לראות פסיכולוג-פרק 2

שון רשם במחברת שלו ללא הרף, הוא אפילו לא הביט בי לשנייה והתחלתי להתעצבן שהוא לא אומר כלום. כיחכחתי בגרוני והוא הרים את מבטו,
"את רוצה לומר לי למה עשית את זה לעצמך?" הוא שאל ברכות והעביר את העיפרון בין אצבעותיו הדקות והארוכות, הוא לא היה נשוי לפי חוסר הטבעת בידו השמאלית, מעניין בן כמה הוא.
"בהתחלה כדי לקבל תשומת לב, עם הזמן זה הפך למשהו שמרגיע." נשענתי אחורנית בכיסא שלי ונתתי לעצמי לשקוע בבד המחוספס של הספה, הוא הניח את העיפרון שלו ורכן קדימה, אצבעותיו שלובות ומרפקיו מונחות על ברכיו. הוא חייך חיוך קטן והביט לתוך עיניי, זזתי באי נוחות והוא העביר את מבטו לשעון הקיר שניצב מאחוריי.
"יש לנו עוד עשרים דקות, אני מעדיף שאת ההסבר המפורט יותר נעשה בפגישה הבאה שלנו. בואי נמשיך לדבר, מה התחביבים שלך?"
אחרי שהוא שאל על ההרגלים היומיומיים שלי ומה אני עושה בזמן הפנוי שלי הוא רשם כמה דברים במחברת וסגר אותה, הוא קם מהספה ואני קמתי אחריו,
"מתי הפגישה הבאה?" שאלתי כשמתחתי את רגליי והתהלכתי לכיוון הדלת.
"אם אין לך בעיה אז שבוע הבא באותו יום ואותה שעה." הוא אמר וניגב את ידיו על מכנסיו למרות שלא נראתה שהייתה סיבה למעשים שלו, הינהנתי את ראשי והוא פתח את הדלת כדי שאוכל לצאת ממנה.
"נתראה שבוע הבא אז." אמרתי בחיוך קל ויצאתי למסדרון שבו אימי חיכתה, חייכתי אליה והיא הלכה לכיווני, כשהגיעה אליי היא הניחה את זרועה סביב הכתפיים שלי ומשכה אותי לצידה.
"אז מה את חושבת?" היא שאלה והתחלנו לצעוד לכיוון המדרגות כדי לצאת מהבניין המפחיד.
"אני אחזור שבוע הבא להמשיך את שיחת ההיכרות ואז נראה." אמרתי הוי הינהנה קלות,
"אני אדאג שאו האוטו שלי או של אבא יהיה פנוי שתוכלי לנסוע לפה לבד." היא אמרה והוציאה את המפתחות שלה כדי לפתוח את המכונית שלה.
כשהגענו הביתה לא חיכיתי לאימי, כל מה שרציתי היה אמבטיה חמה ושינה שהייתה כל כך חסרה לי, הורדתי את הנעליים שלי לפני שפתחתי את הדלת והקשתי את הקוד למנעול של הדלת. כשנכנסתי לבית הפרטי שלנו ראיתי את דויד וכמה מחבריו יושבים על ספות העור הארוכות שבסלון, הוא העיף מבט אליי וחזר להתעסק עם המשחק ששיחק באקס בוקס.
"המורה שלך להיסטוריה התקשר, מחר התבטל לכם התגבור אז את לא צריכה להגיע לבית ספר." הוא אמר והנחתי את הנעליים שלי במדף שלי בארונית הנעליים שעמדה בכניסה, התיישבתי על הכורסא הגדולה שלא הייתה תפוסה ולקחתי קצת צ'יפס מקערה גדולה שישבה על השולחן בסלון, דחפתי את כל מה שלקחתי לפה ולעסתי במהירות.
"קודם כל אם היו מבטלים לי שיעורים הוא היה מודיע בקבוצה בוואטסאפ, דבר שני אימא יודעת שאתה מארח ומביא אלכוהול לקטינים כי היא נכנסת עוד דקה." אמרתי וקמתי כדי לעלות לקומה השנייה. רציתי לצחוק בקול רם כששמעתי את חבריו של דויד מתחילים להסתיר את בקבוקי הבירה והוודקה שהיו פתוחים בכל פינה בסלון, הבטתי בשעון הקיר שהיה דבוק לקיר ממש לפני המדרגות.
"שבע ועשרה, אני יכולה להספיק להגניב אימון קטן בסטודיו." אמרתי לעצמי בשקט ורצתי במעלה המדרגות לחדר שלי, הרצפה המחוממת בחדר שלי הייתה הבקשה היותר טובה שלי, החדר היה עטוף בחמימות קלה וריח של פירות הדר ובעיקר תפוזים. פשטתי מעליי את החולצה והג'ינס והלכתי לארון כדי להחליף לבגדים שנוחים לריקוד, אספתי את השיער שלי לקוקו הדוק בקודקוד ראשי , הכנתי לעצמי תיק קטן שבתוכו הנחתי מגבת קטנה ובגדים להחלפה. לקחתי סוודר גדול ורופף ולבשתי אותו מעל לבגדים הצמודים של האימון, תמיד אהבתי בגדים שגדולים מעליי, זה היה הסטייל שלי- אחד מרבים לפחות.
"לאן את הולכת?" שאלה כל כך טיפשית, לאמא שלי אף פעם לא באמת אכפת לאן אני הולכת, כל עוד הרכב שלה חוזר בחתיכה אחת באיזו שעה של היום היא לא צריכה לדאוג לי.
"לסטודיו, אחרי זה אולי לגילעד. אני אסמס לך." אמרתי ולקחתי את המפתחות של הרכב לפני שנכנסתי לנעליי הריקוד שלי ויצאתי מהבית. התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע לכיוון הסטודיו, זאת נסיעה של עשר דקות אם אין הרבה תנועה ובשעות כאלה יש בקושי מכוניות באזור. חיברתי את הטלפון שלי ולערכת הקולית של האוטו וחייגתי להדר, החברה הכי קרובה אליי, לא הייתי קוראת לה החברה הכי טובה שלי יש לי חבר הכי טוב וכרגע הוא מטייל לו בחו"ל עם המשפחה שלו. אחרי שלושה צלצולים היא ענתה,
"מה קורה רותם? חשבתי שהיום את עסוקה בערב." היא נשמעה כאילו היא סיימה ריצת אלפיים ברגע זה, גילגלתי את עיניי ונעצרתי בצומת כי הרמזור נהפך לאדום.
"סיימתי מוקדם, אני הולכת לסטודיו. את יודעת אם הוא פנוי היום שאני לא אבזבז את הזמן שלי סתם ואלך ישר לגילעד." שמעתי קולות בצד השני של השיחה אבל הם היו עמומים ולא מובנים, "בבקשה תגידי לי שזה אח שלך ולא מישהו." התחננתי והיא ציקצקה בלשונה.
"זה אח שלי, הוא רוצה לדעת מה קורה עם דויד." נאנחתי ולחצתי על דוושת הגז כשהרמזור החליף את הצבע שלו.
"כרגע דויד בבית משחק באקס בוקס עם החברים המזוייפים שלו, שאח שלך ירד לי מהווריד כבר." אמרתי ושתינו צחקנו לכמה שניות.
"לפי מה שאני יודעת לא אמור להיות מישהו בסטודיו אז תהני." הדר אמרה וניתקה את השיחה, פניתי עם הרכב לתוך החניה של הסטודיו וחניתי אותו הכי קרוב לכניסה שיכולתי. יצאתי עם כל הדברים ונעלתי את האוטו מאחוריי, נכנסתי לבניין ועליתי במעלית לקומת הסטודיו, היו כמה חדרי סטודיו אבל האהוב עליי היה האחד שנמצא בקצה, מערכת הרמקולים הייתה מעולה והמראה תמיד הייתה הכי נקייה. יכולתי לשמוע מוזיקה שלא הכרתי וכשהתקרבתי לסטודיו הבנתי שהוא מהחדר האהוב עליי, קימטתי את אפי ופתחתי את דלת הזכוכית, המוזיקה התחזקה והבנתי שהיא בשפה זרה לחלוטין, לא אנגלית או ספרדית או אפילו צרפתית. הדמות היחידה שראיתי הייתה קרובה למראה בזמן שהיא רקדה לצלילים של השיר באופן כמעט מושלם, לא יכולתי לזהות עם מדובר בגבר או אישה, כשהגיע הדרופ בשיר היא הורידה את הקפוצ'ון שלבשה ויכולתי לראות בבירור שהיא נערה בערך בגיל שלי, השיער שלה היה חתוך כמו של בנים, הפוני שלה שהיה ספוג זיעה נדבק לפניה החיוורות בזמן שהיא רקדה בכל העוצמה שלה. היא הייתה לבושה בבגדים שנראו לא הכי נוחים לריקוד אבל לא נראה שזה הפריע לה, היא קפצה ורקדה כאילו שום דבר לא הכביד עלייה. נשענתי על מסגרת הדלת והבטתי בה עד שהשיר נגמר, היא התנשפה לכמה שניות ויישרה את עצמה, היא לקחה כמה צעדים אחורה ושיר אחר עם טמפו אחר התחיל, היא הוציאה את הלשון שלה וליקקה את שפתיה. כשהשיר התחיל היא התחילה לרקוד מחדש, שוב שפה לא מוכרת, אבל שוב זה לא הפריע לה והיא רקדה ללא שום הפרעה. יכולתי לשמוע בשיר כמה מילים באנגלית אבל לא יותר מזה, נכנסתי לתוך החדר וטרקתי את הדלת מאחוריי, היא קפצה טיפה ורצה לכבות את המוזיקה.
"סליחה, לא ידעתי שיש פה עוד אנשים. אני אנמיך את המוזיקה." היא אמרה בחוסר נשימה, הקול שלה נשמע צרוד והיא התנשפה רבות בגלל שיצאה מהקצב שלה. הבטתי ובחנתי אותה, היא נמוכה יחסית, ממוצעת במקסימום, שיער חום אדמדם קצר וסטייל שעוד לא יצא לי לראות-ג'ינס קרוע ונעלי קונברס גבוהות, חולצת פלנל מכופתרת שקשורה מסביב לאגן הדק שלה וז'קט דק שנצמד לכתפיה ויושב ברפיפות על כל שאר גופה.
"אין לי בעיה עם הקול, פשוט בדרך כלל אין פה אף אחד ואני יכולה להתאמן בשקט…" אמרתי והתקדמתי אלייה, היא חייכה אליי וסירקה את הפוני שלה לאחור עם ידה, אחר כך השתמשה בשרוול הז'קט שלה כדי לספוג את הזיעה על המצח שלה. "אני רותם דרך אגב." אמרתי והושטתי לה את ידי, היא הניחה את ידה על מותנה ונשפה אוייר רב מפיה.
"אני מזיעה כולי, לא כדאי. נועה." היא אמרה והורידה את הז'קט מעלייה, מתחת היא לבשה גופיה צמודה והדגישה את הקימורים השופעים שלה, כל כך הרבה ביטחון מול מישהו זר. "אם לא אכפת לך אני צריכה להתאמן, יש לי מופע חשוב ואני פה להשלים ולשפר חומר שלמדתי לבד." היא אמרה והפעילה מחדש את השיר, איגרפתי את ידיי ויצאתי מהחדר. יכולתי לשמוע את השירים שהיא שמה, היא לא הנמיכה את הווליום אפילו טיפה, יכולתי לשמוע את רקיעות הרגליים שלה ברצפת העץ של החדר מהדהדות בכל הסטודיו.
הלכתי לחדר אחר והתאמנתי עד שכאבו לי הרגליים, הוצאתי את הפלאפון שלי וסימסתי לגילעד שאני אשאר אצלו היום. לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהסטודיו, נועה עדיין השמיעה את אותם שני שירים בזה אחר זה בווליום מטורף גם אחרי שסיימתי את האימון ויצאתי.
"אני רוצה לרצוח אותה!!!!!" צעקתי אחרי שנכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון הבית של גילעד.