אנחנו בני האדם

יש לנו בני האדם
הרגל מעט מוזר
כי ברוב המקרים בחיינו
אנחנו מקטרים על כל דבר.

המורה שהיתה לא הוגנת,
הציון שנדפק בטעות,
ההורים,חברה מעצבנת,
בקיצור: החיים הם סיוט.

וזה רגיל,
ותמיד זה ככה,
ופשוט כבר לא שמים לב.
אוטמים את הלב שלנו,
ולא נותנים לו להתרחב.

אומרים שאני אופטימיסטית,
וחיה בסוג של בועה.
האמת,זה דווקא בסדר,
כי ככה אני לא רואה.

לא רואה עצבים או כעס,
אם כרגע זה מיותר.
גם לי יש רגעים כאלה,
אך אני לא אדם ממורמר.

אני רוצה שתבינו משהו:
רגעים רעים- יש לי לרוב.
אך אני בן אדם שמח,
כי אני רואה גם את הטוב.