מצוד הפלאות: פרק 11- התכוננו למסיבת הפלאות

למרות שגראנד התנגד לרעיון, למרות שכריס התעקש שזה לא הזמן, ולמרות שאיימי עדיין לא הייתה בטוחה שזה באמת מה שיעזור להם לחשוב טיפה חיובי (ואיתה זה היה בטוח, כי היא לא נוהגת לשמוח לשווא מבלי סיבה טובה באמת), השישייה התחילו לארגן מסיבה ביערות, לפי הצעתו של קארל, בתקווה שבאמת תעלה על הציפיות של מטרתה.
אנג'י וכריס היו אחראים על הקישוטים. בלעדיהם, המקום לא יוכל לנהל מסיבה אמיתית. הם השתמשו בענפי הצמחים המשונים כשרשראות צבעוניות, ומשכו אותם מעץ לעץ כתוחמים את האזור. כמות נוספת מהם ליפפו סביב הגזעים בכדי לתת עוד צבע לסביבה הירוקה, ואת השאר סדרו על הקרקע בשביל לצבוע גם אותה.
אולי זה היה נשמע עלוב למדי, אבל ביחס לחומרים שהיו ברשותם, התוצאה הסופית לא הייתה רעה בכלל.
נואר ואיימי היו אחראיות על מוזיקה. איימי בחנה לחשים בספר הכשפים הקטן שלה ובדקה האם באמת חשבה פעם על להוסיף אליו כישופי פנאי שיוכלו להתאים לרצונותיה של נואר, שהתעקשה שהיא הייתה במספיק נשפים ומסיבות כדי לדעת בדיוק אילו לחנים נחשבים לטובים ואילו למשעממים, ולקחה על עצמה את האחריות לבחור את סדר ההשמעה.
קארל ישב בצד ופיקח על ההתנהלות, או שלפחות כך זה היה נראה.
חודש היכרות היה זמן מספיק בשביל גראנד כדי להכיר את קארל מקרוב ולדעת בדיוק איזה מין סוג של טיפוס הוא.
"נותן לאחרים לעשות את העבודה שלך?" גראנד הסתכל עליו מלמעלה. "הבן כמו האמא?"
"אמא שלי, כמוני, היא המוח מאחורי המבצע." קארל העיר לו.
"הא, המוח המסוכן." גראנד הבין, וקארל חייך. "רק תיזהר שהכוח לא יתחיל למרוד בך."
קארל קפץ ממקומו ונעמד על רגליו. "אף אחד מעולם לא העז לבגוד בבן משפחת דה-ויל, ואף אחד לעולם לא יעז." הוא הניף אצבע בביטחון. "וחוץ מזה, כמו אמא שלי, אני יודע מתי לקחת את האחריות לידיים שלי."
גראנד עיקם את ראשו וחייך. "ואני חושב שזה עכשיו."
"היי, קארל." אם גראנד לא היה מכין אותו, בוודאי היה קופץ מקולה של נואר שהפתיע אותו מאחור.
"כן?" הוא הסתובב אליה בחיוך בטוח.
"תגיד לי שיש לך טעם טוב במוזיקה." היא כמעט ביקשה.
"אני דה-ויל, יש לנו טעם טוב בכל דבר." הוא אמר בגאווה. "חוץ מבחירות."
"יופי!" היא לא התייחסה למילים המיותרות שלו ועקבה רק אחר המשמעות. היא תפסה בידו ולקחה אותו לזירת הוויכוח.

איימי חיכתה שנואר תמצא מישהו שיהיה הצד המכריע בעימות שלהן. היא התעקשה שלא לייחס לעניין חשיבות, כי זו הרי רק מוזיקה וזו רק מסיבה מטופשת, אבל אם הן כבר קיבלו עליהן לעשות משימה, שלפחות יעמדו בה בהצטיינות, כי מצוינות זה השם השני שלה. היא לא יכלה לתת לעצמה לטעות, לא שוב. גם בדבר הקטן ביותר. הכל חייב להיות מושלם, מדרך המחשבה ועד דרך ההליכה. שגיאות לא באות בחשבון.
"הנה!" נואר הציגה בפניה את מי שבחרה לצודד בה. קארל, כמה מפתיע.
"הבאת את החצוי שיכריע בשביל צד אחד?" איימי גיחכה לעצמה ולא יכלה שלא לשכוח את דרכו האופנתית השנויה במחלוקת. שחור ולבן בלבד, זה על זה וזה נגד זה. מזכיר לה את מה שאמה אמרה לה מתישהו, משהו על כך שהעולם הוא לא רק שחור ולבן, ושיש גם אפור באמצע, אפילו אם זה לא נראה ככה. את האמרה הזאת הייתה צריכה לצרוב במוחה.
בכל פעם שהביטה בקארל נזכרה בכך.
"איימי אומרת שהמוזיקה צריכה להיות מהירה וקצבית, "נואר הסבירה לו מבלי להתייחס לדבריה של איימי. "אני חושבת שהיא צריכה להיות רגועה ומהנה." היא הוסיפה בשילוב ידיים.
"אבל אם העינוי הזה אמור לעודד אותי, המוזיקה אמורה להיות… לא מדכאת." איימי העלתה את טענתה.
"אבל הרגעים הכי טובים בנשפים בהם הייתי היו רגעי הסלואו." נואר אמרה.
"אף אחד לא הולך לרקוד צמוד, אולי חוץ משני החברים הדביקים שלך." איימי הוסיפה ופזלה לכיוונם של אנג'י וכריס.
"הרבה דברים מפתיעים קורים בנשפים. תתפלאי." נואר הייתה עקשנית. "ולריקודי סלואו יש קסם משלהם."
"קסם שאני לא אוהבת." איימי העירה.
"עוד סיבה שזה הרבה יותר טוב." היא עקצה אותה, ואיימי כיווצה עיניים בעוינות. נואר מתחילה לפתח אומץ? למה ומאיפה? היא חשבה לעצמה ובראשה המטירה עליה כמות מכובדת של קללות שגרמו לה להתעודד קצת. מי צריך מסיבה מטופשת כשיש את הדמיון?
"יש לי הצעה שתוכל לספק את שתיכן." קארל הניח למתח בניהן להירגע ולקח על עצמו את ניהול השיחה.
"מה?" איימי שאלה בספק.
"תעשו את שניהם." הוא אמר כאילו גילה בפניהן עולם חדש. "איך צורך לריב כשאפשר ליישם את שני הרעיונות."
שתיהן נאנחו ביחד.
"טוב, טכנית, אתה צודק." נואר הסכימה.
"אבל טכנית גם אין מצב שנסכים על זה." איימי הוסיפה, ונואר הנהנה.
"הסכמתן הרגע." הוא גיחך.
"מה?" איימי שאלה. "נו, זה לא נחשב." היא גלגלה עיניים.
"זה מה שאומר מי שלא מוכן להודות." הוא משך את דבריו כרומז להן משהו. "אבל אם אתן רוצות להגיע למצב בו המסיבה הזאת באמת תתקיים… או שכל דבר אחר יצא לפועל… תסמכו עליי."
"בסדר." שתיהן השיבו במוותרות על העניין. נראה שגם איימי וגם נואר מוכנות להסכים עם הרעיון שלו מאשר לשמוע אותו ממשיך להעניק להן סיבות לכך שהוא צודק, וש-טוב, איימי לא הייתה מוכנה להודות על כך בקול, אבל- הוא די צודק.
הוא שלח אליהן חיוך אחד אחרון והצדעת שלום יחידה וחזק למקום בו עמד קודם, לצידם של גראנד ולאקי.

קארל נעצר, ובאמת תהה מתי משהו יקרה ויפריע לתוכנית שלו. הוא הסתובב והופתע ממה שראה. הוא ציפה למשהו אחר, ברור יותר.
עננה ירוקה? זה משהו שעדיין לא יצא לו לראות בארץ הפלאות.
"רבותיי, גבירותיי," המכשפה הירוקה וכתומת השיער יצאה מבעד לערפל וחיוך גאה על פניה. היא בחנה את הסובבים המופתעים לראותה והתענגה על כך. "שמעתי שמישהו מארגן מסיבה?" היא שאלה אותם, ואף אחד לא ענה.
מתוך העננה נוספו להישמע שיעולים חוזרים שהרסו לה את האווירה. היא עיקמה את פרצופה ונאנחה בתסכול. צבע הכיסוי הירוק התפזר באוויר וחשף את שני הנערים הבוגרים, הבחור והבחורה, שכנראה עדיין לא התרגלו לצורת השיגור שלה.
"למה את חייבת- לעשות את זה- כל פעם?" הבחור הבלונדיני-שטני המתולתל בעל האוזניים המחודדות והשדוניות שאל אותה בהתלוננות.
"זה הסימן שלי." המכשפה השיבה לו. "קבל את זה או תעזוב את זה."
"בחירה קשה." הבחורה בעלת התספורת הלבנה הקצרה וכנפי הפיה השחורה העירה בגיחוך קל שהתקשה להחזיק עקב העשן שהמשיך לחנוק אותה.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל כל כך שמחה לראות אתכם, איב!" איימי קראה בחיוך בלתי נשלט. "לא עוד אהבה בשביל כולם." היא נאנחה בהקלה.
קארל הצליל להבין מכך שהיא מכירה אותם, מה שאומר שגם השאר מכירים. הוא תהה לאיזה צד הם שייכים, ואז נזכר בתגובתה של איימי, והשלים את השאר לבד. עוד "נבלים"? למה לא.
"מסיבה?" קול נשי אחר הפתיע אותם בשנית. הוא הגיע מהצד השני.
כולם הסתובבו, וכולם קיבלו לפניהם את אותו חיוך שמח וסקרני. "בבקשה תגידו לי שזה לא כולל תה."
קארל זיהה את הקול, וכך גם את הבחורה לו היה שייך. אולי עכשיו הייתה לבושה בצורה שונה, אדומה יותר, אבל את הפנים היה קשה לשכוח. אותו קול ואותו חיוך גדול וחושף. פעם אחת תפגוש בו, ולא תוכל להוציא אותו מהראש.
"הכובענית." הוא אמר לכיוונו של גראנד, והוא הנהן בהבנה.