מבן מלך שהיה עשוי אבנים טובות

מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים, והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים, ולא הועילו לו. וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים. והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים.

וביקשו ומצאו צדיק גנוז, ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים, וענה: שאינו יודע כלל.

והודיעו להמלך, ושלח המלך פקודתו (שקורין אוקאז) אחריו, והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עימו בטוב: "הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני, על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו לי בנים" והבטיח לו שיהיה לו באותה שנה ולד והלך למקומו.

וילדה המלכה בת, והייתה אותה הבת מלכה יפת-תואר מאוד, וכשהייתה בת ארבע שנים, הייתה יכולה כל החכמות ולזמר בכלי שיר, והיתה יודעת כל הלשונות, והיו נוסעים מלכים מכל המדינות לראותה, והיה שמחה גדולה על המלך.
אחר-כך נכסף המלך מאוד שיהיה לו בן, כדי שלא תהיה מוסבת מלכותו לאיש זר, וגזר שוב על היהודים שיתפללו שיהיה לו בן, והיו מבקשים ומחפשים את הצדיק הנ"ל ולא מצאו אותו, כי כבר נפטר.

וביקשו עוד ומצאו עוד צדיק גנוז, ואמרו לו שיתן להמלך בן, ואמר שאינו יודע כלל, והודיעו להמלך, ואמר לו המלך גם-כן כנ"ל: "הלא היהודים בידי וכו'" כנ"ל, אמר לו החכם (היינו זה הצדיק הנ"ל): "תוכל לעשות מה שאצוה?" אמר המלך: "הן", אמר לו החכם: "אני צריך שתביא כל המיני אבנים טובות, כי כל אבן טוב, יש לו סגולה אחרת" (כי יש אצל המלכים ספר שכתוב בו כל מיני האבנים טובות), אמר המלך: "אני אוציא חצי מלכותי כדי שיהיה לי בן"

והלך והביא לו כל מיני האבנים טובות ולקחם החכם והדקם ולקח כוס יין ונתנם לתוכו, ונתן חצי הכוס להמלך לשתות וחציה להמלכה, ואמר להם: שיהיה להם בן שיהיה כלו מאבנים טובות, ויהיו בו כל הסגולות של כל האבנים טובות, והלך למקומו וילדה בן, ונעשה שמחה גדולה על המלך.

והבן הנולד, לא היה מאבנים טובות. כשהיה הבן בן ארבע שנים היה יפה-תאר מאוד וחכם גדול בכל החכמות, והיה יודע כל הלשונות, והיו נוסעים מלכים לראותו.

והבת מלכה ראתה שאינה חשובה כל-כך ונתקנאה בו, רק זאת היה נחמתה – באשר שאותו הצדיק אמר שיהיה כולו מאבנים טובות 'טוב שאינו מאבנים טובות'

פעם אחת היה הבן מלך מחתך עצים ונקף באצבעו, ורצתה הבת מלכה לכרוך את אצבעו וראתה שם אבן טוב, ונתקנאה בו מאוד. ועשתה עצמה חולה.

ובאו כמה דאקטורים, ולא היו יכולים לעשות לה רפואה, וקראו למכשפים, והיה שם מכשף, וגילתה לו האמת, שהיא עשתה עצמה חולה כנ"ל, ושאלה אותו: אם יוכל לעשות כשוף לאדם שיהיה מצורע? אמר: "הן", אמרה לו: "אולי יבקש מכשף שיבטל הכישוף ויתרפא?", אמר המכשף: "אם ישליכו הכישוף אל המים, לא יוכלו לבטלו עוד" ועשתה כן. והשליכה הכישוף אל המים.
ונעשה הבן מלך מצורע מאוד, [והיה לו] על חוטמו צרעת ועל פניו ועל שאר גופו, ועסק המלך בדקטורים ובמכשפים ולא הועילו. וגזר על היהודים שיתפללו, וביקשו הצדיק הנ"ל, והביאו אותו למלך.
והצדיק הנ"ל היה מתפלל תמיד להשם יתברך באשר שהוא היה מבטיח שיהיה הבן מלך כולו מאבנים טובות, ולא היה כן, והיה טוען להשם יתברך: "האם עשיתי זאת בשביל כבודי? לא עשיתי כי אם בשביל כבודך, ועכשיו לא נתקיים כמו שאמרתי" ובא הצדיק להמלך, והיה מתפלל ולא הועיל, והודיעו לו שהוא כישוף.
והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים, ובא הצדיק והודיע להמלך: שהוא כישוף, ושהשליכו הכישוף למים, ואין תקנה להבן מלך כי אם שישליכו המכשף שעשה הכישוף למים. אמר המלך: "אני נותן לך כל המכשפים להשליכם למים כדי שיתרפא בני"

ונתיראה הבת מלכה ורצתה אל המים להוציא הכשוף מן המים, כי הייתה יודעת היכן מונח הכישוף, ונפלה אל המים ונעשה רעש גדול: שהבת מלך נפלה אל המים. ובא הצדיק הנ"ל ואמר להם: שהבן מלך יתרפא.
ונתרפא, ונתיבש הצרעת ונפל ונקלף כל העור ממנו ונעשה מאבנים טובות כולו, והיה לו כל הסגולות של כל האבנים טובות: (היינו כי אחר שנקלף העור אז נתגלה ונראה שהבן מלך הוא כולו מאבנים טובות, כאשר אמר הצדיק הנ"ל)