"כן המפקד." פרק 24: " 2 קולות גבריים"

אני מביטה בגבר מולי וממצמצת בעיני בשוק.
המון דברים קרו לי בחיים, אבל אף אחד לא בא אלי ביום בהיר ושילם לי על שמלה 500 דולר.
"לא אדוני." אני אומרת בעדינות בחיוך ומחכת בגרוני, לוקחת את השקית שלי בעדינות מימנו בשביל להחזיר אותה והוא מביט בעיני.
"זה 500 דולר." אני אומרת בחיוך קל אליו, מצליחה לשחק את המשחק שלי ושולטת בפרפרים שמשתוללים בבטן שלי ברגעים אלו.
"את יפיפייה.." הוא אומר בכיווץ גבות, בוחן את פני ואני נעשת אדומה עוד יותר ויוצא לי צחקוק.
"תודה." אני מביטה למטה ומתלבש על פני חיוך מתבייש, שונאת את עצמי ככה, כלכך אישה.
הוא מסתכל עלי לעוד כמה רגעים ומוציא מהר ברשלנות כרטיס ביקור ועט מהכיס של מכנסי החליפה שלו,
כותב כמה מילים ומושיט לי בחיוך רחב.
הוא מכווץ את עיניו וממשיך לבחון אותי לשניות אחדות בחיוך, "את לא תצטערי." הוא מחייך אלי, לא מזיז את מבטו מימני, אני מטה את ראשי אל הצד הצדדי של הכרטיס ביקור ורואה רחוב.
"אני.." אני מנסה להשכיל וטניה קוטעת אותי.
"היא תבוא, עלי." היא אומרת בבירור ונותנת לי מכה בכתף, אני צוחקת ממבוכה ומסתכלת בעיניו.
חיוך מתפרס על פניו והוא מהנהן אל טניה ומסתכל עלי שוב, כאילו אני הבחורה הכי יפה שראה מאודיו, בהערצה כזאת.
"נתראה בערב." אני אומרת בטון ברור עם ביטחון, הוא מחייך חיוך קטן וצדדי, מסתובב ויוצא מהחנות.

אני מביטה בעצמי במראה בחיוך ומהנהנת.
"את נראת כלכך טוב.." טניה מסתכלת עלי מהצד, עוד עם הבגדים של הצהריים מהחנות, בוחנת את כולי.
אני עם חצאית שחורה מיני שמחמיאה לרגליים שלי עם העקב האפור שמותאם בצורה מושלמת לסוודר הארוך והגדול שנראה עלי רחב בצורה יפה.
טניה עשתה לי צמה ארוכה בגבי שמגיעה לי הגב התחתון ונראה מסורבל בצורה פשוטה ויפה.
השפתיים שלי צבועות בשפתון בצבע גוף מאט והעיניים שלי מובלטות עם צלליות מעושנות בצבעים נועזים שגורמות לעייני להראות יפות ממה שהן עם המסקרה הטובה של טניה.
אני מסתכלת על המראה לעוד כמה שניות ומסתובבת לטניה, מתיישבת לצידה ומסתכלת על רגלי, חיוך קטן עולה על שפתי ואני מרגישה את בטני רוקדת אך ליבי מתעקש להשאיר אותי אדישה וכאובה.
טניה מסתכלת בעיני ומחייכת אלי חיוך עדין ויפה, היא מזכירה את אלה כלכך.
(חברה של יסמין מהצבא)
"את חייבת לשחרר ג'סמין." היא מניחה יד על הברך החשופה שלי.
"אני באמת מתרגשת טניה." אני מרימה את מבטי אליה והיא מבחינה בחיוך שלי
"אבל חלק בי כל הזמן מזכיר לי שנטשתי את האנשים שלי." אני אומרת בלחש.
מבטה כועס והיא מכווצת את גבותייה, "אישה!" היא אומרת בהומור וגורמת לי לצחוק.
"את עשית את הטוב בשבילך." היא מצהירה.
"את לא יכולת להיות עם המפקד שלך אהובתי.." היא אומרת בלחש.
היא נשארת בשקט לכמה שניות ומסתכלת בעיני , "היו מגלים את זה והוא היה נכנס לכלא, והחיים של כולם היו נהרסים." היא מצהירה ואני מהנהנת בראשי, בטבעיות.
"את חייבת להבין שאת עשית את הבחירה הנכונה. בשבילך ובשביל גו'נתן." היא אומרת עם החיוך האופטימי שלה ואני מביטה בחברתי הטובה,
שכל פעם מצליחה אותי מחדש.
"זה הזמן שלי." אני אומרת וטניה מהנהנת אלי.
"לעבור הלאה." היא אומרת ברכות ואני מהנהנת אליה.
אני מרגישה את גופי משתחרר וליבי גם כן הוא,
זמנית.

אנדרו עוצר מול המסעדה המבודדת והענקית, אני מסתכלת על כרטיס הביקור של העורך דין שמחכה לי במסעדה.
"זה כאן." אני מהנהנת בחיוך שלא יורד משפתי ומביטה באנדרו שבוחן אותי.
"אם 500 דולר היה מה שגורם לי להשיג אישה כמוך.." הוא אומר ובוחן את פני,
אני מסתכלת בעיניו בעדינות ויודעת מה אני עושה לו.
כלכך מייקל מצידך אנדרו.
אני פותחת לאט את הדלת של הרכב ויוצאת, סוגרת בעדינות את הרכב והוא נוסע במהירות ונותן חריקה מסוכנת אל הכביש המהיר.
אני מסתכלת על הכביש לכמה רגעים ומסובבת את גופי אל המסעדה הכפרית והיוקרתית שמולי.
אני מבחינה בה לכמה שניות והולכת בצעדים אטיים ואלגנטיים במדרכה שמובילה אל המסעדה.
מסביב דשא בריא וירוק עם סוג של כיכר שבתוכו יש מזרקה שמסביבה מלא ורדים גדולים בצבע בורדו של האודם של טניה, כלכך יפים.
אני מגיעה אל הכניסה ועומד בצד שומר עם רשימה,
הוא בוחן אותי קלות ומסתכל עלי, הוא מסתכל חזרה אל הרשימה ומתקשה לא להסתכל עלי, אני מניחה יד על העורף שלי והוא מתעסק ברשימה.
"אני אדאג לך מכאן." קול גברי מהרקע אומר ואני מרימה את מבטי אליו,
אלוהיי.
הוא לבוש בחולצה לבנה מכופתרת עד לאמות, ומכנס שחור של חליפה ו העיניים הכחולות שלו בוהקות בגלל התאורה הכפרית והנעימה של המסעדה.
הוא מבחין בי וחיוך קטן עולה על שפתיו היפות, הוא מסמן לי להיכנס ואני מרגישה את כל גופי מתוח.
אני נכנסת לאט לבפנים ואני מרגישה חלק מהאנשים שמבחינים בי, כולם כלכך מטופחים ונראים פנסי כלכך.
הרבה עיניים בוחנות אותי ואני לא מבינה למה אנשים כלכך מסתכלים עלי.
יש מצב משהו מלוכלך לי על הבגדים.
הוא מניח לי את היד על הגב התחתון ומושך אותי אל השולחן שלנו שליד החלון הגדול שמקיף אל המזרקה היפה והמרהיבה, הוא נראה כלכך בטוח בעצמו ורק אני לחוצה.
"קרה משהו?" הוא שואל באי הבנה ואני מושכת את הכסא אחורה, מתיישבת לאט ומסתכלת עליו בלחץ.
"למה כולם מסתכלים עלי, הבגדים שלי מלוכלכים או משהו?" אני אומרת בלחץ אטומי.
אני מותחת מעט את החולצה הרחבה שלי ומנסה לראות אם המסקרה הארורה של טניה נמחרה עלי.
"אלוהים." הוא צוחק צחוק מתגלגל ואני מרימה את מבטי אליו, פני נאדמות ואני מרגישה באי נוחות, ידי מונחות על הברכיים שלי ואני משחקת בחצאית שלי בלחץ.
כל הכבוד יסמין, מצליחה להרוס את הסיכוי היחיד שלך לגבר כזה.
"את מקסימה אותי." הוא מתוודה ואני מכווצת את עיני בחוזקה, מנסה להבין את הגבר הזה.
"כולם נועצים בך מבט כי את הדבר הכי יפה שדרך להם אי פעם על הרצפה הארורה של המסעדה הזאת." הוא אומר ועיני נפקחות למה שהוא אומר, ליבי צונח עד לתחתונים מאמירתו.
"וזה כלכך יפה שאת בכלל לא מבינה את זה." הוא מסיים ובוחן את פני ומהנהן בשלילה בחיוך.
אני מסתכלת בעיניו ולא יודעת איך להגיב לדבריו, אבל הלב שלי מגיב מהר מאוד.
אני מחייכת ומסתכלת מטה וצוחקת מאמירתו, מגרדת מעט בעורף ומסתכלת לרגע על השולחנות שמסביבנו, אני מבחינה בברמנים שמסתכלים עלי בעודם מנקים את הכוסות בבר.
"זה מחמיא לי." אני אומרת ואז מסיטה את מבטי אליו, מחייכת חיוך וגם כן הוא.
"לואי." הוא מושיט אלי יד ואני באה להרים את ידי מהברכיים שלי.
"גו'נתן." אני שומעת קול גברי בא מין הצד ולוחץ את ידו של לואי,
אני מסיטה את מבטי ורואה את גו'נתן לצידי.