הסיפור על ספיידי-פרק חמישי

נעמדתי מול דלת חדרו של ג'ק כשאני חושבת מה להגיד. כשהייתי מוכנה פתחתי את הדלת והתחלתי לצעוק "מי אתה חושב שאתה? אתה גורם לכולם לאבד את הזיכרון? כי אני לא חושבת שמישהו יאשר את זה! למה בכלל מחקת לי את הזיכרון?" הייתי ממשיכה עוד אבל זה כל מה שאני חשבתי עליו. ג'ק נראה המום. וגם ג'סיקה שישבה על כיסא. ג'ק פתח את פיו וסגר אותו בחזרה כשראה את התיק שלי על הגב וכנראה הבין שאני ברחתי כי הבעת פניו השתנתה לחלוטין. היא נראתה קודם המומה, עברה למופתעת ולבסוף למלאת רחמים. הוא התחיל לדבר אבל ג'סיקה הסבירה במקומו "זה טקס חניכה. מצילים חצוי ואז גורמים לו לאבד את ההכרה בדרך כלשהי ואז מעוותים לו את הזיכרון האחרון שלו לפני שהוא התוודע לעולם החצויים. אם הוא בן תמותה הוא לא ירגיש שמשהו לא בסדר. אבל אם הוא חצוי, הוא יודע איך לחזור לפה." "וזה אומר שאני חצויה?" שאלתי, "כן" ג'ק ענה "אבל מה שיותר מסקרן זה *איך* הצלחת להיזכר במה שקרה באמת." חשבתי קצת ואמרתי "זה די קשה לשכוח שאתה הורג את המורה הכי שנואה עליך" חייכתי אבל ראיתי את המבטים הרציניים של ג'ק וג'סיקה והבנתי שזה לא מקום לבדיחות אז אמרתי "אמא שלי שפכה עלי כוס של מים קפואים וזה גם החזיר לי את הזיכרון וגם מילא אותי בכוח ולפני שהבנתי מה קורה המים שנשפכו על הרצפה התמזגו ביחד עם מים שיצאו מהברז לצורת כדור. הכנסתי את היד שלי לכדור והוא התמלא בחשמל וזרקתי אותו על אמא שלי. יצאתי משם והגעתי לפה". ג'ק חשב לכמה דקות ואמר "אם המים היו רק נהפכים לכדור הייתי אומר שאת בת פוסידון. אבל החשמל במים… אני צריך לדבר עם האוראקל. אני אסע מחר בבוקר. ג'סיקה, תוכלי להחליף אותי בלימוד קליעה למטרה? אני אשחרר אותך מכל השיעורים האחרים" ג'סיקה נראתה המומה ואמרה "כמובן! אבל אני אקבל על זה משכורת?" ג'ק צחק וענה "איך את עם 20 שקל?"
– "25!"
"בסדר בסדר. הנה קחי" הוא הושיט לה שטר והיא הכניסה אותו לכיס המכנס. "אני עדיין בחדר 137?" שאלתי את ג'ק "כן. אם את צריכה משהו, אל תבקשי ממני" הוא קרץ. אני וג'סיקה יצאנו מהחדר לכיוון אזור החדרים. נהיה קצת מביך אז היא התחילה לדבר "אני באמת מצטערת על כל הקטע עם טקס החניכה. פשוט ג'ק אומר שאת הדרך הכי טובה לגרום לחצויים להוכיח את עצמם. אני לא אוהבת את השיטה הזאת. כשהוא עשה את זה לי לא הצלחתי לישון במשך שבועות כי הרגשתי שמישהו פרץ למקום הפרטי שלי" "וואו. זה באמת קשה…" אמרתי. נעמדנו מול הדלת ו"יש סיכוי שאת תפתחי את הדלת? כי באמת שאני לא רוצה להתחשמל שוב" שאלתי אותה וחייכתי "אין בעיה" היא אמרה ופתחה את הדלת.