sapir13
"זה קשה, כי פתאום את לא יודעת איך להתנהג לצידו, מה לומר, מה לא לומר; האם מותר לצחוק או לשמח, לנחם, להביע שוב השתתפות בצער... זה קשה כי את מעריכה את הבנאדם ואת מעשיו, ולחשוב שפתאום סבל כזה הגיע לו... ולמרות שהוא מבוגר את יודעת שגם הוא אנושי, כך שגם הוא בוכה; וזהו בכי קורע לב, כזה שאת לא יכולה להישאר עם עין יבשה כשאת שומעת אותו, כי למרות שאת בוכה בגלל השוק והכאב שצובט אותך, הוא בוכה מעומק הלב על הילד הקטן שאבד לו, חלק ממנו. ובחלוף הזמן, כשהכל נראה כאילו הוא חזר לעצמו, את הרגשת עמוק בפנים שזה לא כך, שהוא עדיין שוכב ער בלילות, מנופץ לרסיסים..."

הכאב

sapir13 12/01/2016 566 צפיות אין תגובות
"זה קשה, כי פתאום את לא יודעת איך להתנהג לצידו, מה לומר, מה לא לומר; האם מותר לצחוק או לשמח, לנחם, להביע שוב השתתפות בצער... זה קשה כי את מעריכה את הבנאדם ואת מעשיו, ולחשוב שפתאום סבל כזה הגיע לו... ולמרות שהוא מבוגר את יודעת שגם הוא אנושי, כך שגם הוא בוכה; וזהו בכי קורע לב, כזה שאת לא יכולה להישאר עם עין יבשה כשאת שומעת אותו, כי למרות שאת בוכה בגלל השוק והכאב שצובט אותך, הוא בוכה מעומק הלב על הילד הקטן שאבד לו, חלק ממנו. ובחלוף הזמן, כשהכל נראה כאילו הוא חזר לעצמו, את הרגשת עמוק בפנים שזה לא כך, שהוא עדיין שוכב ער בלילות, מנופץ לרסיסים..."

עברה שנה, הם אמרו,
ושוב יש מתיחות באוויר,
וזו מתיחות מוכרת,
אך כזו שאף אחד לא רוצה להזכיר.
כשאני עוצמת את עיניי,
פניו מופיעות,
וזה כואב,
כי פתאום כל התחושות חוזרות.
האמת העצובה והקשה מכה בי,
זו שאני לא רוצה להיזכר בה.
פתאום זה לעכל הכל מהתחלה,
ואני אפילו לא קרובה כדי להבין את הצער שלו במלואו,
את הזעקה העמומה שבוקעת עמוק מליבו,
מתוך נשמתו הטהורה,
הרי אני לא איבדתי ילד,
אני לא מכירה את זהו הכאב.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך