חדר 215- פרק 1

"נו, אתה מגיע?" היילי צעקה דרך הטלפון, דוחקת את אחת האצבעות שלה לתוך האוזן כדי למנוע מהרעש החזק שהיה באולם להפריעה לה לשמוע את תשובתו.
"אמרתי שאני עוד כמה דקות מגיע. אם תמשיכי להתקשר אני לא אגיע יותר מהר" הוא אמר בקול טיפה עצבני, והסתכל על שעון המחוגים לפני שהגביר את מהירות רכבו.
"הוא אמר לך להיות כאן בשבע, כמה קשה זה כבר יכול להיות?"
"היילי, תפסיקי לשגע אותי! אני בנהיגה ואני מגיע, שנה טובה ולהתראות." הוא אמר ופנה כדי להיכנס לישוב, צוחק קצת על הדרך שבה סיים את השיחה איתה.

"היילי!" הוא הרים את ידו כדי לנופף לה, עושה את דרכו בין האנשים ולבסוף מגיע עד אליה, מרים את התיק השחור והקטן שהיה על הכיסא ששמרה לו.
"איחרתי?" הוא חייך והתיישב לידה, מכניס את המפתחות הרכב היקר לכיס מכנסי הבד שלו.
היא הנידה בראשה לשלילה ושילבה את ידיה. "איפה סאמר?" שאלה.
"בבית, יש לה מבחן גדול מחר באחד הקורסים שלה או משהו.."
"לא התעניינת?"
"ואיתכם? מה עם איידן? לא התראנו כבר המון זמן"
"מעניין למה.. היית חייב לפוצץ את הארוחה.." היילי גיחכה
"הוא זילזל בי ובחברה שלי, איך הייתי צריך להגיב??"
"בשביל הארלי, מתיו, בשביל הארלי. תהיה קצת יותר נחמד" היילי אמרה בחיוך, והביטה בו צוחק.
"תודה שבאת.. זה היה מאוד חשוב לו.." היילי לחשה באוזנו בזמן שהאורות הומהמו, ומוזיקת הרקע החלה להתנגן באולם המופעים.
"בשביל הארלי" הוא קרץ בחיוך והכין את ידו למפגש האגרופים המפורסם של שניהם.
"זה לא מובן מאליו לנסוע במשך שלוש שעות רק כדי לראות את טקס הסיום הזה. הארלי מאוד שמח שאמרת לו שאתה בא. אז תודה." היא חייכה אליו ולבסוף יישרה מבט אחד עם הבמה.

"היי! אלוף!!" מאטי קרא, צועק לעברו של הארלי שכרגע ירד מהבמה, מחפש בעיניו אחר דמויות מוכרות.
הוא חייך את החיוך המתוק והקטן שלו, ורץ אל עבר מאטי, שהרים אותו בקלות עם ידיו החזקות והניף אותו לאוויר.
"זו הייתה ההופעה הכי טובה שהייתי בה בחיים! עשית מאוד יפה עם הידים בשיר על צבעי הקשת" מאטי חייך אליו ונשק על ראשו הקטן, שהואר בשמחה.
"הארלי!!" היילי הגיעה אחריו שולחת את ידיה לעברו, והוא קיפץ בין ידיו של אביו לידיו של אימו. ולרגע אחד, הם היו נראים המשפחה הכי מתוקה שיכלה להיות.