האם זה פשוט להיות הר?

בזמן שטיילתי בטראסות האורז בוייטנאם, שאל אותי אחד ההרים האם זה פשוט להיות בן אדם. מבלי לענות, שאלתי בחזרה האם זה קל להיות הר.
"כן," ענה ההר, "השמש מגיעה כשקר והולכת כשחם. הגשם בא כשיבש והולך כשרטוב."
נעמדתי במקומי, שותק.
"אני תמיד יודע מה צפוי לבוא, לכן אף פעם איני מתאכזב." הוסיף.
"אתה מתנשא כאן לגובה כבר אלפי שנים, לא נמאס לך מאותו המקום?" שאלתי.
הפעם היה זה תורו להתעלם משאלתי, והשיב לי בשאלה – "אז, האם זה פשוט להיות בן אדם?"
"בכל יום מצפים לי דברים חדשים, ככה תמיד יש למה לצפות. אפשר לומר שזה פשוט להיות בן אדם." עניתי. "אפילו טוב להיות בן אדם." הוספתי בכדי למלא את החלל שהותירה שתיקתו של ההר.
"טוב להיות הר!" התגונן בחזרה.
המשכתי בדרכי, מהורהר; אראה עוד הרים רבים בדרך, ואילו ההר יראה בני אדם רבים ממקומו.
כאשר כמעט וחלפתי על פני ההר נשבה הרוח בחוזקה ואמרה את ששנינו חשבנו – שהאדם מייחל למעט מיציבותו של ההר, ואילו זה מייחל למעט מההפתעות המזדמנות לבני האדם. לא פשוט.