גוני- הקדמה

אני אספר לכם את סיפורינו מנקודת ראותי האישית בשילוב בלתי נפרד עם סיפורי הפרטי. אני אספר לכם עלינו בשני הגופים, דבר שלכם אולי זה יהיה מוזר בהתחלה, אבל למעשה הוא לא משנה כלל, כי אני יכול ואני יכולה וההיסטוריה כבר מזמן מחקה כל הבדל בין השניים. היא זה הוא והוא זו היא. המדע יכול הכל.
וכפי שההיסטוריה הוכיחה לנו כל זאת, היא גם מראה שוב ושוב כי הטבע לא מוותר כך סתם ולא נותן מתנות. כל פיזיקאי יכול לספר לכם ששום דבר לא הולך לאיבוד ונעלם, אלא רק הופך למשהו אחר, שונה. ככה הטבע עובד. אני עוד אספר לכם בפירוט כיצד הטבע פיצה על האובדן הזה, כיצד הטבע לקח לעצמו בעלות על משהו אחר שייתן לו חלופה למגדריות שנלקחה ממנו.
אך אסכם זאת כבר עכשיו בקצרה- הטבע השתלט על דבר עוצמתי עוד יותר, עם השפעות מגוונות ומשמעותיות אף יותר- הוא החל להשפיע על הססגוניות של הדברים, על הביטוי המעשי שיש לצבע שלהם. כיוון שאבדה לו ליכולת ליצור הבדל בין אנשים על פי מינם, ניכס לעצמו הטבע את היכולת להשפיע על רוחם של האנשים, השפעה שבאה לידי ביטוי בצבעם של הדברים השונים.
ושוב, הטבע פועל כפי שרק הטבע פועל וכמו לכל דבר אחר בטבע, גם להשפעתם של הצבעים לא היתה רק התבטאות יחידה, כיוון שבטבע אין שום דבר שהוא רק טוב או רק רע.

תחילה נראה ההשפעות של השינוי הזה רק בצבעי היסוד, שהרי הם הבסיסיים מבין הצבעים. הכחול, החלש מבין השלושה, מצד אחד החל להרגיע את האנשים אך גם העציב מנגד. האדום העז סימל אהבה יוקדת אך גם את היפוכה המר- שנאה בלב ובנפש. באמצע ביניהם נמצא לו הצהוב, שהלך לכיוון קצת אחר והביא את האושר לבריות, אושר שהביא איתו גם את הקנאה המכוערת.
בשלב זה, לאחר ששלושת הצבעים המקוריים ביססו את מקומם בעולם, נכנס שוב לפעולה אפקס האיזון, ורצונו של הטבע להימנע מקיצוניות הביא לידי כך שגם צבעי הביניים המעורבים קיבלנו תכונות ייחודיות משלהם- הירוק אימץ לעצמו את העליזות שאוזנה על ידי רדיפת הבצע. הסגול החל לסמל את האקטיביות ואת העצלנות. הכתום לקח על עצמו להביא לידי ביטוי ידידות יחד עם ניגודה הצמוד- התככנות.
הוורוד והחום לא נותרו גם הם מאחור וקיבלו אף הם תפקידים במאזן העדין של העולם- החום הרגוע החל לייצג את המחשבה ושביעות הרצון כאיזון למקובעות מחשבתית ואילו משמעויותיו של הוורוד העז הן שאפתנות ואגואיזם.
כמובן שהגיע תורם גם של הקיצוניים ביותר, הצבעים החשובים ביותר בטבע- השחור והלבן. מעצם מקומם הבלתי מעורר בחייהם של כל היצורים החיים, גם משמעויותיהם הן קיצוניות ובעלות משמעות כבירה: השחור העתיק מייצג מעתה את מהות הבריאה- את ההתחדשות לעומת המוות ואילו הלבן הצח את הטוהר והתמימות לעומת האדישות.
בסופו של דבר, הגיע מקומו של המאוזן בצבעים, הניטראלי מביניהם- האפור. למרות האיזון המושלם בו, ואולי בזכותו, הוא קיבל רגשות לא פחות חשובים משאר הצבעים, רגשות בעלי משמעות רבה בהתנהלותם היומיומית של החיים- את השלווה ואת בן זוגה, הפחד.

אני אתחיל את סיפורי בנקודת זמן בה זה כל מה שהיה ידוע לי על ההיסטוריה שלנו, ביום שקדם לכל השינויים המרגשים שעברו עלי.

מחר המצב יתחיל להשתנות, היה כל מה שיכולתי לחשוב, שוב ושוב. כבר שבוע שאני לא ישן טוב בגלל מחר, כפי שהורי הקפידו להגיד לי שוב ושוב, אין סיבה טובה להתרגש, אבל בכל זאת. הם הדגישו שהתהליך יקרה בכל מקרה, אז למה לבזבז זמן וכוחות על מחשבה בנושא? אבל אני עדין לחוצה ונרגש כי אני יודע שמחר אני אתחיל את התהליך שיפתור אותי מחוסר הידיעה. אני כל כך סקרנית לגלות כבר מה קרה, מה הוביל למה, שקשה לי להירגע. בנתיים אני שוכב לי במיטתי, בוהה בתקרה וחושב על 20 השנים הראשונות של חיי, טוב, כמעט 20, שעומדות להשתנות מחר. המחשבות עוד המשיכו להתרוצץ בראשי ורק אחרי שעה ארוכה הצלחתי לחזור לישון.