~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 19~

~כעבור שבוע~
-יום שישי-
אז עבר שבוע..שבוע קצת עמוס.
שון ומור כנראה ניפרדו שחזרו מהבית שלי.ששמעתי את זה קפצתי משמחה.
אני ועומר יצאנו לעוד דייט והיום אנחנו נוסעים לים.
רותם ואלירן נפרדו וחזרו.
ורק סער ושיר בסדר.

לבשתי טופ ורוד עם פרונזים שחורים,תחתון שחור תואם ובגד חוף.
לקחתי כסף,מפתח,התאפרתי מעט וירדתי לחכות לעומר בסלון.

"חייםשלי"אמרתי ונכנסתי לרכב שלו והגנבתי לו נשיקה קטנה.
"תקשיב מאמי אני נוסעת לשישבת לחולון אז נחזור באיזה 5 סבבה?"אמרתי ונזכרתי שאנחנו נוסעים לחולון.
"סבבה אבל תבטיחי שאף אחד לא גונב לי אותך"אמר וחייך.
"אל תדאג"אמרתי וקרצתי.

חלפו השעות ונהנתי והיה לי הכי כיף בעולם.
"עומר אני אוהבת אותך"אמרתי לו רגע לפני שהתניע תרכב.
הוא הביט בי וחייך.
התקרבנו אחד לשני והתנשקנו.
אז זהו הפכנו רשמית לחברים!
"אני אוהב אותך"אמר והחל לנסוע.

"יאללה מאמי תתארגני זריז חייבים לעוף"קראה אמא ברגע שנכנסתי.
"טוב אמא"קראתי.
וואו לחולון,לא הייתי שם תקופה ארוכה.
אנחנו נוסעים עם רינה שהיא אחותו של אבא שלי למורן,שהיא אחותה התאומה של רינה.
מורן גרושה ויש לה שני ילדים:
שובל-בת 16 והיה יפה.
מורן ורינה היו בהריון באותו בזמן.
אלעד-בן 7.
גם כאן הריון באותו הזמן.

התקלחתי זריז והתחלתי להתלבש.
לבשתי שמלת מיני שחורה שלמעלה היא מנוקדת ובסוף הנקודות חגורה.
נעלתי עקב שסגור מלמטה,התאפרתי,עשיתי מחליק,הכנסתי לתיק צד מספר בגדים ואת מה שאני צריכה ויצאתי לסלון.

"היי מזי,תעשי טובה תעצרו אצלנו.אנחנו חיבים עזרה פה"התקשרה רינה לרכב של הורי שהיינו בדרך.
"כן לירון תשמח לעלות"אמרו ונידבו אותי.
"תודה אמאא"צעקתי בגילגול עיניים.

"טוב נו תצאו אנחנו ננעל"אמרה שרון להורים שלה והם ירדו עם הילדים.
שרון סיימה להתארגן,ויצאנו לחכות למעלית.
"נו כמה זמן"אמרה שרון בעצבים שהמעלית נתעקה מספק קומות מעלינו.
המעלית נפתחה בקומה שלנו והיה שם לא אחר מאשר שון.
נכנסנו בשקט ועמדנו שם שלושתינו.
כל המעלית הייתה מלאה בריח הבושם שלו..שכלכך אהבתי!
הריח הזה משגע אותי.
הבטתי בו והתגעגעתי אליו.
*
"קומה 6"נשמע מהמעלית ויצאנו ממנה.
"היי אלירז,מזי ומה שלום הנסיכה הקטנה?"קראה לעברנו.
"נסיכה קטנה?גדלתי קצת"צחקתי וחיבקתי אותה.
"לירוווןן"קראה שובל וחיבקה אותי.
לאט לאט גם רינה ואבי הגיעו ואני שובל ושרון ישבנו לשיחה במרפסת לפני ארוחת הערב.

"בלגן גדול,השבוע הם ניפרדו ואני ועומר חברים אממ.."הבטתי בשעוני והמשכתי "חמש שעות"צחקנו.
אז סיפרתי להן הכל,לא החסרתי פרט.שרון הייתה בשוק שסיפרתי לה מה שון עשה לה,ולי.
"טוב שמעו,אני יוצאת הערב כרגיל.אתן זורמות?"אמרה שובל.
"ברור"אמרנו אני ושרון ביחד.
"אה וקצת אחרי שעזבתם את חולון אני עברתי לבצפר שלמדת בו"אמרה שובל והביטה בי.
"אה מגניב"אמרתי.
"יאללה לשולחן"שובל אמרה והלכנו.

נכנסתי לחדר של שובל אחרי הארוחה שהיה ריק והתחלתי להתארגן.
לבשתי סקיני ג'ינס משופשף עם קרעים וגופיה לבנה בטן ווסט ג'ינס ונעלתי את האדידס שלי.
עשיתי טאץ' אפ לאיפור ועמדתי מול המראה.
הסתכלתי על עצמי ועל החדר הזה.
הוא היה די דומה לחדר הישן שלי..אני ושובל היינו נורא קרובות פעם אז רצינו חדרים דומים.
נזכרתי בעבר שלי,שזה לא העבר הכי טוב שהיה למישהו.
נזכרתי באהבות שלי שלא היו רציניות כי הייתי ילדה,נזכרתי בליה ודניאל החברות שכל כך אהבתי,נזכרתי בסיגריות שרק המחשבה עליהן חנקו לי תנשמה,נזכרתי במסיבה ההיא,שהרסה לי הכל!
המסיבה שלקחה לי את הדבר הכי חשוב לי,המסיבה שרק בגללה רציתי לעוף מפה.
אבל מצד שני שמחתי,התחלתי חיים חדשים והכרתי חברים שאני לא יכולה בלעדייהם!
ואני מקווה שהמתנה הזאת תישאר אצלי תמיד.

"ביי אמא נחזור יותר מאוחר"אמרתי ויצאנו.
"לאן אנחנו?"שאלה שרון.
"לפארק הגדול"אמרה וחייכה.
"פארק גדול?"שאלה שרון.
רואים שהיא לא גרה כאן.
"הוא ליד הבית של רונה אם את זוכרת אותה"אמרה שובל והסתכלה עליי.
"אני זוכרת אותה.."לחשתי.
בבית של רונה קרה הכל.

"תראו מי נזכרה להגיע"אמרה איזה ילדה בלונדינית והסתכלה על שובל.
"כן..זה בגללן"אמרה שובל והצביע עליי ועל שרון.
שרון עברה בין כולם וחיבקה אותם ואנחנו ביינתיים התחברנו לילדים.

שרון התוקפת הקטנה כבר הספיקה לשבת לשיחת נפש עם איזה ילד שנראה די טוב.
ואני הספקתי להכיר את שירה ורון.אה ואת אלרועי.
שירה-בת 17 עוד חודש (כמוני) שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות היא ורון חברים.
רון-בן 17 חתייךך וחבר של שירה.
אלרועי-בן 17 חתיך רצחח.
כמובן שהם יודעים שיש לי חבר.

ישבתי עם רון ושירה בספסל ליד.
עד שהגיעו שני ילדים מחזיקים ידיים וצוחקים.
כנראה עוד זוג.
"טוב שנזכרתם לבואא"קמה שירה וחיבקה את הילדה והילד שבאו.
"מי אלה?"שאלתי את רון.
"אנא עארף.דניאל חברה של שירה וחבר שלה דורון"אמר רון.
הסתכלתי עליה,על דניאל הזאת.
שירה חזרה לשבת והיא ורון המשיכו לדבר בעודי שקועה במחשבות.
דניאל ודורון עמדו מול הספסל של שובל והשאר.
"היי לירון בואי שבי איתנו"צעק לי אלרועי וקמתי לשם בחיוך.
הם זזו ופינו לי מקום בין אלרועי ושובל.
התיישבתי והרמתי את ראשי אל עבר דניאל.
הסתכלתי עליה והעברתי את מבטי אל דורון והוא הסתכל עליי בחזרה.
מבטי השתנה ברגע..זה הוא!זה הוא!
הוא הביט בי וזז אחורה .
"לא יכול להיות.זאת לא את!אני לא התכוונתי באמת"הוא צעק והתקרב אליי חזרה.
הוא הבין.
"מה קרה"קמה שובל בבהלה.
דחפתי אותו ממני ורצתי משם.

"מה קרה?"שאלו שובל ושרון שבאו לספסל בו ישבתי.
ספסל מרוחק .
"זה הוא!זה הא!"אמרתי בעודי בוכה.
"דניאל וליה היו החברות הכי טובות שלי.."התחלתי לספר.
"היום הראשון לכיתה ט',החלטנו לנסוע למסיבה של רונה.
באמצע המסיבה יצאתי לעשן,הדורון הזה שלא הכרתי עבר שם שיכור והציע לי מצית.
הוא משך אותי לסמטה מרוחקת ואנס אותי.
שכבתי שם מדממת כמו חתיכת בשר עזובה ובכיתי,חזרתי ללא כוחות ויספרתי להוריי.
החלטנו לא לספר למשטרה ולשכוח..הפסקתי לעשן מסיבה אחת ופשוטה,אם לא הייתי יוצאת לעשן כל זה לא היה קורה..אף אחד לא ידע על זה"אמרתי והשפלתי מבט.
"דניאל וליה ידעו?"שאלה בשקט שרון.
"לא..אף אחד לא יודע.אני ודניאל היינו ממש קרובות כמו אחיות.היא ידעה עליי הכלל!אבל את זה לא יכלתי לספר.אחרי שבועיים עברנו לתל אביב ושמתי 'פלסטר' על הפצע הזה והמשכתי הלאה"אמרתי.

"קומי אני רוצה לדבר איתך"עמד לפתע דורון ומשך אותי

~נקודת המבט של דניאל~
היא ישבה בין אלרועי לשובל ואני עמדתי ליד דורון.
היא הסתכלה עליי והיא מוכרת לי.
זאת?זאת לירון.
היא הביטה בדורון בזמן שאני ניסיתי לעכל.
לפתע דורון התרחק בבהלה.
"לא יכול להיות.זאת לא את!אני לא התכוונתי באמת"לפתע דורון צעק והתקרב אליה.
מה קורה פה?
"מה קרה"קמה שובל בבהלה.
היא דחפה את דורון ורצה משם.

"בוא"אמרתי ומשכתי את דורון משם.
"מה קורה פה?"שאלתי מצפה לתשובות.
"אני כבר יודע שאתן הייתן חברות אבל הגיע הזמן לספר לך את הסוד שלי"אמר ושתק.
"המסיבה שלכן..ביום הראשון בכיתה ט'"אמר.
"אני זוכרת את המסיבה הזאת לירון נעלמה לנו כל המסיבה..מה היא קשורה עכשיו?רגע..אתה היית איתה?נו מה הבעיה פה?"שאלתי.
"אנסתי אותה שהיא יצאה לעשן"פלט מהר מפיו.
"אתה מה?"שאלתי לא מאמינה ממה שאמר עכשיו.
אנס אותה?בגלל זה היא ברחה מפה..בגלל זה היא הייתה אדישה לפני שעזבה..בגלל זה היא רצה עכשיו.
"אני הייתי שיכור,היא יצאה לעשן,הצקתי לה קצת עם המצית ולקחתי אותה לסמטה ואנסתי אותה,השארתי אותה שם וברחתי..הלכתי הביתה והתחלתי להקיא,לא בגלל שהייתי שיכור,בגלל שלקחתי לילדה בכיתה ט' את הבתולין.הייתי בכיתה י' והייתי מפגר,לא התקרבתי לבנות תקופה עד שהכרתי אותך"אמר ונזכרתי כמה קשה היה לי שהכרתי אותו.
"לפי מה שהבנתי הם לא פנו למשטרה או משהו וזה נשאר ככה"אמר.
"אני הולך לדבר איתה"קם והלך משם משאיר אותי חושבת שחבר שלי אנס את מי שהייתה החברה הכי טובה שלי לפני שנתיים.

~נקודת המבט של לירון~
"תקשיבי,אני לא יודע איך להתחיל אז אני פשוט אדבר..הייתי שיכור ואני לא מצדיק את זה,אחרי מה שעשיתי לא התקרבתי לבנות כי פחדתי מעצמי,אני כבר לא שותה מאז אותו יום,אני בנאדם אחר וזה השפיע עליי..אני מצטער"אמר אחרי שגרר אותי לפה.
"אני..לסלוח אני לא מסוגלת,אתה אנסת אותי ואני לא אתן לך להרוס לי הכל.
עברו שנתיים וכבר התגברתי ועכשיו אני רואה אותך עם דניאל ו..רגע דניאל ידעה?אתה סיפרת לה?"צעקתי וקמתי בבהלה.
"לא לא לא!היא לא יודעת.סיפרתי לה רק עכשיו!ואם לא הייתי פוגש אותך היא לא הייתה יודעת"אמר והתיישבתי חזרה ברוגע.
"תקשיבי אני יודע שאת לא תסלחי אבל חשוב לי שתדעי שאני מצטער!"אמר בשקט.
"אוי..זה חבר שלי"אמרתי שראיתי שעומר מתקשר.
"תעני"אמר.
היססתי לרגע ועניתי.
"היי מאמי..כן יצאתי עם הבנות..אל תדאג אני לא עושה שטויות..מקווה שגם אתה..יאללה באבי נדבר..גם אני אוהבת אותך"ניתקתי.
הבטתי בו בפנים עצובות.
"בוא פשוט נחזור ונשכח מהכל"אמרתי וקמתי.
מנסה רק לסיים את השיחה הזאת.
"את בטוחה?"שאל.
"כן..אני עדיין זוכרת אבל אני כבר המשכתי הלאה ואני ילדה אחרת"אמרתי בחיוך מזויף.
כן התגברתי אבל עדיין קשה לי.
התחלנו להתקדם בשקט עד שדניאל באה ומשכה אותי בלי להגיד מילה.

"תקשיבי אני רוצה שתספרי לי הכל"אמרה דניאל לאחר שגררה אותי אחורה.
"אולי די עם השיחות האלה?נדבר מחר אני רוצה ללכת.קחי,אני אסע לפה שוב השבוע"אמרתי ורשמתי את המספר שלי אצלה.
אני פשוט לא מסוגלת לשחזר את זה שוב.