אלסקה ב'

זה היה יום שלישי, רעש, צלצולים, זה היה יום נשף הסיום. כל הבנות לבשו שמלות ארוכות בצבעים מיוחדים וכל הבנים לבשו חליפות מהודרות עם עניבות. אפילו אני, שמעולם לא התקרבתי לאודם או למסקרה, שמעולם לא לבשתי חצאית חוץ מיום ההולדת של אחותי הקטנה, לבשתי שמלה ארוכה ותכולה, עם תחרה מאחור. גם שיערי, שבדרך כלל היה אסוף לזנב סוס מרושל, ולא פגש בחייו מחליק או בייביליס, עכשיו חולק לשתיים בדייקנות ואובזר פרחים קטנים בתוך שיער חום שעד לא מזמן היה מתולתל ומבולגן.
אפילו רגליי, שתמיד החליקו משולי זוג כפכפים קרועים, עכשיו שקעו בנעלי עקב גבוהות ובוהקות. וגם פניי, שתמיד היו לבנות וחיוורות, ומלאות פצעונים קטנים ואדומים, פנים שמעולם לא פגשו במברשת איפור, עכשיו כוסו בשכבות של מייק-אפ.
וגם עיניי, שמגיל שלוש וחצי מכוסות במשקפי ראיה דקות מסגרת, שמעולם לא הדגישו את הצבע החום והמגעיל שלהם, עתה מעוטרות בעדשות בצבע כחול.
הרגשתי מוזר, שזאת לא אני. זאת לא אלסקה הרגילה, זאת רק אלסקה ב'.
חבל שאלסקה ב' הייתה הרבה יותר יפה.

הרגשתי שאלסקה ב' משתלטת עליי, שזאת היא שפונה לקערת הפונץ' הוורודה, ובמקרה מתנגשת בתום טרומן, המקובל של השכבה שמביט בעיניה המזויפות.
"היי." הוא אמר ואחז בכף הפונץ'. אלסקה ב' גירדה את ראשה במבוכה ואמרה,
"היי." כנראה שאלסקה ב' הרבה יותר בטוחה בעצמה מאלסקה א'.
"אני לא זוכר אותך, את…"
"אלסקה." השלימה אותו אלסקה ב', והרגשתי שהיא כמעט אומרת "אלסקה ב'".
"אה כן, נכון, זכור לי…" הוא אמר והביט בפניי המלאכותיות.
"אבל, לא זכרתי שאת כל כך יפה…" אמר והרים גבה אחת. רציתי להשיב, אך לפני שהספקתי אלסקה ב' תפסה את מקומי.
"תודה." היא אמרה. הרגשתי איך דמותה הקטנה והמפוארת דוחפת אותי, אלסקה א', לתוך בור עמוק ומוציאה לי לשון.
"שנרקוד?" הוא שאל והושיט לי את ידו. אלסקה ב' הנהנה והם התחילו לרקוד.הרגשתי שאני יושבת בפינה מרוחקת בלב שלי ושאלסקה ב' מחליפה אותי.
"את חמודה." אמר תום ואלסקה ב' הנהנה.
"ויפה." היא הנהנה שוב.
"ומושלמת." ואז הוא רכן לעברי- לעברה, ונישק אותה.

יצאתי מהנשף. אלסקה ב' כבר הייתה עייפה. הגעתי הביתה ונרדמתי, וכשהתעוררתי, כבר הייתי מאופרת ולבושה בסקיני צמוד וקצר שאלסקה א' מעולם לא העיזה ללבוש.
השיער שלי היה חלק, שוב, והייתי מאופרת עם עדשות כחולות, אלסקה ב' השתלטה עליי, שוב.