות. כדורי האש הוטחו בקיר וברצפה. החדר החל להתלקח.
"נראה ששנינו לא נצא מהמצב הזה…" המשיך להתגרות בו הסנסיי.
"אם אני נופל, אתה נופל אתי!" צעק מייק והתחיל לשגר אש לכל מקום בבקתה.
***
טארק הביט בבקתה בה גר בעשר השנים האחרונות- בוערת.
תגובות (3)
סיפור סוחף ומאד מעלה תחושת הנפשה בדמויות. הרגשתי כמו בתוך סרט אנימציה. הזכיר לי קצת את האווטאר המצויר והכשפות-במיוחד החלק על הקרב.
הדיאלוגים שלך מוסיפים רובד חשוב לסיפור. אל תוותר עליהם. הם די מעניקים צבע מיוחד לסיפור. יש בהם משהו מהודק יותר מהאופן שבו אתה כמספר מעביר לי את הסיפור. יותר ישיר.
כשאתה כותב את הסיפור בעיניים שלך, ולא בעיניי הדמויות דרך הדיאלוגים, זה קצת עקיף ומלעה קצת אותי כקורא.
תודה רבה! אני ממש שמח שכתבת את התגובה הזאת. תהיה בטוח שהפרק הבא יכיל יותר דיאלוגים ;)
שמח לשמוע. יאללה עוף על זה :)
אגב..אם תצטרך אנימטור דבר איתי. אני אשמח להנפיש את הסיפור שלך. יש לי כבר כמה רעיונות בראש.