אל תוך התהום
ובינתיים יושב על הכורסא הנוחה,
ומתרגל אל החיים הנוקשים.
המלחמה עליהם, האכזבה, האהבה הישנה,
שפותחים את הפצעים החדשים-ישנים.
עוד יום עובר.
עוד יום שובר.
עוד יום שבו הכל רגיל, לא אחר.
תופס את הראש כדי לא לחשוב על הכל,
כדי לא ליפול..
אל תוך התהום הלא נפסק הזה, הגדול הזה,
שמעבר לפינה מחכה..
עם התמונות שמספרות את הסיפור הארוך, לא הקצר…
שבמילא לא מנוכר..
ועדיין, כך עדיין,
זה לא משחרר, לא עוזב, רק בוער, עם עוד דמעה על העין…
זה לא עובר..
ובינתיים קם ומנסה להמשיך,
אבל המנגינה ממשיכה את התסביך..
הצלילים, המילים, ההרגשה הקרה,
שמונעים לשחרר את השחור שבאווירה ..
עוד יום עובר.
עוד יום שובר.
עוד יום שבו הכל רגיל, לא אחר.
תופס את הראש כדי לא לחשוב על הכל,
כדי לא ליפול..
אל תוך התהום הלא נפסק הזה, הגדול הזה,
שמעבר לפינה מחכה..
עם התמונות שמספרות את הסיפור הארוך, לא הקצר…
שבמילא לא מנוכר..
ועדיין, כך עדיין,
זה לא משחרר, לא עוזב, רק בוער, עם עוד דמעה על העין…
זה לא עובר..
תגובות (5)
כל כך עצוב.
אני מהללת אותך.
הצלחת לכתוב את המחשבות שעוברות לי בראש ביום יום בצורה כזו נקייה על הדף. בהחלט ראוי להערכה.
לא"ש ^^
היי לא"ש !
שמח שהתחברת למה שכתבתי..
לא צריך להלל…תודה כמובן…אבל זה פשוט פריקה שנכתבה על דף,
ומספיק זה שהתחברת לזה, בשביל שאדע שלפחות עוד מישהו חווה את זה,
וזה כבר "מספק" …
ועדיין מקווה שמה שאת עוברת יעבור מהר..
לימים טובים יותר…. ;)
תולעת….
וואו ממש יפה! מרגיש כמו להכנס לעולם שלך ולראות את החיים דרכם.. ממש אהבתי..
תודה רבה ! :)
כל כך מרגש ועצוב. ו עמוק. ריגשת אותי