צביטה בלב

אני יודעת שלא היינו ברורים אחד עם השנייה,
אבל כן חשבתי שקיים איזה ניצוץ.
קיוויתי שלמרות היחסים המסובכים כרגע,
בעתיד אני כן אזכה לטעום את שפתייך הוורדרדות.
השלתי את עצמי שכאשר אני חולפת על פנייך אתה מסובב את ראשך ומסתכל עלי הולכת,
כי זה נעשה ללא שליטה כשנמצאים בחברת אדם שאליו נמשכים.
אני יכולה להעיד על עצמי, שכשאתה עובר לידי אני מסתכלת לך על הישבן, תמיד.
יצרתי לעצמי בועה שחייתי בתוכה במשך 4 שנים
שהחיוכים ששלחת לי,
המבטים החודרים,
הפלרטוטים והשיחות עד אמצע הלילה היוו בסיס לקשר לא מוגדר אבל אחד שמתפתח.
רציתי להאמין שהנוכחות של גברים אחרים לידי מפריעה לך,
גם אם אתה לא מראה זאת.
חשבתי
וקיוויתי
ותהיתי
והשלתי
והתאכזבתי.
כי ממש היום,
ראיתי אותך מגיע וציפיתי לשוחח איתך על שלושה נושאים שונים לפחות,
כי כזה אתה, אינטלקטואל, איש שיח, נעים הליכות.
אבל אז פנית אלי,
ושאלת-
"מה המצב יא אחות?"