הכאב
עברה שנה, הם אמרו,
ושוב יש מתיחות באוויר,
וזו מתיחות מוכרת,
אך כזו שאף אחד לא רוצה להזכיר.
כשאני עוצמת את עיניי,
פניו מופיעות,
וזה כואב,
כי פתאום כל התחושות חוזרות.
האמת העצובה והקשה מכה בי,
זו שאני לא רוצה להיזכר בה.
פתאום זה לעכל הכל מהתחלה,
ואני אפילו לא קרובה כדי להבין את הצער שלו במלואו,
את הזעקה העמומה שבוקעת עמוק מליבו,
מתוך נשמתו הטהורה,
הרי אני לא איבדתי ילד,
אני לא מכירה את זהו הכאב.
תגובות (0)