'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 33

נ.מ של אוצר
ישבתי במשרדו של רפאל,מביטה בו בשקט ומחכה שיפצה את פיו סוף כל סוף.
"אתה מוכן לדבר?" שאלתי בחוסר סבלנות ושילבתי את ידיי,הוא נאנח בכבדות והעביר את מבטו אליי
"שטרית אני עסוק עכשיו" הוא מלמל באדישות ונשען על כיסאו,
"בסדר,אז אני אדבר" התרוממתי ממקומי בסערה,מתקרבת לעברו
"נמאס לי שכל פעם אתה משנה את היחס שלך כלפיי,אני לא בובה" הרמתי את קולי מעט,
"קשה לי עם זה לעזאזל,תביני אותי" הוא הרים את קולו גם כן וקם מכיסאו במהירות
"זה מקום העבודה שלי ואני לא רוצה לאבד את מה שהתאמצתי בשבילו כל כך" אמר והביט בעיניי בעצבים,בלעתי את רוקי בקושי והתרחקתי ממנו
"אני מיואשת כבר מהמצב הזה" מלמלתי וקברתי את ראשי בין ידיי,הוא הצמיד אותי לגופו בחום
"אני מצטער" לחש לאוזני וחיזק את חיבוקו,כרכתי את ידיי סביב מותניו והשענתי את ראשי על חזהו
"אל תחשבי לרגע שאני משחק בך,את חשובה לי" אמר ונשק למצחי,הרמתי את מבטי לעברו והנהנתי באיטיות
"תקשיבי רגע" אמר לאחר כמה שניות של שקט והתנתק ממני,גורר את מבטי המבולבל
"תבואי אליי הביתה בסופ"ש הקרוב" חייך חיוך קטן וליטף את לחיי ברכות,
"א..אליך?" שאלתי כמעט בלחש והבטתי בו בהלם,הוא הנהן ותפס בפניי
"את לא רוצה?" שאל במבט מאוכזב אך מיהרתי להניף את ידיי בביטול,
"אני רוצה" חייכתי ומיהרתי להצמיד את שפתיי לשלו,
"ועכשיו גברת שטרית,את מוכנה לתת לי לסיים את העבודה?" ספק שאל ספק אמר,
"כן המפקד" צחקקתי מעט ויצאתי ממשרדו,מתקדמת לעבר חדר האוכל בחיוך מאושר.
***
ישבתי בחדר אוכל עם מיקה ורוי שלא פצו את פיהם מאז שהגענו,גורמים לי להיאנח בייאוש
"מה קורה פה?" שאלתי והנחתי את המזלג על המגש,מסתכלת על שניהם
"לא קורה שום דבר" מיקה מלמלה והסתכלה עליי לרגע,
"אז אולי תפסיקו עם השתיקה המעיקה הזאת?" התעצבנתי,גוררת את מבטם
"אוצר מספיק,לא קרה כלום" מיקה הרימה את קולה,גיחכתי בזלזול ונענעתי בראשי
"אני לא מתכוונת לשבת ולראות אותכם ככה" אמרתי וקמתי ממקומי,מתקדמת לכיוון היציאה במהירות.
**************
נ.מ של מיקה
"מיקה" קולו של רוי נשמע לפתע,שובר את השתיקה.נשכתי את שפתיי בעצבים וקמתי ממקומי,הולכת לעבר היציאה מבלי להביט בו
"מיקה,נו חכי רק רגע" הוא קם ממקומו והחל להתקדם לעברי במהירות
"תעזוב אותי" מלמלתי והגברתי את קצב הליכתי,יוצאת מהבניין.
"תקשיבי שנייה" אמר ותפס בכתפי בכדיי לעצור אותי אך מיהרתי להעיף את ידו ממני
"מה?" נאנחתי בעייפות ושילבתי את ידיי בחוסר סבלנות,
"למה ברחת אתמול?" שאל ותפס בפניי בעדינות,גורם לי להביט בו
"רוי,אל תיגע בי" הזזתי את ידיו מפניי וזזתי מעט לאחור,
"תראי,אני מצטער על הנשיקה" נאנח בעייפות והביט בי במבט מתנצל,
"לא התכוונתי לעשות את זה" הוסיף לאחר כמה שניות,גורם לי לגחך בזלזול
"זה לא מעניין אותי,אל תתקרב אליי" תפסתי בחולצתו בחוזקה והבטתי בו באיום,
"נמאס לי,את חתיכת ילדה קטנה" הוא אמר צמוד לפניי,גורם לעצבים בגופי לעלות
"אז תשתחרר ממני" צעקתי וחיזקתי את אחיזתי בחולצתו,הוא הביט בי בייאוש והניח את ידו על מצחו.
"אף אחד לא התחנן שתישארי כאן" הוא אמר ותפס בידיי בחוזקה,משחרר אותן מחולצתו.
הבטתי בעיניו הכחולות ששידרו לעברי אש,מבינה לפתע עד כמה שאנחנו קרובים
"ת..תעזוב אותי" אמרתי כמעט בלחש וניסיתי להשתחרר מידיו שאחזו בי בחוזקה,ללא הצלחה יתרה
התחלתי להתנשם בכבדות ועצמתי את עיניי לרגע,נושמת עמוקות ומנסה להשתחרר פעם נוספת.
"אתה מוכן לעזוב אותי?" הרמתי את קולי,גוררת את חיוכו המשועשע,הוא החל להרפות את אחיזתו ומיהרתי להתרחק ממנו,
"אידיוט,תמות!" מלמלתי והלכתי מהמקום במהירות,פולטת כמה קללות מפי ושולחת לעברו מבט אחרון ומלא שנאה.