אני
כן זאת אני. זאת אני שמחייכת בלי סיבה בשביל שאחרים יחייכו. כן זאת אני הילדה המוזרה שנותנת חיבוקים לילדה עצובה. זאת אני שחובשת זר פרחים בשביל חייוכים של אנשים. זאת אני שכמעט קופצת מהמדרגות, סתאם כיזה נראה כיף. זאת אני שקפצתי מגג לגג. זאת אני שהולכת נגד הזרם, זאת אני ולא מישהיא אחרת. זאת אני שלא משתנה בשביל אף אחד, זאת אני העקשנית. כי אני זה אני. ואולי אני שונה, ואולי אני לא בדיוק כמו כל החברה. אבל לי יש אישיות, אני שונה, יש לי צורת חשיבה מיוחדת ואני לא נבלעת בין כולם, אני שונה ולא כמו כולם. וזה לא בהכרח רע. אני מקבלת את הכל מנסה לראות הכל כאילו הוא לטובה. כי אני יודעת בסוף יהיה טוב. אני רואה אור בקצה של כל מנהרה. אני רואה שכל העולם עגול ולעולם אין סוף, טוב או רע. אין סוף. הכל תלוי בהסתקלות ואם אני יחשוב שהכל טוב, הכל יהיה טוב. אז כן זאת אני. אני עם האישיות המוזרה, אני שמחפשת את עצמי ולעיתים מגשדת באפלה. אני לא יודעת מה טוב ומה רע אני רק יודעת שהכל לטובה. אבל קשה לי להאמין באנשים קשה לסמוך על אנשים אחרים, אני מנסה אבל לא באמת מצליחה כי ספגתי בגידה. בגידה של חברות טובות בגידה כואבת בגידה שעכשיו יושבת ורובצת. שם, בלב.
תגובות (2)
וואו. וואו.וואו. אני ממש אוהבת את הקטע של הדבקות בעצמך, והחשיבה החיובית. הסוף קצת מעציב, אבל אם זה אמיתי, אני יכולה רק להגיד לך שעם יכולת לחשוב חיובי כמו שהראית שיש לך- את תתגברי על זה. וכמו שלמדתי וממשיכה ללמוד- אנשים טובים תמיד יש.
צודקת