דמעות

הוא שוב עשה את זה, מרי חשבה לעצמה
המבט הזה… כאילו… הוא רוצה לומר משהו אבל הוא לא יכול לומר לה.
מרי חשבה שוב שזה אותו מבט מוכר שהפך אותם לקרובים כ"כ, אז למה היא מרגישה שהוא כ"כ רחוק ממנה?…
'אני אוהב אותך'
מרי נזכרה בימים שהמילים האלה לא יצאו ריקות וחסרות משמעות…. הימים שהוא באמת היה מתכוון לזה…
הם הלכו בשביל שרק הפך צר וחשוך השביל המטאפורי שמתאר גם את היחסים בניהם.
היא רוצה שזה ייגמר… היא לא רוצה להיות איתו יותר! אבל למה היא לא יכולה לומר לו את זה?
זהו! מרי צעקה אני לא רוצה אותך יותר… אני לא מוכנה לחיות בשקר הזה יותר!
הפרצוף שלו נשאר קר ומרוחק.. למרות שמרי הייתה בטוחה שאם היא הייתה צועקת את זה בקול ולא רק במחשבות שלה הוא היה מגיב אחרת.
הם התיישבו בספסל, מרי השתחררה מאחיזת ידו והתרחקה ממקום מושבו היה ניראה כאילו הדבר לא הטריד אותו כלל. מרי הסתכלה בו במבט מיואש… היא לא היית בטוחה אם הוא יודע שהיא כבר גילתה הכל או לא….
היא רצתה לומר לו.. היא הייתה כ"כ נואשת לנקום בו… להרעיד את ליבו עד שלא יוכל לומר מילה בדיוק את אותה הרגשה שמרי הרגישה שהיא גילתה… שהיא גילתה שיש עוד אישה, מרי כמעט בכתה שוב כשנזכרה במראות שראתה באותו היום… שראתה את אהוב ליבה נמצא עם אישה אחרת… מרי חשבה על זה כ"כ הרבה פעמים… היא הייתה משתכרת בלילות בוכה בלי סוף אחריי שהוא היה מתחמק בלילה כדי לראות את האישה השנייה.
מרי חשבה פעמים רבות על בעלה ואם הוא בכלל ראוי לתואר הזה 'בעל'… למרות השבועות שהם נדרו בכנסייה למרות הטבעות שהם החליפו הוא עדיין הלך לאישה אחרת והשאיר אותה מאחור…. אבל למרות כל מה שהוא עשה לה מרי לא יכלה לחשוב על לוותר עליו לאישה אחרת היא עדיין אהבה אותו עד עמקי נשמתה… אז היא מצאה דרך.. דרך להשאיר אותו שלה לפחות כך היא קיוותה
בעודם יושבים על הספסל היא הודיעה לו את ההודעה
היא בחיים לא חשבה שהיא תצטער על זה
היא בחיים לא חשבה שביום שהיא תודיעה לו שהיא בהריון באותו יום הוא ייפרד ממנה לתמיד היא לא ידעה שזה יוביל לגירושים
היא לא רצתה לגדל את הילדה שלה לבד, את הילדה שלהם… היא ישבה על השולחן היא הסתכלה על הטבעת.. הטבעת שהשאירה אותם ביחד למשך זמן מייגע כ"כ היא רצתה לבכות אבל הוא לא שווה את זה וגם היא, החברה הכי טובה שלה אם בכלל אפשר לקרוא לה ככה היא גם לא שווה את זה שניהם ביחד לא שווים את הדמעות היקרות של מרי….