אוקליה ~ חלק ~ 2

מי שחיבק אותי היא עדן.
היא הרפתה את חיבוקה ופנתה אליי.
היא חייכה מאוזן לאוזן.

++++עדן- אחת מהחברות הכי טובות שלי. היא יפה מאוד והיא מודעת לזה.
יתרון: כיף להשתגע איתה. חסרון: יש לה תפיסה לא כזאת מהירה.אז ככה ששיחה זורמת, המקום זה לא אצלה.++++

"מה את עושה היום אחר- הצהריים?!" היא שאלה אותי בחיוכה כשאנחנו הולכות לתוך הבניין משאבים שלנו-היום יש לנו טקס… זוכרים?
"מתאבדת, למה?" שאלתי בציוניות.
"מה!? למה את מתאבדת?! תשמעי! זה לא שווה את זה! חוץ מזה.. איך אני יוכל לקחת אותך איתי לבאולינג מחר?!" היא עצרה אותי ונענעה אותי מהכתפיים.
"הייתי צינית!" צעקתי עלייה.
היא הפסיקה בהדרגה את הנדנודים.
"מה?" שאלה.
"הייתי צינית." חזרתי על עצמי כשהמשכתי ללכת לאולם.
"לא הבנתי…" היא אמרה לי כשהתהלכה לצדי.
"לא משנה…" נאנחתי וויתרתי.
"טוב, אני הולכת לקרוא לרֵוִי, את יכולה לשמור לי מקום לידך?" שאלה אותי כשפנתה ללכת לבניין הכיתות.
הנהנתי והמשכתי בדרכי לאולם.
ואז כשהגעתי לכניסה לאולם ראיתי את אנה עומדת שם- מחכה שכל הבנות שעמדו בכניסה יתנו לה לעבור.

++++אנה- החברה השנייה הכי טובה שלי. היא ציירת מדהימה ואתלטית בטרוף.
יתרון: היא יודעת להקשיב וממנה למדתי להיות צינית לחיים. אפשר להגיד שהיא המציאה ססמה חדשה לחיים… משהו כמו ' תהיה ציני לחיים והם יחייכו כדי שתעזוב אותם…'
חסרון: היא אוהבת להתווכח.. כמעט על הכל.++++

"היי, אנה.." אמרתי לה ביובש כשנעמדתי לידה.
"גם אותך עדן שיגעה לגבי הבאולינג?" שאלה אותי ביובש גדול אף יותר.
"כן." נאנחתי.
"צריך לשכור לה מורה לטאקט ומורה להבנה כללית…" היא אמרה לי כשהתקדמנו לתוך האולם עצמו אחרי שכל הבנות נדחפו פנימה.
"למה לא לשכור לה את ג. יפית ולגמור עם זה?" שאלתי אותה כשהתיישבתי לידה.
התיישבנו בכיסאות הכי רחוקים מהבמה המוזרה שעצבו.
היא העלתה חיוך קטן והתבוננה במנהלת שלנו מנסה להפעיל את הרמקול.
נשמע כחכוח מגרונה של המנהלת שלנו.
"בוקר טוב תלמידים, האחרונים להזדרז ולשבת!" היא אמרה כשהתבוננה באחרוני הילדים עושים את דרכם לכיסאות מפלסטיק הנמצאים בקדמת האולם.

++++המנהלת- היא חרא של מנהלת, לא יודעת, לא התחברתי אליה..
יתרון: היא דבוקה רק לבנות מסוימות. חסרון: האמת שיש 2… הראשון: שיכול להיות שאני אחת מהבנות המסוימות האלא… השני: כשהיא אומרת ' צריך לדעת על מה יושבים הדברים ' היא אומרת את זה כפשוטו כמשמעו…++++

"אז אנחנו היום התכנסנו לטקס…" התחילה המנהלת בדיוק כשהפנתי את מבטי לאנה.
"באוזניות שלי או בשלך?" שאלה כשהוציאה את הMP5 שלה.
"אין לי אוזניות…" אמרתי לה כשהכנסתי אוזניה אחת לאוזן שלי.
התחילה המנגינה של שיר היפ- הופ.
הבטתי במנהלת מדברת ודמיינתי אותה רוקדת ברייקדאנס מול כל הבי"ס.
אפשר להגיד שהתחיל לי פרץ צחוק מטורף או שאפשר להגיד שפשוט יצאתי מדעתי.
אחרי הטקס שנמשך 4 שעות שלמות, יצאנו אני ואנה לכיוון הקפטריה.
התיישבנו באחד השולחנות ואכלנו לשבע.
אנה סיפרה לי איך החתולה השמנה שלה שברה את החלון של המרפסת בגלל שראתה עליו זבוב והיא קפצה עליו.
ואני הרהרתי האם לחלונות יש רגשות.
ואם יש להם, איזה מסכן אותו חלון!
2 טונות בגודל של חתולה עפים עליו במהירות של 200 קמ"ש זאת בהחלט טראומה לכל החיים.
צחקנו, נהנינו ולפתע נשמע קול מוכר מאחוריי.
"היי איימי! אפשר לשבת?" שאל יון(לא כמו הארץ… יוון אלא כמו השם- יון.)

++++יון- הילד הכי חתיך בעולם הזה! הוא גבוהה ושזוף עם שיער חום ועיניים זהובות.
יתרון: הוא נחמד ומתחשב ועוזר לי בש"ב וגם השחקן שחמט הכי טוב בכל העיר.
חסרון: אני מאוהבת בו והוא לא שם עליי.++++

"ברור! בדיוק דיברנו עלייך!" התערבה עדן שהתיישבה לידי.
"מה פתאום, לא היית פה עד לפני שנייה…" אמרתי לה ביובש.
"אה, באמת? דברים טובים, אני מקווה…" הוא חייך את החיוך המושלם שלו.
צחקנו צחוק מאולץ והפנתי את מבטי הרושף מכעס לעדן.
היא חייכה ושלחה לי מבט שאמור להביע :' מה את רוצה? '
"טוב, אני חושב שאני ילך לשבת עם הבנים שם…" אמר יון וקם משם.
"ח.ע.ש.א.א.ל. א.י.א.ל!!!" צעקתי עלייה.
"מה?" שאלה אותי בחוסר הבנה.
"זה אומר: חכי עד שאני אתפוס אותך לבד, אני יקרע אותך לגזרים!!!" אמרה אנה ולגמה מהפחית בטעם תות בננה שלה.
"את חייבת לשבור את הקרח מולו! את רוצה להיות חברה שלו או לא?!" היא צעקה עליי.
"ברור שאני רוצה! אבל מה זה קשור?!" צעקתי חזרה.
"אני לא מאמינה שאת צועקת עליי! אני מארגנת לך את ההזדמנות ההיא בבאולינג והכל ואת ככה מתגמלת לי!? סבבה, איימי… פשוט סבבה!" צעקה עליי ושילבה ידיים בכעס.
"את מה עשית…?!" שאלתי אותה כשאני מרגישה שאני נדלקת באש.
לפתע היא קפצה ממקומה וסתמה את פיה עם ידה.
"אופס…" היא שחררה.
"אל תגידי לי אופס! ידעתי שיש משהו מסריח בכל הקטע של הבאולינג הזה!" המשכתי בטיעוניי נגדה.
יכולתי להישבע שראיתי את אנה מהפרופיל מרימה שלט עד למעל הראש שלי שרשום עליו 1 ועוד שלט למעל הראש של עדן שרשום שם 0.
"מה מסריח בחברה שמנסה לעזור לחברה אחרת!?" צעקה עליי חזרה.
אנה החליפה את המספר של עדן ב-2.
"אנה מה את עושה?" שאלנו אני ועדן בו זמנית.
"משעמם לי.." אמרה לנו וקמה משם.
נאנחנו וקמנו איתה.
* * * * * * * * * * * * * * *
"הכל בסדר?" שאלתי את עוז כשהוא נעמד מולי לבוש יותר מדי טוב.
הוא לבש מכנסיים של שבת ואת הג'קט של אחי הגדול ששימש לו כשמלה מאשר לג'קט.
"כן, למה את שואלת?" הוא שאל כשסגר את הרוכסן שלו.
"למה אני שואלת.. טוב, ראית איך אתה נראה?" שאלתי אותו.
הוא החל להסמיק ואני לאט לאט הבנתי למה הוא התארגן.
"אל תגיד לי ש…" התחלתי קצת בפחד.
הוא רק הפנה את מבטו והסמיק בכל פניו.
"אתה פוגש את בוני!?" שאלתי אותו בחיוך.

++++בוני- הילדה שאחי מאוהב בה.
היא שובבה והיא רק נראית תמימה אבל שהחיוך לא יעבוד עליכם, היא תחמנית בטרוף.
יתרון: היא מותק של ילדה. חסרון: עד שיש לך משהו שהיא רוצה.++++

הוא לא ענה לי.
"נו?" דחקתי בו כשתפסתי את ראשו והפנתי אותו אליי.
"אני לא יודע על מה את מדברת…" הוא אמר בנימה הכי רצינית שהייתה לו.
"בטח שאתה לא יודע…" אמרתי בציניות.
"אני מעדיף לשמור על זכות השתיקה…" הוא המשיך בדבריו.
"ואני מעדיפה שלא יעצרו אותנו בעוון פשע נגד האופנה, אז בוא נמצא לך משהו נורמלי ללבוש!" משכתי אותו לחדר שלו והושבתי אותו על המיטה שלו כשהתאומים מביטים בנו מהמיטות שלהם.-הם ישנים במיטת קומותים מול המיטת יחיד של עוז.
"מה רע בבגדים שלי?" שאל אותי כשקם לרגע מהמיטה.
"אם אתה מתכוון לבוא אליה עם שמלה, אין שום בעיה בבגדים שלך.." אמרתי לו כשאני ממשיכה לחפור אצלו בארון למצוא לו משהו נורמלי.
הייתי צריכה עזרה דחוף…
"גילי!!!" צעקתי.
לאחר כמה שניות גילי התייצבה שם.
"מה המקרה?" היא שאלה ברצינות כשפנתה אל הארון.
פינתי לה את הדרך.-היא התנהגה כאילו היא עכשיו הולכת לנתח מישהו שהגיע מטיפול נמרץ.
"פגישה." עניתי לה ברצינות.
"פגישה?" שאל בפליאה עוז.
"פגישה?" שאלה כשחפרה גם היא קצת בארון.
"פגישה?" התערב יותם.-אחד מהתאומים להזכירכם.
"פגישה!" צעק טומי.-אחד מהתאומים להזכירכם.
"פגישה." סיכמתי.
"לא פגישה!" התערב עוז.
"צודק." אמרתי לו ובכך זכיתי למבט השואל של אחותי.
"דייט." הצעתי.
"דייט?" שאל בפליאה עוז.
"דייט?" שאלה כשחפרה עוד פעם בארון.
"דייט?"שאל בנימה נגעלת, יותם.
"דייט…" אמר כאילו זאת מילה פילוסופית, טומי.
"לא עברנו על זה כבר?" זרקתי לאוויר.
עוז וגילי משכו בכתפיים.
"הנה." גילי הגישה לי את הבגדים המתאימים.
"אוקיי תלבש." זרקתי על עוז את הבגד והסתובבתי כדי שהוא יוכל להתלבש.
גילי עשתה את דרכה החוצה.
הוא לבש את הבגדים והוא אמר לי להסתובב אליו.
"אני לא בטוח…" אמר לי כשניסה לסגור את הכפתור האחרון של החולצה שלו.
זאת הייתה חולצה לבנה מכופתרת וג'ינס כהה כזה.
"אתה… כזה… חמוד!!!" צעקתי וקפצתי עליו בחיבוקים.
"תפסיקי!" הוא ניסה לדחוף אותי ממנו.
פרעתי לו את השער במקצת ופניתי לצאת.
רק שאיתן עמד בפתח.
"מפלצת, אני בא איתכם." הוא הודיע לי.
"למה נראה לך?!" שאלתי אותו.
"כי בא לי!" הוא ענה ופנה לחדר שלו.
תוך 20 דקות כבר היינו באוטובוס בדרך לירושלים.
כמובן שאח שלי התחיל עם 8 בנות באוטובוס אבל באיזה שהיא נקודה פשוט עשיתי את עצמי כאילו אני לא מכירה אותו בכלל, והוא נתפס כפדופיל שמציק לקטינות.
והשמיים התחילו לתפוס גוון ורדרד גובל באדום.
ירדנו בתחנה של הבית הישן שלנו והתחלנו ללכת לגינה.
"אולי כדאי שנחזור?" אמר עוז בחשש תוך כדי שהוא משחק באצבעות שלו.
"too late…" אמרתי לו כשאני נעצרתי בכניסה לגינה.
הייתה בה נדנדה אחת ומגלשה אחת אבל זאת הייתה הגינה הכי כיפית שיש.
אני זוכרת איך אני וגילי וגם איתן לפעמים היינו מדמיינים שאנחנו בממלכה כל שהיא ואנחנו הולכים להציל את הנסיכה (שלרוב הייתה גילי…)
"בוני לא הגיעה.. בואו נלך" עוז פנה ללכת אבל תפסתי בחולצתו.
"היא תגיע.." הייתי בטוחה בזה.
אילו רק ידעתי שהיא לא תבוא לבד…
היא כן הגיעה, אחרי 5 דקות היא הגיעה.. אבל לא לבדה.
היא באה עם אחיה הגדול.
ולמעשה, כן הכרתי את אחיה הגדול.
כי אחיה הגדול הוא… הוא יון!

ההמשך יבוא…