בין שמיים למים
צפה בבריכה,
בריכה שאין לה התחלה וגם לא סוף…
בין קו המים לקו האוויר,
מנסה להתאזן,
ידיים פרוסות לצדדים.
המים סוחפים אותי
ואני מניחה להם.
מידי פעם משקל הראש נע לצדדים
המים נכנסים לגרוני,
אני משתעלת,
כואב לי.
העיניים עייפות
אך אסור לי לשקוע
אני חייבת להאחז במשהו
כל דבר.
אני בין השמיים למים,
מקום שאת המושג "יציבות" אינו מכיר.
האוזניים מתחת לקו המים
לא שומעות את המתרחש,
גם לא קולות תקווה.
"יש כאן מישהו?" נאמר מפי.
אני לא מצליחה לראות.
כל מה שבזווית ראייתי זו השמש הבוהקת,
מביטה בה בשקיקה
מהזריחה עד השקיעה.
בלילה יש את אור הכוכבים,
מלאים בתפילות,
מאירות את הדרך לאוהבים.
אך אני בין שמיים למים
על קו התפר,
לא יכולה להחזיק עוד,
לא מסכימה לעולם לקחת אותי כראות עיניו.
אפול למים
אשחה או אטבע.
אשקע בדיכאון או הצלחה.
תגובות (4)
מדהים. איכשהו נכנסתי לסוג של מרתון של הסיפורים שלך, את היחידה כאן שאני אשכרה מצליחה להתחבר לכתיבה ולסגנון כתיבה שלהם
וואו תודה. אשמח אם תגיבי לי גם אם זה סיפור בין הראשונים. אשמח גם להארות או הערות ובאמת שהתגובה הזאת מחממת לי את הלב.
ממתי החיים יציבים? חיים יציבים הם משעממים.
אבל בכל מקרה בין שמיים למים יש יבשה.
כתבת מדהים
ואו, ממש יפה. אהבתי מאוד את התיאורים וצורת הכתיבה שלך