גיבור

הלילה ירד על מחנה האוהלים.
תחת שמיכותיהם התכרבלו החיילים.
כשגנרל חורף נותן את אותותיו,
מי יתקוף את רוסיה – עכשיו?

המצביא האמיץ הוא נפוליאון,
שמוביל את גיָסותיו בביטחון.
צועד צבאו כבר למעלה משבוע,
ומתקדם אל עבר עתיד לא ידוע.

במיטתו התגלגל, להירדם לא הצליח,
מרוב מחשבות על פיו הצחיח.
עוקב המים בצד השני של המחנה,
ובחוץ שּׂורר קור רוסי מענה.

"מפונק!" על עצמו נפוליאון כעס,
קור לא יכריע גיבור שכמותי, מיוחס.
את השמיכה מגופו כמעט השיל,
כשמוחו הגה רעיון מבהיל.

"מה יאמרו על נפוליאון?
שאותו הכריע צימאון?
אשאר בכל זאת מתחת לשמיכה,
בכדי למנוע מעצמי מבוכה.

אך אם מנגד, מן השמיכה לא אצא…"
מכך עדיין לא היה מרוצה.
הרי הוכחה היא לנצחון הקור
על נפוליאון המצביא הגיבור.

לצאת החוצה מוכרח הוא, ויהי מה,
רגע, האם דיבר מגרונו הצמא?
טיעון שני, שלישי, ושוב טיעון ראשון…
ובינתיים – פשוט לא הצליח לישון.

"יש לי פתרון", קרא בשמחה,
והסיר מעליו את השמיכה.
לבש מעילו, את מגפיו נעל,
ובדרכו אל העוקב ליבו צהל.

הגיע נפוליאון אל העוקב,
נגע בברז… והסתובב.
שוב צעד חזרה אל אֹהַלו,
חלץ מגפיו ופשט מעילו.

מרוצה היה ממעשיו,
"מי ניצח את מי עכשיו?"
לאחר שהוסרה מלבו המועקה,
שקע נפוליאון אל שינה מתוקה.