איזון: שקר

גופי כואב ואני די בטוחה שאם לא אנוח בקרוב, אני עלולה להתעלף, אך למלאכים שמאמנים אותי לא אכפת, כל מה שמעניין אותם הוא לעמוד בהתחייבויות שלהם למלאך גבריאל.
לפעמים, אני לא יכולה שלא לתהות אם הם בכלל מסוגלים להרגיש משהו, משום שלמרות כל הפעמים בהם חבטתי בהם או דיברתי איתם הם לא הראו סימן אפילו סימן זעיר לכאב או רגש.
"אני צריכה הפסקה." אני אומרת להם, אך הם לא מוכנים להפסיק, הם ממשיכים לשלוח לעברי מכות ומצפים שאמשיך להילחם בהם, אך במקום זאת אני מסתובבת והולכת. באימונים האלו, היה אסור לי להתגונן בדרך שלא כוללת שימוש בכוחות שלי, זאת אומרת שאם לא הצלחתי להתרכז מספיק בשביל לחשוב על תגובה הולמת, הייתי צריכה פשוט להישאר במקום ולקבל את המכות ששלחו לעברי בשתיקה ובלי תגובה.אך אני לא מתכוונת לעשות זאת יותר, הגיע הזמן שהם יבינו שאני לא בנויה כמוהם, שבניגוד אליהם אני אנושית.
אני יודעת שמסוכן להפנות את גבי אליהם, אך אני עושה את זה בכל זאת ולא עובר זמן רב עד שאני מוצאת את עצמי על הרצפה לאחר מכה מכוונת היטב של אחד מהלאכים, נראה שהם לא יפסיקו עד אשר הם יביאו למותי.
אני מנסה לנשום, הנפילא גרמה לי לשחרר אוויר בחדות ונראה כי אני עדיין לא יכולה לנשום כמו שצריך, כל שאני יכולה לעשות הוא לשכב ולבהות בשמים. הם לא היו דומים בכלל לאלו שניתן לראות מכדור הארץ, אין בהם לעולם עננים ונראה כי צבעם בוהק יותר מהרגיל, כאילו במקום זה משהו דורש מהם להיות מושלמים.
ממבט ראשון, המלאכים היו מושלמים. כמו השמיים שלהם. הקהילות שלהם היו מושלמות מבפנים ומבחוץ, אך זה בעיקר בגלל שברגע שמלאך עושה משהו רע, או אפילו רק קצת לא בסדר, מעיפים אותו מפה. למלאכים לא אכפת אם יש סיבה טובה למעשה או נסיבות מקלות, המלאכים ה"פושעים" לא מקבלים אפילו משפט לפני ששולחים אותם אל השדים או אל כדור הארץ. המלאכים שמגיעים אל כדור הארץ אינם הופכים לבני אנוש, הם פשוט צללים, ללא צורה ברורה או כוח, רוב בני האדם קוראים רוחות רפאים.
"אני לא מאמין שהמלאך גבריאל באמת חושב שהיא מסוגלת לעשות את זה." לקח לי רגע להבין מאיפה הקול הגיע אך ברגע שהבנתי שהקול הגיע שחבורת המלאכים בקצה המגרש, פרצתי בצחוק.
הם באמת מאמינים שאני עומדת לעשות כרצונו של גבריאל, הם מאמינים שאני עומדת להרוג את דליילה, וזה מצחיק אותי, בעיקר בגלל שמי היה חושב שמלאכים יכולים להיות מטומטמים מספיק בשביל לא לשים לב שמשתמשים בהם?
הם האמינו שהאימונים האלו הם בשביל לעזור לי לנצח את דליילה כאשר המלחמה תחל, אך האמת היא, שהמלאך גבריאל פשוט רצה שאני אהיה מוכנה למקרה שהיא תנסה לעשות משהו כאשר אני אגיע לרצוח אותה.
לא שאני מתכוונת לעשות את זה. דליילה הייתה המשפחה היחידה שנשארה לי, אפילו כאשר רבנו או חיינו בנפרד, אפילו כאשר חשבנו שלא נראה אחת את השנייה עוד לעולם, תמיד ידענו שנעמוד זו לצד זו בעת הצורך, ולמרות שלא הייתי לצידה של דליילה כבר זמן מה, ידעתי שהפעם אני אעשה הכל בשבילה.