מבט של אש וקרח

את שחיפשתי בעיניו של כל אדם
מצאתי רק בך
את שהסנוורים הכו בעייני
שמעתי רק לך
הן התווים והן הלחן
שהתנגנו במילותיך
שבו אותי אליך
ובמבט אחד, מבט של אש קרח
עולמי כבר לעולם אינו כשהיה

הלילות הפכו ארוכים ביום שעזבת,
ארוכים הם עד בלי די
בעודי יושבת משאווה לקול צעדיך מחוץ לדלת
כל שעה הפכה שקטה ומזדחלת
דוחקת הצידה תקווה שעוד נותרה
כמו עומדת וצוחקת,
לוחשת בקולי קולות על בדידותי הנוראה

מחפשת אותך.
מחפשת אותך במיטה, מחפשת אותך בין ידי,
רואה אותך בכל מקום ובכל פינה
אך אתה אינך

וכשם שהלכת, הלכתי גם אני
מחפשת את עצמי בחדרי,
בין חפצי ובראי
אך אין לי זכר

דמותי הפכה מטושטשת
בתוך ים הזיכרונות
זיכרונות ימים בהם ידעתי מי אני
ימים בהם ידעתי מי אתה
ימים בהם היית מסתכל עלי
במבט של אש וקרח
שמוטט אותי מולך

למול אותו ניסיון נואש להאמין ולקוות
אני אוספת מה שנשאר מן השברים
מוחה עוד דמעה סוררת
ומתרוממת לאיטי

עוד יבוא היום בו אנטוש את סף הדלת
וכבר לא אשמע עוד את הרוח לי לוחשת
אך את אותו מבט,
מבט של אש וקרח
אני אצלי תמיד שומרת